ירח אדום פרק-3: בטוחה (עוד פרק קולאב עם לעמוד בצל)

האדם שלורה לחצה את ידו התמוטט על בירכיו ואחריו לורה, רצתי אליה מרימה אותה.
"לורה!" צעקתי ואוז נעמד לידי.
"אנדרו!" צעק הנער שאיתו דיברה מריה ואיימי. הוא לקח את ידו של האיש ושאר החבורה התקרבה אלינו.
"מה קרה להם?" שאלתי בפאניקה מסתכלת בעיניו של הנער, וויליאם נראה לי, שהחזיק את יד האיש לידו.
"הם בסוג של טראנס, אני לא ממש יכול לפענח מה זה." אמר וליטפף את מצחו של האיש.

^נקודת מבט לורה^

"מי אתה? מה קרה לנו?" שאלתי את האיש שלפני רגע לחצתי את ידו ועכשיו שנינו היינו בחדר לבן סגור בלי דלתות או חלונות והוא מואר על ידי מנורה יחידה שהייתה תלויה מעל ראשינו.
"אני אנדרו, אין לי מושג מה קרה עכשיו." אמר והלך לכיוון הקיר הלבן.
"מה אתה עושה." שאלתי אותו כשעצם את עיניו והניח את ידיו על הקיר.
"מנסה להוציא אותנו מכאן ילדה, תנסי שלא להפריע לי.
"אני בת 12 אל תקרא לי ילדה. וחוץ מזה איך אתה משוכנע שאתה יכול להוציא אותנו מכאן?" שאלתי אותו משלבת את ידיי על חזי מתקדמת לעברו.
"כי זה מה שאני עושה, אני מעוות את המציאות ויוצר חורים במארג ההיגיון ילדה." אמר והדגיש את המילה ילדה. הרגשתי את דמי רותח ורצתי אליו מעיפה אותו על הקיר הנגדי. הוא נחט בחבטה רמה וזעקת כאב ברחה מגרונו.
"אל תקרא לי ילדה!" צעקתי עליו כשקם ושיפשף את כתפו.
"בסדר, אז אל תפריעי לי לורה." אמר בכעס ושיניו חשוקות. הבטתי בו בשובע רצון והתיישבתי ליד הקיר עוצמת את עיני ומדמיינת את לונה לידי.
"מה את עושה?" שאל אותי אנדרו בבהלה.
"אסור לי אפילו לחשוב כאן?" שאלתי בצעקה רמה ופקחתי את עיני. הוא הביט בי מפוחד ואז התקדם אליי.
"אוו!" קראתי כשצבט את זרועי.
"זה לא מספיק.." אמר ועל פניו הבעה רצינית ומרוכזת.
"מה אתה רוצה ממני פריק?" שאללתי משפשפת את זרועי שכאבה.
"אני רוצה שתתעצבני." אמר מגרד את ראשו.
"אתה ממש מוזר, אם לא אכפת לך אני אחכה ללונה שתבוא להציל אותנו כי זה מה שהיא עושה." אמרתי מתיישבת שוב וגבי לקיר.
"את ילדה ממש מעצבנת ידעת את זה?" הוא אמר לי וקפצתי עליו בעיוורון ופתחתי את עיני למראה מרוצה שלו. ניסיתי לבעוט בו אך הוא היה מהיר מידי ונחתתי ליד הקיר השני, הוא צחק בקול ועל פניו סיפוק רב. דמי רתח בעורקי וזינקתי עליו רק כדי להיתקע בקיר ולסדוק אותו.
"עצרי!" צעק לי כשקמתי ממקומי להרביץ לו פעם נוספת, ניקיתי את חולצתי מהצבע שירד מהקיר.

^נקודת מבט לונה^

"מה זאת אומרת בלימבו?" שאלתי בקול את וויליאם שהחל להסביר לאן תודעתם הלכה.
"הם תקועים שם, צריך מכשף להוציא אותם או שינסו לבד אבל אני לא חושב שאנדרו מספיק חזק או אחותך." אמר מותח את צווארו ואחת הערפדיות יצאו מהחדר.
"לאן היא הולכת?" שאלתי בקול וערפדה אחרת ששיערה האדום נראה כאילו עולה באש באור הלפידים.
"להביא לכאן מכשף מחשבות, אולי הוא יוכל להחזיר אותם." אמרה נשענת על הקיר.
"כמו מי שלקח את הזיכרונות שלי?" שאלתי את מייק והוא ניענע את ראשו בהסכמה.
"מה הוא יכול לעשות כדי לעזור?" שאלתי את הנערה עם השיער האדמוני.
"הוא יכול לתקשר איתם, לנסות לעזור להם לצאת." אמרה ו שילבה את ידיה. נער אחר שנירא בגילה נעמד על ידה ונראה שלחש לה משהו באוזן, היא חייכה קלות והסמיקה מעט.
"השופט אנסלם הקדוש יבוא מיד." אמרה הנערה שחזרה במהירות לחדר ושיערה הארוך נשמט על גבה.
"מעולה! אז עכשיו נחכה. מריה, בנתיים נדון בעיניין המינוי של הילדה לשורות הלהקה שלנו." אמר אחד מהערפדים וחייך חיוך כובש עם שינייים צחורות.
"אתם לא לוקחים את אחותי!" שאגתי לעברו מלידה וקמתי על רגליי ואוז אחרי.
"זה לא השיקול שלך זאבה, היא חלק מהלהקה שלנו עכשיו. הקשר שלה עם אנדרו חזק מידי עכשיו, הם קשורים בדרך כלשהי." אמר לאחר שבמהירות הלא אנושית שלו התקרב אליי והבל פיו שהריח מדם היה על פניי. הבטתי בעיניו החומות כמו ענבר וראיתי בהם חוכמה וכאב, כאילו ראה הרבה ולמד רבות בשנים שבהם חי.
'עזבי את זה לונה, הם יותר ממנו וכנראה גם חזקים יותר.' אמר לי אוז והניח את ידו על כתפי.
"חסר לך שהיא תיפגע בדרך כלשהי ערפד, כל הזעם שלי ימוקד עלייך." אמרתי לו בקול נמוך ומאיים והוא המשיך להביט בעיניי ללא שום תזוזה ועורו החיוור בהק באור הלפידים.
"בסדר, מוסכם." אמר והושיט את ידו ללחיצה. לקחתי את ידו הקרה בידי ולחצנו ידיים על ההסכם הקטן בנינו.

^נקודת מבט אנדרו^

לפחות היא טובה במשהו, כל מה שעשתה עד עכשיו היה מיותר לגמרי. אני אוהב את הכוח של החדשים, את שלי איבדתי לפני כמה שבועות אבל לראות ערפד חדש בעבודת כפיים זה מדהים.
"כמה זמן נצטרך לפרק את הריק אנדרו?" שאלה לורה בקול יללני.
"רק עוד קצת, אנחנו כמעט בצד השני." עניתי לה, אך שיקרתי אני לא יודע כמה עבה הקיר.
"אם תרשו לי אולי לעזור לכם." אמר קול מאחורינו והסתובבתי בבהלה. זה היה גבר זקן בגלימה סגולה.
"מי אתה?" שאלה לורה והתחבאה מאחורי כמו ילדה מפוחדת.
"אני הוא אנסלם הקדוש, שלחו אותי לכאן לעזור לכם." אמר והתקדם אלינו שומט את ברדס הגלימה שלו חושף קמטים על פניו הזקנות אך מלאות החיים.
"תשתגע." אמרתי לו מחווה על החור בקיר לידינו. הוא התקדם כמה צעדים והניף את ידו, עיני התמלאו שחור ונפלתי על בירכיי מתעורר בחדרה של מריה שוב.

^נקודת מבט לונה^

שניהם התנשפו במהירות לאחר שפתחו את עיניהם.
"לורה! את בסדר?" שאלתי אותה נופלת על בירכיי לידה.
"כן, אני בסדר לונה. ואני אהיה בסדר כל עוד אני עם הלהקה הזאץ." אמרה לי מחבקת אותי ואני מצמידה את ראשה אליי.
"הכל טוב אם את בטוחה לורה." אמרתי ודמעה התגלגלה על הלחי שלי.