יללת הזאבים פרק 1
-מהפרק הקודם –
בזמן שבהתה בו שמעה קול בראשה :"בואי איתנו ,את חלק מאיתנו ".
"מה "חשבה "אני חלק מהם ?".
-מהפרק הזה –
"כן "ענה הזאב הזהוב "את אולי לא יודעת את זה ,אבל זה נכון ".
בתוך תוכה היא הבינה שני דברים :האחד ,שהיא ממש רוצה שזה יהיה נכון והשני שהוא צודק.כול חייה חיפשה דרך להיות כזו ועכשיו יש לה הזדמנות !אבל מה יהיה עם המשפחה שלה,החברים ?מה יהיה איתם ?
"טוב" היא החליטה "אני יבוא איתכם אבל רק לכמה חודשים ,לא יותר ".
מנהיג הלהקה ילל לשמיים .היא פירשה זאת ככן וב"מילים" אלו קפצה לתוך היער ונעלמה מהעין …….
תגובות (4)
מעניין קודם כל.
לא כל כך אהבתי שניקול מסכימה ללכת עם הזאבים בלי שום חששות כמו: איך הם מדברים? למה דווקא אני?
אני יודע שהיא אובססיבית לגבי זאבים אבל זה עדיין לא מסביר את זה שהיא לא חשבה פעמיים והצטרפה אליהם בלי שום מחשבה למה, איך, מה יהיה ועוד.
בעיקרון אהבתי מאוד!
תודה רבה !
קודם כול הלמה היא הלכה בלי לחשוב על זה תגלה בהמשך ובלי שום קשר אני פותח את עוף החול
זה ממש יפה בעיניי, עכשיו התחלתי לקרוא.
אולי כדאי שתכתוב קצת יותר בכל פרק, למרות שזה נותן אווירה דרמטית.
עכשיו אני קוראת את ההמשך
קצת.. לא הבנתי. כל הקפיצות מהפרק הזה לפרק אחר וכדו'.
בנוסף, רווח הוא אחרי הנקודה\פסיק – לא לפני. הנקודה היא בתוך המרכאות ולא מחוץ להם.
X "היי".
X "היי"
V "היי."
לכן אם סיימת בדיבור ישיר אין טעם להוסיף נקודה בסוף המשפט, כי הפיסוק נמצא בתוך הסוגריים. בעיקר כשהפיסוק הוא סימן שאלה.
יבוא=אבוא
בפועל בעתיד בגוף ראשון ("אני") הפועל מתחיל עם האות א' ולא עם האות י'.
לרוב, כדי להפריד מדיבור ומחשבות כותבים את המחשבה בתוך כאלה: ' ' ולא " "
אבל זה באמת רק לצורך מניעת אי-הבנות.
מלבד זאת, אני מסכימה עם פליי (כי אין לי כוח לכתוב את הכל *עצלנות בפעולה!*) בנוגע לאורך.
מדלגת לי לפרק הבא, כי זה באמת מעניין :)