יער העצמות

החיה רדפה אחריו, לא מרפה מהטרף הבא שלה. הוא רץ, לא רואה דבר באפלת היער. החיה נהמה והתנפלה עליו, מפילה אותו לאדמה. הוא הסתובב ומצא את עצמו מול פיה המסריח של החיה, פה מלא שיניים חדות. הבל פיה החם נגע בפניו עם כל נשימה. הוא פחד לזוז, פחד לנשום. הוא ידע שזה הסוף, החיה עומדת לאכול אותו.
החיה התרוממה על שתי רגליים ונחתה שוב, לא מאפשרת לו אף לא נתיב בריחה יחיד. היד שלו גיששה באפלה אחרי דבר, כל דבר, שיכול לעזור לו לצאת מהמצב העגום אליו נקלע. הוא נתקל בדבר מה קשה, תפס בו, הניף אותו והנחית אותו במכה על הלחי של החיה.
החיה יללה ומעדה אחורה. הוא הרגיש משהו חם נוזל עליו.
'דם,' הוא חשב. הוא קם במהירות, עדיין אוחז בדבר. החיה יללה מאחוריו וצעדיה המהירים והארוכים נשמעו. העלים היבשים התנפצו בקול נפץ קטן ומספק מתחת לרגליו בעוד הוא רץ, נמלט על נפשו מפני החיה.
משהו בסביבה השתנה, משהו באדמה, והוא מצא את עצמו נופל אל תוך בור עמוק. הוא צרח, וניסה לעצור, אבל שום דבר לא עזר.
הנחיתה הייתה קשה, קשה מאוד. הוא שמע את הרגל שלו מתפצחת תחתיו וזעק. הוא ראה צל, שחור יותר מהלילה עצמו, במעלה הבור. החיה. היא עמדה שם, נושפת בזעם, אבל היא לא קפצה לבור. דבר אחד בטוח, היא לא תרדוף אחריו כאן למטה. אבל זה היה הדבר הבטוח היחיד. לא היה לו מושג היכן הוא, או איך יוכל לצאת מכאן.
'עדיף כבר להשלים עם המוות.' המחשבה חלפה במוחו, שחורה כמו צלה של החיה. אז, כמו משום מקום, הוא ראה להבה מתקרבת אליו. הלהבה הלכה והתחזקה והתקרבה אליו. פחד געה בו. הוא זחל אחורה, גונח בכאב, עד שנתקע בקיר הבור.
"בבקשה, אל תפגע בי. בבקשה." הוא לא חשב שהוא יאלץ אי פעם להתחנן על חייו. רק אז נזכר שהדבר שאיתו הרביץ לחיה עדיין נמצא בידו. הוא כיוון אותו אל מקור האור.
"אל תתקרב או שאני אפגע בך." הוא אמר.
"זה שינוי חד מהמשפט הקודם שאמרת." הוא שמע קול מוכר אומר.
"אנדי?" הוא שאל. הלהבה זזה וחשפה את פרצופו של אנדי.
"עברת את המבחן, לורן. מזל טוב. אתה חלק מאנשי יער העצמות עכשיו."