יצורי הלילה-פרק 8-הפתק בתמונה
אחי פתח את דלת חדרי. "היי קלואי. הכל בסדר?" הוא שאל כשראה את הבעת פניי המבולבלת וההמומה.
"אממ מה? אממ כן,הכל בסדר" לא יכולתי להקדיש לו הרבה תשומת לב ואפילו התשובה הפשוטה הזאת דרשה מחשבה אבל לבסוף הצלחתי להסיט את מחשבותיי מהצ'אט עם ג'רמי ולהתייחס קצת יותר אל אחי,סאמי.
"אז מה זה שבאת להגיד לי?" שאלתי אותו עם חיוך מזויף שהדבקתי על פניי.
נראה שסאמי פקפק בתשובתי שהכול בסדר,אבל הוא ענה בכל זאת "איך ידעת שבאתי להגיד לך משהו? יכולתי גם סתם לבוא"
"אתה אף פעם לא סתם בא" אמרתי
"טוב,יש בזה משהו,אמא שלחה אותי לקרוא לך לארוחת-הערב".
"אני באה" אמרתי והלכתי אחריו למטבח.
"היא באה" סאמי אמר לאמנו והתיישב במקומו ליד השולחן.
אחרי ארוחת הערב הלכתי לחדרי והסתכלתי בקופסה של הדברים שהבאנו איתנו מישראל בתקווה למצוא שם את השעון. את רוב הדברים השארנו שם כי זה מסובך מידי להעביר את הכל לפה.
חצי מהדברים שפה נשארו עוד מאז שסבתא שלי גרה כאן, ואת החצי השני קנינו חדש. אני לדוגמה קיבלתי ריהוט חדש לחדר (שאני בחרתי,כאילו שאני אתן לאמא שלי להתקרב לעיצוב החדר שלי) ומלתחה חדשה,חוץ מכמה בגדים שאהבתי במיוחד.
חיפשתי בקופסה של הדברים שאמי מצאה לנכון להביא איתנו לפה וכשהוצאתי את התמונה המשפחתית שלי,של סאמי,של אמי ושל אבי נתקפתי נוסטלגיה ושקעתי בזיכרונות.
לפתע הבחנתי במשהו לבן שהיה תחוב במסגרת התמונה,הוא היה מקופל כל כך קטן שבקושי היה אפשר להבחין בו. שלפתי אותו ופתחתי את הקיפול וגיליתי שזה היה פתק שכתב לי אבי
"לקלואי," הוא כתב ולבי האיץ את קצב פעימותיו.
"המסדר ימצא אותי בקרוב,אני מרגיש את זה. וכשזה יקרה,הם בטח יהרגו אותי,אני מכיר את ראיין ואת החוקים הנוקשים שלו,הוא בחיים לא יסלח לי על שלקחתי את האבן ואני מקווה שאת מבינה למה עשיתי זאת.
ליתר ביטחון החבאתי את האבן במקום בטוח,סביר להניח שאם הייתי מחביא אותה בלוס אנג'לס הם היו מוצאים אותה תוך שתי שניות,ולכן החבאתי אותה בחיפה-המקום שאליו עברתי כדי לחיות עם אימך.
השארתי לך שובל רמזים למקרה שתרצי למצוא את האבן,אבל כזה שאת ורק את תוכלי להבין,אם את רוצה תיקחי אתך את סאמי,הוא בטוח יתרגש מזה מאוד.
מאחורי התמונה נמצא הרמז הראשון.
בהצלחה,קלואי שלי. אוהב,אבא."
דמעות עלו בעיני,רציתי לרוץ ולספר מיד לסאמי,ואחר-כך לקנות שני כרטיסי טיסה לישראל לחפש את האבן.
אבל אז חשבתי.
בטח יהיה יותר חכם לקחת איתי מישהו אחר,סאמי אף פעם לא היה טוב בשמירת סודות. אז אם לא את סאמי,את מי אני אקח איתי? אני בשום פנים ואופן לא יכולה ללכת לבדי,אני צריכה מישהו שיעזור לי.
עברתי בראשי על האנשים שהכי קרובים אלי והתלבטתי את מי אקח איתי למסע. היילי?לא,היא לא בנויה לדברים האלה,למרות שנראה לי שהיא הייתה מאוד נהנית מטיול לישראל. טום? גם לא,אי אצטרך לבזבז הרבה מאוד זמן בהסברים על כל רמז. אמא?בכלל לא! היא בטח תתבכיין לי כל הזמן על חוויות שהיו לה עם אבא ותכניס גם אותי לדיכאון,ודיכאון היה הדבר האחרון שהייתי צרכיה עכשיו. אז נשאר רק ג'רמי,כמובן שהעדפתי לקחת איתי את היילי או את טום,אבל ג'רמי כבר ידע את הכל על מסדר יצורי הלילה ואולי הוא יוכל לעזור לי לפענח את הרמזים,אחרי הכל אבא שלי כבר יצא מנקודת הנחה שאני יודעת הכל ושלא צריך להסביר לי שום דבר נוסף.
אז זה יהיה ג'רמי,החלטתי. הרמתי את הטלפון וחייגתי את המספר שג'רמי השאיר לי למקרה שארצה לשאול אותו משהו נוסף,הוא העדיף להגיד את הדברים במקום לכתוב אותם כשכל אחד יכול פשוט לבוא ולקרוא.
חייגתי את המספר ולחצתי 'התקשר'. נשמע צליל חיוג ואחר מספר שניות קולו של ג'רמי שאל "הלו?".
תגובות (0)