יקום מקביל

אף פעם לא האמנתי שבאמת אהיה מאותם אנשים שגורל העולם מונח על כתפיהם.
עד היום הזה.
אני מקבל שיחת טלפון ממספר חסום.אני מהסס טיפה אם לענות או לא,אבל לבסוף בכל זאת עונה.
ליבי פועם בקצב מסחרר.אני שומע קול מוכר מהצד השני.זה קולו של המפקד.
הוא לוחש לי בקול חלש ומסתורי האופייני לו:"תתייצב באולם 5 בעוד רבע שעה. המשימה יוצאת לדרך."
נשמעים כמה רעשים מוזרים והשיחה מתנתקת.אני מניח את הטלפון והידיים שלי רועדות.
אני מגיע לבניין,לאולם מספר 5. המקום הזה מוכר לי…
אני מביט בבניין ונזכר שגם לפני שבועיים הייתי כאן.
גיליתי כל כך הרבה בשבועיים האלה.למרות שכל חיי חונכתי לרגע הזה,וידעתי מה עומד לקרות,השבועיים האלו היו ללא ספק מהמוזרים בחיי.
נכנסתי למשרדו של המפקד…למרות שעברו רק 6 שנים מאז שראיתי אותו לאחרונה,הוא נראה כאילו התבגר ב20 שנה לפחות.
המפקד ביקש ממני להתיישב בכיסא מולו והחל להסביר לי למה אני פה וקצת על המשימה שלי.
לא ממש עקבתי, אבל חלק מדבריו היו לי מוכרים.
הצפקד העביר אותי סדרה של בדיקות,שאחת מהן כללה החדרה של משדר לזרוע שלי.
המפקד הסביר לי שהמשדר הזה יררה כל צעד שלי ביקום המקביל. ברגע הזה כבר הייתי בטוח;אני נכנס ליקום המקביל! מסתבר שגם לשאר חברי המשלחת יש משדר כזה.
"אני צריך לספר לך משהו" אמר המפקד לאחר כמה דקות של שתיקה.
"מצאנו שלא רק אבא שלך נמצא ביקום המקביל,אלא גם אחותך. אנחנו לא יודעים את שמה,אבל אתה כבר תמצא אותה על פי קשר הדם שלכם." הופתעתי. תמיד ידעתי שיש לי אחות אבל הייתי בטוח שהיא מתה.
היא הייתה באה אליי בחלומות.היא הייתה יפייפיה.עיניה הכחולות הגדולות,שאפשר ממש לצלול לתוכן כמו אל ים,ושערה הבהיר שדומה לצבע האור הראשון בזריחה.מיליון שאלות צצו במוחי.הרי אף פעם לא באמת ידעתי מהו היקום המקביל.
"היקום המקביל". אני מצחקק לעצמי בלב. אם הייתי אומר את זה עכשיו למישהו,קרוב לוודאי שהיה צוחק וחושב שאני משוגע.
נזכרתי גם באבא….
אבל שאלה אחת הוציאה אותי מדעתי;איך לעזאזל אמצא אטתה על פי קשר דם?הרי לחצי עולם יכול להיות סוג דם זהה לשלי.
הנםקד הסתכל עליי וגיחך מעט.כנראה הבין מה אני חושב."יש לבני משפחתך סוג דם נדיר ביותר.למעשה ,אתם היחידים שיש להם אותו.כך תוכלו למצוא אחד את השני,והיא כבר תעזור לך." הוא אמר בפשטות.
"גורל העולם בידיים שלך". הוא המשיך כעבור דקה ארוכה של שתיקה.שוב המשפט הזה.המשפט הזה שאני שומע מגיל 3.
המשפט שמעביר בי מין רעד כזה של פחד ואומץ ביחד.
"גורל העולם בידיים שלי"… "גורל העולם בידיים שלי!"