יער מסתורי 6
אמה
הגענו ל'מחנה'. היינו מגיעים מוקדם יותר לולא תמי שנדנדה להורינו שיקחו אותה לקניון, כדי שתוכל לקנות איזשהו גוון אודם שהיא צריכה לתלבושות צבעים שלה.
הם עצרו בקניון ויצאו איתה החוצה. הם שאלו אם אני רוצה לבוא ועניתי נמרצות לא וכריס ענה כמוני.
"בחיי אין לה גבולות" מלמלתי לאחר שעשו את דרכם לכניסה של הקניון.
"צודקת" אמר כריס והוסיף "טוב אני הולך לישון."
"אבל הם אמרו שזה לא ייקח הרבה זמן" אמרתי
"תמי? לא ייקח לה הרבה זמן? הצחקת אותי" חייך והניח את ראשו על זגוגית החלון. אוי יופי עכשיו אני אצטרך לחכות שעה? ממש יופי. הסתכלתח לעבר כריס שלפני נשימותיו הבנתי שנרדם. הלוואי עליי להירדם בכזאת מהירות כמו שהוא נרדם. תמי והוא מאוד דומים מבחינה חיצונית- לשניהם יש שיער שחור ועיניים חומות(בניגוד אליי שיש לי שיער כמו של אמא בצבע בלונדיני כהה) אבל האופי שונה לגמרי. כריס ממש נינוח, מסכים לדברי הורינו, תמיד מנסה להשכין שלום כשיש ריב בבית.
"סוף סוף הגענו" אמרה תמי ויצאה מהמכונית.
"היינו מגיעים לולא עצרנו בקניון בשביל האודם המטופש שלך" אמרתי כשיצאתי מהאוטו.
"לפחות הבגדים שלי לא מטופשים כמו האודם שלי" חייכה אליי חיוך מרושע.
"אוקי עד כאן" אמרתי והתנפלתי לעברה. היא נפלה על הריצפה והתחילה לדחוף אותי מעליה כך שיצאה שאני הופלתי גם על הריצפה, אבל לא ויתרתי ומשכתי בשערה בחוזקה והיא התחילה לצרוח בזמן שהיא שוכבת לידי.
"אתן רציניות?!" אמרה אמא ובמהרה הפרידה בנינו.
"מה יש לכן לכל הרוחות?!" היא המשיכה בצעקותיה והסתכלה על תמי ועליי במבט קשה.
"אין לי כוח לזה יותר. כל פעם מחדש אותו הדבר! אתן אחיות למען השם!" הנמיכה את קולה, אבל עדיין היה אפשר לשמוע את הרוגז שניכר בו.
"אבל אמא היא התחילה" התחילה תמי לומר אבל אמי הרימה את ידה והיא השתתקה.
"היא התחילה? אנחנו בגנון פה? אתן יודעות מה אין לי כוח להתחיל עם זה אפילו" אמרה ונאנחה מייאוש.
"עכשיו אם לא אכפת לכן לכו תעזרו לאבא שלכם וכריס לסחוב את המזוודות."
תגובות (0)