יצורי החושך- פרק שני

מייביס הגיעה לבית הספר והתישבה בכיסאה ליד דן.
מייביס שלחה לדן פתק: "רוצה להפגש אחרי הצהריים ?"
דן :" בטוחה ? נראלי שאת צריכה לישון קצת…"
מייביס :" בטוחה… אני צריכה לדבר איתך על משהו …"
דן :" אז סבבה.. אצלי או אצלך ?"
מייביס :" במקום שלא יראו אותנו… יש לך הורים בבית ?"
דן :" מייבי את מתחילה להפחיד אותי"
מייביס :" זה לא מה שאתה חושב !! אני לא כזאת, דביייייל "
דן :" חחחח סורי אני דואג"
מייביס :" זה בסדר :) יש לך הורים בבית או לא ?"
דן :" לא עד שמונה בערב.."
מייביס :" אז אני באה אלייך"
דן :" משתגידי"
בהפסקה מייביס ישבה בכיתה ובהתה בספר שלה.
"היי " קרא קול מאחוריה ומייביס הסתובבה בבהלה.
"אה זה רק אתה.. היי מה קורה ?" אמרה מייביס בהקלה למראה פרצופו המחייך של מייקל (ילד מהכיתה המקבילה שהיה דלוק על מייביס)
"סבבה מה איתך ?" אמר מייקל והתישב לצידה.
"אה.. דיי טוב.. אני חושבת.." מילמלה מייביס ובחנה את כיתתה.
"קרה משהו ?" פניו של מייקל השתנו מיד מחיוך לדאגה.
"לא קרה כלום " אמרה מייביס והמשיכה להביט בריקנות באוויר.
"את בטוחה ?" שאלת מייקל ונגע בידה בעדינות.
"כן" אמרה וקמה בחדות ממקומה.
"לאן ?" שאל וקם אחריה מתמתח.
מייביס לא ענתה והמשיכה ללכת. מחשבותיה נדדו לכיוון יצורי החושך שראתה בלילה, והיא שאלה את עצמה עם היום הם יופיעו שוב.
"אני יכלה לישון אצלך ?" אמרה פתאום מייביס והסתובבה אל מייקל שנראה דיי מופתע מעצם השאלה.
הוא ידע שהם לא חברים, ולפי החוקים הלא כתובים של תיכון לרדיי-קואון, הוא ידע שזה לא ממש מותר. וחוץ מזה הוא ידע שג'רמי, חברו הטוב ביותר, מאוהב בה. היו לו כלכך הרבה סיבות לא להסכים לה, אבל עיניה היפות ממש התחננו בפניו.
"אה.. זה לא ממש מקובל את יודעת.. שבת ישנה אצל בן.. כשהם.. כאילו.. לא חברים.. אבל.. אה.. אני.. כאילו.. אני לא יודע " אמר לבסוף ונראה מותש מכל המחשבות שהציפו אותו.
מייביס הסתובבה בחזרה והמשיכה ללכת כאילו לא קרה סלום, ויותר לא שאלה על זה.
מייקל לא ידע למה הוא ממשיך ללכת אחריה, כאילו שלהליכה הזאת יש מטרה, אבל הוא היה כלכך מבואס ממה שאמר שלא כלכך הסתכל לאן הוא הולך.
אחרי כמה דקות של שקט ראתה מייביס את דן מרחוק מדבר עם טרייסי, ילדה מכיתתו.
"אני יכולה לדבר איתך רגע ?" אמרה מייביס בשקט. דן סימן בידו לטרייסי ושניהם נשארו לבד.
"קרה משהו ?" שאל דן בדאגה. מייביס לא נראתה טוב מהבוקר ועכשיו זה אפילו החמיר.
"אני יכולה לישון אצלך היום ? " שאלה בשקט. שקט עצוב שלא היה אופייני לה.
"בטח.. אנחנו החברים הכי טובים לא ?" אמר דן וחייך. מייביס חייכה בהוקרת תודה וחיבקה אותו.
"אתה יודע שאתה הכי מדהים בעולם ?" אמרה לו בשקט והמשיכה לחבקו.
"חחח אני שמח לשמוע את זה שוב ושוב ושוב " אמר דן וגרם למייביס לחייך.
כשנגמר בית הספר חזרו ביחד שלושתם הביתה. אף אחד לא פצה את פיו. "
באלכם לבוא אליי ? יש לי בית ריק ולא יודע אולי באלכם לעשות משהו.." אמר ג'רמי ופזל לעבר מייביס.
"סבבה" אמרה מייביס.
"אולי נזמין עוד אנשים ?" שאל דן וזה קצת ביאס את ג'רמי כי הוא הבין שלא הולך להיות לו ערב רומנטי עם מייביס.
"את מי אתה רוצה ?" אמר ג'רמי והמשיך ללכת.
"אולי את מייקל ג'רבס מ-ט'2 ?" אמרה מייביס.
"אה… ואולי גם עוד בנות ?" אמר דן וגרם לשניהם לצחוק.
"מה כלכך מצחיק ?" שאל דן והחל להתעצבן.
"זה פשוט ש אתה לא כזה נראה הטיפוס שרוצה להזמין בנות לבית ריק" אמר ג'רמי בחיוך ותפח בחיבה על כתפו.
"אני דווקא הייתי בטוחה שג'רמי עומד להציע את זה, אבל החיים מפתיעים" גיחכה מייביס.
"למה אתם חושבים שאני כזה חנון ?" שאל דן ונעמד מולם.
"אנחנו לא חושבים שאתה חנון, אתה פשוט לא הטיפוס" אמרה מייביס והתקדמה לעברו.
"אז מזמינים בנות או לא ?" שאל ג'רמי וגרם לדן הקלה רבה.
מייביס העוותה את פרצופה "אני לא כלכך אוהבת את הבנות בשכבה שלנו.. הבנים יותר חמודים"
"אנחנו שמחים שאת לא לסבית" אמר ג'רמי והצחיק את שלושתם.
"נוו אבל באמת חייבים להזמין אותן ?" אמרה מייביס ושוב העוותה את פרצופה בגועל.
"תקשיבי מותק, אנחנו בנים, יש לנו צרכים" אמר ג'רמי ודן הוסיף "אם לא יהיו בנות המסיבה לא שווה !"
"אבל אני בת לא ?" אמרה מייביס והרימה גבה.
"כן אבל את לא בת שאפשר להתנשק איתה במסיבת בריכה" אמר דן.
"למה לא ? גם לי יש שפתיים" אמרה מייביס וחייכה חיוך ערמומי.
"כן אבל את כזאתי.. החברה הכי טובה לי… אני לא אתנשק איתך " אמר דן.
"חוץ ממנה לא נראה לי שמישהי עוד תסכים" גיחך ג'רמי בשקט ומייביס צחקקה.
"כן ? אתם חושבים שאני לא אצליח לנשק בחורה ?!" אמר דן ועכשיו הוא כבר ממש כעס.
"זה לא מה שאמרנו ואתה לא צריך לכעוס כלכך… " מילמלה מייביס.
"זה היה בצחוק אחי" אמר ג'רמי ותפח על כתפו בפעם השניה.
"אוקיי הפעם אני אסלח, אבל אתם תראו !! אני יכול להתנשק עם בחורה בדיוק כמו ג'רמי !! אני אוכיח לכם !!!" אמר דן בתוכחה ופתח את שער ביתו של ג'רמי.
"עוד לא החלטנו את מי מזמינים…" אמרה מייביס.
"אולי את לקסי ברקר ?" שאל דן.
"סתם פקאצה…" פסלה מייביס.
"דנה אמירס ?" הציע ג'רמי.
"לאאאא היא פרחה בטירוף !!" אמרה מייביס.
"נוו את פוסלת את כל החתיכות…" מילמל ג'רמי.
"מישל טורן ?" הציע דן.
"ממש ממש ממש לאאא" אמרה מייביס, מזגה לעצמה כוס מים קרים והתישבה על כיסא במזנון.
"דניאל מיירס ?" אמר ג'רמי בתקווה עמומה.
"לאאאאאא רק לא אותה !!" אמרה מייביס והניחה את הכוס על השולחן חזק מדי וקצת מים השפריצו החוצה.
"מה הבעיה שלך איתה ?" אמר דן וכבר ממש התעצבן על מייביס. למה היא פוסלת את כל החתיכות ש-אולי- יסכימו להתנשק איתו ? למה היא הורסת לו את ההוכחה ?
"אני שונאת אותהההה" אמרה מייביס ומשכה את הה' שבאותה.
"ואת מי את לא שונאת ?" שאל ג'רמי בתקווה כלושה.
"את ג'ייני ברקר !!" אמרה בתוכחה מייביס וקמה בקפיצה מהכיסא.
ג'ייני הייתה אחותה התאומה של לקסי, אבל לא כמו לקסי שהייתה יפה כמו דוגמנית, ג'ייני לא הייתה יפה כלכך. הבנים אמנם דיי אהבו אותה, כי היא הייתה אחותה התאומה של לקסי ועדיין נשאר קצת דמיון, אבל מייביס ממש אהבה אותה. היא הייתה בחורה שקטה שלא מתענינת בבנים והייתה הבת היחידה שהייתה חברה של מייביס.
"טוב היא לא לקסי או דנה או מישל, אבל עדיין דיי חתיכה ויש לה" אמר ג'רמי ועצר את עצמו.
"מה יש לה ?" אמרה מייביס למרות שידעה את התשובה. היא פשוט רצתה להביך את ג'רמי ולומר את מה שהוא רצה לומר לידה.
"אה.. יש לה.." אמר ג'רמי והסתכל לעבר דן. הוא החזיר לו מבט ערמומי.
"נוו תגיד כבר" אמר דן וחייך. הוא ידע שמייביס רוצה להביך את ג'רמי ושיתף איתה פעולה.
"מזה משנה ? בואו נתקשר אליה כבר !" אמר ג'רמי וחייך אל שניהם בחזרה להראות להם שהוא ניצח בחלק הזה. מייביס נראתה קצת מאוכזבת שהבדיחה נהרסה לה, אבל חייכה מהר וחייגה את מספרה של ג'ייני.
ג'ייני הסכימה והגיעה תוך דקות ספורות.