יעוד – הקדמה

עשר שנים קודם לכן…
ליאו אחז בידה של אריה כששניהם היו מתחת למיטה והתחבאו. אריה פחדה פחד מוות שיגלו אותם והייתה שקטה כמו קבר. היא ידעה שאסור לה להשמיע אף קול בעוד שהיא שומעת את הצרחות של המשפחה שלה ברחבי הבית. היא עצמה את עיניה בחוזקה והקשיבה לנשימותיו הסדירות והעמוקות של ליאו. גם הוא ניסה להרגיע את עצמו. דבר שהיה קשה לשניהם – הרי לא כל ילד בן שבע שומע את צרחות המוות של ההורים שלו.
אריה החניקה זעקה כשראתה בזווית עינה דם ניחגר על הרצפות ויבבה חלושה נמלטה מפיה. היא לא יכלה שלא לחשוב של מי הדם הזה מהאנשים בחדר, וכל אחד מהם היה יקר לה בכל ליבה.
יד קפואה וקשה משכה אותה מתחת למיטה והכו את ראשה. היא הרגישה משהו חם ורטוב נוזל ממצחה עד לסנטרה ומשם לבגדיה. גררו אותה החוצה והיא התפללה בכל ליבה שליאו ישאר מתחת למיטה ושלעולם לא יגלו אותו.