ירח אדום פרק-24 חלק ב': הביתן

הם הגיעו במוניות ושילמו לנהגים, אני ואוז עמדנו שם וחיכינו עד שהם הוציאו את כל המזוודות.
"תודה על העזרה." אמר לוק וניגב זיעה ממצחו.
"בוא לא נריב עכשיו, אנחנו נלון כאן." אמר דוריאן והצביע על הבית לידנו.
"איך בדיוק?" שאל אוסקר ולקח את המזוודות שלנו, אחת בכל יד.
"עם זה," אמר דוריאן ושלף מפתח מכיסו. "זה היה פעם הבית של דוד שלי. לפני שהוא נפטר הוא הביא אותו לי, כדי שאעבור אליו אחרי שאצא מבית הורי." אמר והלך לדלת הכניסה.
'לכולם פה יש בן משפחה עם בית פנוי חוץ ממני?' שאלתי את אוז והוא גיחך.
'כנראה.' ענה לי והלך מאחורי דוריאן.
"אני מתנצל על הליכלוך והאבק, אף אחד לא היה בבית הזה כבר ארבע שנים." אמר כשפתח את דלת הכניסה, הבית היה צנוע מאד. הכניסה הובילה לסלון קטן עם שתי ספות חבוטות ומסך טלויזיה ישן, ספריה עמדה בצד החדר ולידה עוד כורסא חומה מעור שצבעו דהה.
"חדרים?" שאלה איימי כשנכנסה לסלון ועמדה ליד הספה, נשענת עליה.
"יש שלושה לפי מה שאני זוכר, ואת הביתן שבחצר האחורית. אחד מהחדרים היה של הילדים שלו ויש שם שלושה מיטות, בחדר העבודה יש מיטת יחיד לימים שבו הוא נרדם בזמן העבודה. יש את חדר המאסטר עם מיטה זוגית ובביתן יש עוד שתי מיטות יחיד, הספה כאן נפתחת לספה זוגית ויש מיטה מתקפלת במחסן." אמר וספר את מספר המיטות על אצבעותיו.
"בדיוק מספיק." אמרה קלסי והוא חייך.
"אני אביא את המיטה מהמחסן ואפתח אותה בחדר העבודה." אמר דוריאן ועבר דרך מסדרון לדלת מזכוכית שהובילה החוצה.
"אני אקח את אחת המיטות בחדר הילדים, אני כנראה אכנס בתוך." אמרה אלי במבוכה.
"גם אני, הכי קטנים אתם יודעים." אמר לוק ולקח את ידה של אלי, הם כל כך חמודים וצעירים.
"ביתן." אמר אוז והשאר הניחו שאני אבוא איתו, הם התחלקו במיטות וכשדוריאן חזר םנימה הוא פתח את הספה והביא מצעים לפייז' וקמרון שבחרו בספה. אחרי זה הוא הוביל אותנו החוצה והראה לנו את הביתן, הוא היה בגודל של בית קטן ובתוכו היו שתי מיטות יחיד ושירותים עם מקלחון וכיור לבנים.
"תפרקו את המזוודות ואז תבואו לסלון, איימי רוצה לדבר עם כולם." אמר דוריאן כשהפעיל את האור. "צריך להפעילאת דוד המים עם רוצים מים חמים, הצנרת נפרדת מהבית. עם יהיה לכם קר יש עוד שמיכות בארון שם, למרות שלא נראה לי שזה יקרה." אמר דוריאן בחיוך חטוף ויצא מהביתן.
"כנראה הם השכירו את המקום הזה, נראה מאד מלוני." אמר אוז והתיישב על אחת המיטות.
"בוא נפרוק את המזוודות, אני נהיית קצת רעבה וכנראה נאכל רק אחרי שאיימי תרצה לנו על מה עושים." אמרתי ופתחתי את המזוודה על המיטה השנייה, אוז הזיז את המיטה שלו ליד שלי.
"עכשיו לא תפחדי בלילה." אמר וחיבק אותי מאחור.
"אני לא מפחדת ממפלצות, אני מפחדת ממה שאיימי תגיד אם לא נגיע בזמן." אמר ותקעתי בו מרפק, הוא צחק ולקח את המזוודה שלו.
*********************
"אז עכשיו נאכל, אחרי זה אני רוצה שתשב ותחפש אותם טוב יותר דוריאן." אמרה איימי והלכנו לחדר האוכל, קלסי קיבלה רשות לבשל ולהתחמק מההרצאה של איימי.
"אני אבוא ואעזור לך דוריאן." אמרתי והוא חייך אליי, אומר תודה אילמת ומתיישב בין מלודי לקלסי.
'את עוזבת אותי בשבילו?' אמר לי אוז בקול פגוע ולא יכלתי שלא לצחוק קצת.
'אני הולכת לעזור לו למצוא את ההורים של מלודי, תירגע חמוד.' אמרתי והוא חייך גם.
"אז כמו פעם קודמת כן?" שאלתי כשהתיישבתי בישיבה מזרחית מולו והוא עצם את עיניו.
"בדיוק כמו פעם קודמת." אמר והושיט לי את ידיו, עצמתי את שלי והתרכזתי. דמיינתי נר בוער שלא נגמר, חשמל עובר בחוטי נחושת והרגשתי שידיי מתחממות. העברתי את האנרגיה לדוריאן וראיתי את מה שראה שוב, תמונה מעל ניו-יורק הוא יצא מהעיר ועבר להיכן שאנחנו. הוא עבר בין הבתים בתזוזות מהירות, עוד פרץ של אנרגיה. הוא התמקד בקבוצת בתים ונכנס לתוכם, הם היו ריקים. הוא נכנס עמוק יותר, מתחת לאדמה. רשת מנהרות שבתוכן מספר שומרים, חדר כס ריק מאדם חוץ משני שומרים בכניסה. חדרי שינה ריקים חוץ מאחד עם אדם יחיד ישן בהם, ואז צינוק. ישבו שני אנשים שפופים כלואים בשלשלאות ונראים אומללים, עמדו שם שני שמורים שהחזיקו רובים כמו שאר השומרים.
"מצאתי אותם," הכריז דוריאן ועזבתי את ידיו "תודה לונה." המשיך וחייך עם עיניים עצומות, קלסי הושיטה לו דף ועט והוא שירבט את הכתובת עליה.
"זה לא רחוק אבל יש שומרים, הרבה שמורים." אמרתי וקמתי מהרצפה.
"נצטרך לחכות כדי שהכוחות ישובו אלינו ואז נלך לשם." אמר דוריאן וקם פוקח את עיניו.
"היום בלילה, נסתנן פנימה עם החשיכה." אמרה קלסי והלכה לדווח לאיימי, חייכתי לדוריאן וחזרתי לביתן.
"התגעגעת אליי?" שאלתי את אוסקר ששכב על המיטה עם רגליים מסוכלות וידיים מאחורי עורפו.
"את יודעת שכן," אמר והתיישב. "אז מתי יוצאים?" שאל והתיישבתי לידו, חלצתי את נעליי ונשכבתי לידו.
"בלילה, אני צריכה לנוח לפני שנצא." אמרתי ופיהקתי קלות.
"אחרי שישנת בטיסה כבר? וואו את בטח ממש עייפה אז…" אמר ונישק את ראשי.
"הבטחתי לך משהו לא?" שאלתי בחצי פיהוק.
"את אומרת שאת לא הולכת להפר את ההבטחה הזאת?" אמר בחיוך וקם מהמיטה מדליק את דוד המים.
"אני לא רוצה להתחיל את האירוסים שלנו בהפרת אמון." אמרתי וחייכתי, התהפכתי על הבטן שלי והנחתי את ראשי על ידיי מביטה בו בחיוך.
"בטח שאת לא רוצה, ואת גם לא רוצה לאכזב את הארוס שלך נכון?" שאל ונשען על דלת האמבטיה.
"ממש לא, למה שארצה לאכזב אותו?" שאלתי וקמתי אליו, מצמידה אותו לדלת מנשקת אותו.
"איך שאני מת עלייך." אמר ופתח את דלת האמבטיה.