יצורים על טבעיים ומה שבניהם פרק 4

זה היה בוקר בהיר בעיירה הקטנה, ריח של גשם עמד באויר, והכל כוסה בשלג. וכשאני אומרת הכל- אני מתכוונת שהכל. העצים, האדמה והבתים היו צבועים בלבן כלכך בהיר שכשיצאתי מהבית מכוסה בחמש שכבות בגדים ולבושה בכובע ומחממי אוזניים על שיערי החום הסתנורתי, ואיבדתי את הראייה לשניה.
גם ביום קר שכזה יש לי אימונים רק שהם מתקיימים במגרש סגור, והם רק חצי מהזמן הרגיל שלי. זה נותן לי את האפשרות לראות את סת' ולדבר איתו על הנושא העל טבעי שמתרחש פה… אני באמת מקווה שהוא לא יתעצבן, כי זה לא יגמר טוב. אני דיי בטוחה שזאב ענק שעומד באמצע האורווה לא ימצא חן בעיני הסוסים (חיה נטרפת, זוכרים?) וסבא שלי. לא שוכחים אותו.אז כשסיימתי את כל האימון הלכתי לחפש את הזאב הרע ונחשו מה? מצאתי אותו משחק עם בני מינו- עם מנטה. אני יודעת שאני יוצאת כלבה, אבל גם לי מותר להיות חיה לא? ולא רק לו.
"סת'!" קראתי כשראיתי אותו. "אנחנו צריכים לדבר".
"אוקיי…" הוא אמר בטון חשוד. "על מה?"
"אולי כדאי שנלך למקום קצת יותר פרטי"
"למה?"
"כי אני דיי בטוחה שאתה לא רוצה שהרבה אנשים ידעו פה על הבעיה הפרוותית שלך, נכון?" אוקיי. אז יצאתי ביץ'. אבל הוא לא היה נותן לי לדבר איתו ללא להפעיל קצת כוח מצידי.
ברגע שסת' שמע את המילים האחרונות שלי העיניים שלו גדלו לכדורי פינג פונג ותוך חצי שניה הוא כבר גרר אותי לפינה מוצלת מאחורי קוביות האסם.
"איך את יודעת לעזאזל?!" שאל ושמעתי את הלחץ בקולו.
"נו באמת! האנרגיה שלך פשוט צועקת בקולי קולות 'אני איש זאב!!!'"
"רגע, אנרגיה? את ציידת?"
"כן" לא רציתי לבוא ולהתחיל לסובב לו את המוח על מי אני. אז הלכתי על השיטה הישירה. "ובאתי למטרות שלום בלבד"
השרירים של הזאב נרפו באחת והעיניים חזרו למצב רגיל. " מי האלפא של הלהקה שלהעיירה?"
"את מדברת איתו." עכשיו היה תורי להיות מופתעת, כי ידעתי שהתהליך לא יהיה מסובך אבל לא חשבתי שהוא יהיה קל עד כדי כך.
"אז את לא תצודי אותנו?" הוא שאל בזהירות.
"יש לי על מה? מה אתם עושים בדרך כלל?"
"טוב, כל לילה אנחנו יוצאים לסיבובי שמירות. אנחנו שומרים על העיירה הזאת מפני ערפדים." הוא התחיל לצחוק למראה ."פניי המופתעות. "כן גם הם פה… אל תידאגי לא כלכך משעמם בעיירה הזאת אם את יודעת עם מי להסתובב סת' קרץ לי וחייך.
"אז מתי גברתי הציידת תבוא לפגוש את כל הלהקה?"
"אממ האמת שלא תכננתי לפגוש את כולם… רק את האלפא כדי ליישר את הדברים" החיוך של הזאב נמחק ולרגע אני חושבת שראיתי משהו על פניו, אכזבה אולי?
"טוב לא רוצה לא צריך"
"רגע אחד! לא אמרתי שאני לא רוצה… אמרתי שאני לא תכננתי. אבל אם אתה מציע לי כבר לפגוש אנשים חדשים אני אשמח… לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות." החיוך חזר אל הפנים שלו ולא ירד.
"אז מתי אני יכולה לפגוש אותם?" שאלתי אותו והורדתי את העיניים שלו ממני. אני אוהבת את העיניים שלו. הן כלכך חומות שמרחוק הן נראות שחורות, זה שונה מהעיניים הירוקות שלי. כמו שאמרתי, אני אוהבת את זה.
"היי אחייי! אתה חייב לראות מה רודני עשה לי בזמן האימונים! על כמה נתערב שהצלקת תעבור רק מחר? אה אתה עם בחורה פה." בחור בגודל קצת יותר קטן (אבל עדיין גדול כמו ארון) מסת' נכנס לאורווה וראה את סת' והתחיל לצעוק אליו כי חשב שהוא לבד. כשראה אותי הלבין.
"זואי, תכירי זה לוגן"
"נעים להכיר אותך לוגן"
"ג-גם או-אותך זואי" לוגן גמגם והעביר עיניים בין סת' אליי.
"זה בסדר אחי, תרגע. זואי פה ציידת שלפני כמה דקות כרתנו ברית. היא הולכת לפגוש גם ככה את כל הלהקה אז אל תלחץ… היא לא בת אנוש רגילה" סת' קרץ שוב אליי. כבר אמרתי שאני אוהבת את העיניים שלו?
ברגע שלוגן שמע את הדברים של סת' הוא נרגע וחיוך הצטייר לו על הפנים. למה הם כולם כאלה חייכניים?
הסתכלתי בטלפון הנייד שלי מה השעה והוא הראה שכבר מאוחר ושאני צריכה לחזור הביתה.
"טוב, לוגן היה נעים לפגוש אותך, סת'- אני אפגוש את הלהקה ביום אחר… אה וכבר הספקתי לראות את כפר האלפים שביער אז זה חסך לנו כמה דברים לדבר עליהם. טוב נתראה כבר מתישהו. ביי"
יצאתי מהאורווה ושמעתי את לוגן אומר לסת': "הולי שיט! היא כוסית!"
ואת סת' עונה לו בקול מפחיד:"תיגע בה ואתה מת. היא שלי"
חה. ידעתי שקרה ביננו הטבעה (מה שקורה בין יצורים על טבעיים- ובני אנוש קוראים לזה אהבה ממבט ראשון). לא שאני מתנגדת.