יצורים- פרק 3: מוות והמכשף המסתורי

פרק 3
מוות והמכשף המסתורי

"אני באמת זקוק לעזרה" אמר ג'ונתן.
"מישהו יכול להסביר לי מה קורה כאן?" שאל מרקוס.
"אתה תישאר כאן ותשמור על הפה שלך!" צרח ג'ונתן.
"איך אתה מדבר…" אמר מרקוס.
"בלום את פיך!" צרח ג'ונתן וכיוון את האקדח שלו אל מרקוס.
"ממממ…" אמר מרקוס.
"תנקום בו!" צרחה אליסון, ג'ונתן לא הבין מה קרה, הוא היה מבולבל, הוא נפל על הקרקע וכמעט איבד את הכרתו, אליסון עזרה לו לקום.
"אתה בסדר?" שאלה אליסון.
"אני קצת מסוחרר" אמר ג'ונתן, הוא קם לאט לאט.
"היצורים, החברים שלנו, שהיו בקצה השני של היער, הנה הם: ג'רה סמית', ארטימס, ספלון סקי ורומי, אתה יכול לצרף גם אותי למסע הנקמה שלך" אמרה אליסון.
ג'ונתן הסתכל על היצורים. "שלום לך ג'רה" הוא אמר והסתכל על הפיה הקטנה, "אבל היא רק פיה קטנה, מה היא יכולה לעשות?"
"היא יכולה לעשות הרבה דברים, אתה כבר תראה" אמרה אליסון וחייכה אל ג'ונתן, "תראה את ארטמיס, היא קיבלה את שמה של אלת הציד, היא אלפית"
"וואו" אמר ג'ונתן והסתכל על ארטמיס.
"ותסתכל גם על שאר היצורים, כולם יעזרו לך במסע הנקמה שלך" אמרה אליסון.
מרקוס הסתכל על היצורים בביישנות.
"מממ… מרקוס" אמרה אליסון וצחקה.
"נראה לך שאני מפחד מהיצורים הטיפשים האלה?" צרח מרקוס, שלף את חרבו והתקרב אל היצורים.
"רגע, ג'ונתן, אתה איבדת את הזיכרון?" שאלה אליסון והסתכלה על ג'ונתן.
"למה את שואלת?" שאל ג'ונתן.
"כי יש לך כתם שחור על המצח שלך!" אמרה אליסון.
ג'ונתן היה מופתע, "כן, הזקן אמר לי, אני איבדתי את הזיכרון שלי לחמש שנים."
"אתה איבדת את הזיכרון לחמש שנים?!" צרחה אליסון.
"כן" אמר ג'ונתן, "אני ערפד עכשיו, כי הלכתי למעיין, סיפור ארוך."
באי הגדול שליד ים הערפדים יש קבוצה גדולה של אנשי זאב, שרצתה לנקום במרקוס. קבוצה גדולה וחזקה. קבוצה עם כוח ועוצמה. הקבוצה של סביאר, נביא אנשי הזאב, שהיה פעם היועץ של מלך אנשי הזאב. סביאר הוא בן דודה של אליסון, הוא יוצר איתה קשר באמצעות מתקן סודי שממוקם בחוף הצדפים, החלק הצפוני של האי. למכשיר היו שני כדורי צמר קטנים וקשת כחולה שחיברה ביניהם, אף אחד מהקבוצה של אנשי הזאב לא ידע על המכשיר המיוחד הזה. סביאר קיבל את המכשיר הזה מאליסון כשהיה גר איתה ביער, היא לימדה אותו איך להשתמש בו, היו כפתורים על הקשת והוא היה צריך ללחוץ עליהם, המתקן הסודי, הגדול והכבד, היה ליד עמוד גדול וירוק וליד נדנדה אדומה. סביאר אהב את המתקן המיוחד, הוא אהב לדבר עם אליסון, אבל הוא פחד שאיש זאב אחד יראה אותו מדבר במכשיר הסודי שהונח על מתקן מיוחד וגדול ויספר לשאר אנשי הזאב ואולי אפילו יקחו לו את המתנה הטובה והיקרה. הוא היה מתקרב אל המתקן לאט לאט ואז מושך את המכשיר עם החוט, לפעמים הוא היה נופל ומתגלגל והמתקן המיוחד היה נופל ביחד איתו, אבל הוא לא ויתר על אליסון, הוא רצה לדבר איתה, אבל הוא רצה גם לראות אותה, אך אליסון הייתה רחוקה, ביער הגדול. "אני מתגעגע לאליסון" הוא אמר והלך אל הנדנדה האדומה, לפתע הוא שמע קול מוזר, הוא עצר והביט לאחור, הוא ראה ערפד עם שיניים חדות. "סטיב, זה אתה?" שאל סביאר והפך לזאב אפור וגדול. סטיב עף אל סביאר ושפך עליו צנצנת של דם. "איזה ערפד אתה!" צרח סביאר. "המתקן הסודי" אמר סטיב וחג במעגלים סביב המתקן המיוחד. "המתקן הסודי!" צרח סביאר, "אליסון! אליסון!"
"אליסון אני שונא אותך" אמר סטיב בקול לגלגני.
לפתע, קול בקע מהמכשיר המיוחד, "סביאר?! אני לא מדברת איתך יותר!"
"זה היועץ הרשע של מלך הערפדים, הוא גילה את המתקן הסודי" אמר סביאר.
"אה? מתקן סודי, אז עכשיו אני אספר עליו לכל הערפדים ולכל אנשי הזאב, אני והקבוצה שלי נשמיד את המכשיר הזה" אמר סטיב.
"לא!" צרח סביאר, "למה אתה כזה רשע?!"
"סביאר?!"
"אליסון!" צרח סביאר, "איפה את?"
"אני כאן!" אמרה אליסון, סביאר הסתובב לאחור. "אליסון?" הוא שאל.
"כן" אמרה אליסון.
"מה? איך הגעת לכאן?" שאל סביאר.
"אני אסביר לך אחר כך, בוא" אמרה אליסון ומשכה את סביאר, "למה כולך מכוסה בדם?"
"רגע אחד סביאר, לא כל כך מהר!" צרח סטיב ואז הוא לחש את לחש הקסמים המיוחד: "זאב גדול ופרוותי, אתה פה תישאר איתי!"
"לא!" צרחה אליסון ומשכה את סביאר.
לפתע סביאר הופיע ליד סטיב. "לא!" צרחה אליסון.
"ואשת זאב גדולה תמות עכשיו, תהיה חולה" אמר סטיב, אליסון מתה.
סביאר הפך בחזרה לבן אדם וירד על ברכיו, דמעה אחת זלגה על לחיו. "אליסון!" הוא צרח, "מה עשית לה יצור מרושע ואכזרי? מה עשית לה?!"
"לחש מכושף, גם ערפדים יכולים לעשות קסמים" אמר סטיב, צחק ועף מהאי.
"איפה הימים הטובים האלה? שהיה שלום ושקט בעולם, איפה המכשף האחרון? הלך! מת!" צרח סביאר והתחיל לבכות.
"אני כאן"
"מה?!" שאל סביאר והביט לאחור, הוא ראה את המכשף האחרון. "סטאר מור" הוא חייך, "המכשף האחרון"
מרקוס הלך ביער, לבדו ושמע את ציוץ הציפורים, לפתע, הוא שמע משק כנפיים, הידיים שלו רעדו וליבו פעם בחוזקה. "עטלפים…"
"מממ… ניחוש מעניין"
"מה? מי זה? איפה?!" שאל מרקוס בבהלה, לפתע הוא ראה ערפד עם שיניים חדות, הוא צרח.
"כן, מרקוס, הגיע הזמן" אמר הערפד.
"אני עדיין אהיה יצור רשע, קר ואפל" אמר מרקוס וחייך, "ויש לי תכנית זדונית…"
"זה לא יקרה" אמר הערפד, "עכשיו שום דבר לא יעזור לך, מלך אנשי הזאב יודע שאתה פה והוא רוצה להרוג אותך, הוא מחפש אותך, עוד כמה צעדים והוא יגיע אליך ויהרוג אותך!"
"מממ… מלך אנשי הזאב, אני רוצה לראות אותו" אמר מרקוס.