יצורים על טבעיים בעולם – פרק 2

אנה הלכה לביתה. היא כ"כ התעצבנה על יניב שהיא לא הצליחה להישאר לידו. מה שהוא אמר הגעיל אותה. היא תמצא את הבחור שהיא נשכה והיא תנסה להציל אותו או לפחות לעזור לו. אנה מכירה את הסטיגמות על ערפדים ורובן כן נכונות אז היא אמורה לגור בבית קברות. למרות זאת היא מסווה את עצה ביחד עם הוריה ומתגוררת בדירה באיזה בניין נידח. הוריה לא סובלים את הרעיון אך היא דווקא אוהבת את הבית. היא לא יכולה להעלות בדעה לגור בבית קברות. זה נשמע לאנה נורא משעמם. אנה פותח את הדלת בצליל חריקה מחריש אוזניים. היא רואה את אמא שלה יושבת על כיסא במטבח. היא מתיישבת מולה ומניחה את הראש על השולחן שידיה סוגרות עליו. "אמא אני צריכה עזרה" אמרה לה אנה. "בטח מותק מה הבעיה?". אמא של אנה תמיד הייתה אמא טובה ועוזרת אבל הפעם אנה חושבת שאמה לא תסלח לה. למזלה אביה לא בבית. אביה היה מתעצבן עליה נורא. לא ברמה של עונש ולחדר – אצל ערפדים זה לא ככה. הוא היה יכול להתיז עליה איזו טיפה של מים קדושים שאצל ערפדים זה כמו להחטיף מכות מוות.
"אמא אני הייתי נוראה צמאה ו…"
"מה העניין מותק?"
"אמא אני נשכתי מישהו"
אמא פתחה את פיה. כמעט אף פעם לא ראיתי אותה ככה. לא מאז מה שקרה עם אבא. הוא עבר ברחוב וראה משאית של תרומות דם. הוא התנפל עליה ולמזלו אמא הייתה איתו ועצרה אותו מלשתות את הדם. היא הסבירה לאחות שהייתה המומה שהוא פשוט נורא רוצה לתרום לחברה והכל והוא נורא אוהב לעזור לאנשים. בסופו של דבר אבא שלי היה צריך לתרום דם בניגוד לרצונו והוא לקח את זה מאוד קשה. "איך יכולת לעשות דבר כזה?? חכי חכי עד שאבא יגיע".
נזפה בה אמה. "בבקשה אמא לא הוא.. הוא.. אני לא רוצה לחשוב מה הוא יעשה לי כשהוא ישמע" התחננה אנה אל אמה לא לקרוא לאביה. פתאום נשמע כל חריקת דלת.
"אני בבית!" צעק אביה של אנה.
פניה החווירו