ירח אדום – פרק 2 – מגלים נקודה מהעבר

אנה פקחה את עיניה, פרווה שחורה עטפה אותה, זנב ארוך, שחור גם הוא, ניצב לצידה, היא עקבה בעינייה אחרי הזנב, באיטיות, היא לא רצתה להגיע ולגלות מה נימצא לידה. היא ראתה שני פסים אדומים והחליטה לעקוב אחריהם בעיניה. גב, צוואר, אוזניים מחודדות, עיינים ירוקות, אף ארוך..נשימתה נעתקה. הזאב השחור, אגרו, שכב לצידה, עיניו עצומות. הוא פקח את עיניו, כנראה למשמע נשימתה, אנה עצמה את עיניה במהירות והעמידה פניי ישנה. אגרו קירב את ראשו הענקי אלייה ונגע בה באפו. אנה פתחה את עינייה שנית, "למה לקחת אותי?" לחשה בפחד, התנוחה הזו הזכירה לה זכרונות לא נעימים מהעבר. "נפצעת, ראיתי בעצמי שניסו להרוג אותך, אם הייתי משאיר אותך שם…כבר לא היית בחיים עכשיו." אמר. אנה הרגישה כאב בביטנה, היא הייתה רעבה. "אתה עומד להרוג אותי נכון? כמו הזאב הקודם. אתה תהיה נחמד..ואז תבגוד בי." אמרה אנה,"מה זאת אומרת? 'כמו הזאב השני'?" שאל אגרו, מבט מבולבל על פניו, ראשו מוטה מעט הצדה, בבילבול. "מזמן, לפני כמה שנים, זאב קצת יותר קטן ממך הוביל אותי למלכודת. הוא מצא אותי ביער, מותשת וגוועת ברעב, הוא התקרב אליי לאט, והגיש לי חתיכת בשר מעושן, בזמן שאכלתי דיברנו קצת, סיפרתי לו שנטשו אותי, שתמיד שנאו אותי, שהתעללו בי, בכיתי, הוא חיבק אותי בגופו, טיפל בי ודאג לי.
"שלושה ימים לאחר מכן עדיין סרבתי לישון, מחשש שאפגע, הוא הצליח לשכנע אותי שהוא יגן עליי. עצמתי את עיניי, הוא ליקק את כתפי ואמר לי לא לפקוח את עיניי, הוא אמר שיכאב לי מעט לרגע, ואז לא יכאב לי יותר לעולם. הרגשתי כאב חד פתאום, אבל לא פתחתי את עיניי, בשלב מסוים לא יכלתי לסבול את הכאב יותר, פקחתי את עיניי וגיליתי שהוא אוכל את בשרי. צרחתי וניסיתי לקום אבל הוא אחז אותי בחוזקה בשיניו. למזלי צייד שעבר באזור שמע את קריאותי, הוא היה צייד שדים אז היו לו כדורים עם חומר מיוחד נגד שדי זאב, אני חושבת שקרו לחומר כספית.. הוא ירה בזאב, אבל לא הרג אותו. הוא לקח אותי לכפרו. אבל גם שם לא היה לי טוב, רצחו אותו לאחר כמה שבועות, ואני נשארתי בכפר הזה, עברו שנתיים, של סבל והתעללויות והצקות, ואז אתה מצאת אותי." אמרה אנה, דמעה יחידה החליקה במורד לחייה, לשון חלקה ורטובה עברה על כתפה, היא נרתעה ממנה בצעקה. הזאב כרך את גופו סביבה, "את צריכה לנוח, ולאכול, אני לא אתן לדבר לפגוע בך שוב, אני מבטיח." אמר בעדינות, "מה שמך?" שאלה אנה, "המ?" שאל הזאב, מופתע מן השאלה, "מה שמך..איך קוראים לך?" שאלה אנה שנית, "אגרו." ענה, "שמך אנה, נכון?" "כן..תגיד לי את האמת עכשיו, אגרו, אתה הולך להרוג אותי כשאשן? או בכלל?" שאלה אנה, "המ…לא…לא כרגע לפחות." אמר אגרו, מילותיו הרגיעו את אנה, אפילו שדיברו על סבילות למותה. היא קמה לרגע והופתע לגלות שחולצתה הוסרה וחזה חשוף, הוא סיכתה את עצמה בידיה, אך המשיכה להסתכל בו, אנה ניצמדה לצווארו וכרכה את ידיה סביבו, כמה שיכלה, משום מה, היא הרגישה בטוחה בקירבו.