ירח אדום פרק-20: עד אור הבוקר
"עדיין יש זמן עד הזריחה, אולי נלך רק קצת לעיר?" התחנן אוז אחרי שהתלבשנו בחזרה בבגדינו אחרי השחייה.
"מה יש לנו להפסיד אה? צצריך רק למשוך קצת כסף." אמר קמרון והקיף את כתפה של פייז' עם זרועו.
"או שאפשר להשתמש בזה." אמר דוריאן ושלף כרטיס אשראי מהכיס האחורי של הג'ינס שלו.
"מאיפה השגת את זה?!" שאלה קלסי וחטפה את הכרטיס מידו.
"הוא שלי," אמרה לוקח בחזרה את הכרטיס ומכניס אותו לכיס שוב "לפני שהצטרפתי אליכם הייתה לי עבודה." אמר וכולנו נעצנו בו מבטים מתחקרים, הוא רק החזיר לנו מבט וכולנו ויתרנו על החקירה.
"לעיר אז!" אמר אוז וכולנו צעקנו ביחד קריאות עידוד ומחיאות כפיים.
"רגע מה עם הבגדים והמגבות?" שאלתי מביטה במגבת שבה נערמו בגדי הים הרטובים שהייתה תלויה על כתפו של אוז.
"נמצא איזה מכבסה ונתקע אותם שם, כולכם בגיל שתייה נכון?" שאל בצחוק ודחפתי אותו קלות, בגרמניה מותר לשתות מגיל שש עשרה. עוד פעם רכבתי עליו בדרך לעיר וכשהגענו לעיר הקרובה חיכינו בקו העצים עד שכולם הגיעו והשתנו חזרה.
"צריך לעורר כמה שפחות תשומת לב." אמרה קלסי וחבורה של נערים קר קצת יותר מבוגרים ממנו עברה בג'יפ בלי גג צורחים שיר בגרמנית עם בירות ביד.
"או שפשוט נתנהג כרגיל." אמרתי והמשכנו ללכת נכנסים למועדון הראשון שמצאנו, רקדנו עד שרגלינו כאבו וראשנו הסתחרר.
"אני מציעה שנחזור, עוד מעט זריחה ואנחנו עוד צריכים להתקלח." אמרה פייז' מתיישבת בשיכרות על אחד הכיסאות הגבוהים ליד הבר.
"מסכימה, ואני רוצה לקחת כמה אספרינים לפני הטיסה כי ההאנגאובר שיהיה לי מחר לא יהיה ממש נחמד." אמרתי דוחפת את כוס הקוקטייל הריקה שלי לברמן שחייך בשובבות עד שאוז בא ונישק אותי, טעם האלכוהול עדיין על שפתינו הוא חיבק אותי.
"דוריאן הלך להביא את הבגדים מהמכבסה, בואו נצא בנתיים." צעק אוז מעל המוזיקה שהווליום שלה לא ממש מתאים לאנשים עם שמיעה כל כך טובה. יצאנו לרחוב שהיה די שקט והואר בכמה מנורות צהובות, השמיים היו כחולים כההים ובקושי ראו את הכוכבים.
"אני משערת שאני ארכב עלייך עוד פעם?" שאלתי את אוז שחיבק את כתפי, אבל הוא נד בראשו לשלילה ודוריאן נתן את המגבת עם הדברים לקלסי.
'תראה את זה.' אמרתי לאוז כשקלסי עלתה על דוריאן שהפך לצורה הזאבית שלו, כל השאר הפכו לזאבים והתחילו לרוץ חזרה ליער ולבית שלנו.
תגובות (1)
וואי מעלף תמשיכי