ילדי השמש- פרק בכורה :))

פרק ראשון- "לא שם…"

אור מסנוור חדר אל עיניי, השער שלקח אותי אל חבריו של רואן גרם לראשי להסתחרר כך שלולא לא הייתי נסיכה שחונכה לעמוד על רגליה בגאווה בכל מצב כבר הייתי קורסת. דבר נוסף שהבחנתי בו מלבד האור היה הריח, יכולתי לדעת שאני רחוקה מהממלכה שלי כי ריח של טבע נישא באוויר בניגוד לריח השריפות והחורבן ששרר בממלכתי.
"שלום לך נסיכה צעירה," קול עדין ונשי קטע את מחשבותיי. לא הכרתי את האישה שעמדה מולי, לצידה עמד גבר מבוגר אך נאה לגילו ונערה שנראתה פחות או יותר בגילי. "רואן דיווח לנו על הצרה שקרתה בארץ המולדת ואנחנו נשמח לספק לך מקלט עד שהעניינים ירגעו." היא חייכה אליי בחביבות, תווי פניה של האישה היו עדינים, אציליים. הנחתי שהיא שייכת לאחת ממשפחות האצולה שעזבו את הממלכה לפני מאות שנים, האנשים שהיו לצידה היו בטח בני המשפחה שלה.
הנהנתי קלות אל האישה ופניתי להביט בילדה, הבחנתי במשטו זז מתחת לשמלה הקייצית שלה אך כשהיא הבינה שאני מביטה בה היא ישרה אליי חיוך נבוך.
"זו היא ביתי, לוון, אתן תלמדו באותה הכיתה בבית הספר 'אריסון ברוקלין' זה ניפלא נסיכה יש לנו שם כיתה מיוחדת למכשפים ו…" האישה המשיכה לדבר ולדבר ולדבר אבל אני מודה שכבר הפסקתי להקשיב, מידי פעם הנהנתי רק כדי שהיא לא תיפגע או משהו, נהגתי לעשות את זה פעמים רבות בעבר, אחי הגדול מקסימוס ואני נהגנו לצחוק על דברים כאלה… לפני שהוא נרצח באכזריות בידיהם של בוגדים.
"אני חושבת שעכשיו לוון תוכל להראות לך את החדר שלך, זה החדר הכי יפה בכל הבית שלו." היא חייכה בגאווה.
חייכתי חיוך קצר ופניתי ללכת בעקבותיה של לוון.
לפני שנכנסנו דרך דלת גדולה וספקתי לרגע להביט סביב, המקום נראה כמו העתק מדוייק של החצר האחורית בארמון, במלכת ילדי השמש, מוזר…
"אמא שלי מאוד אוהבת את משפחת המלוכה… ואת המנהגים שלהם." חייכה לוון כאילו היא קוראת את מחשבותיי. עכשיו הבחנתי בדבר שהיה מתחת לשמלתה, זה היה ארנבון קטן ואפור.
"ג'יימי זה השם שלו." היא הוסיפה כשראתה שאני מביטה בארנבון, הוא היה מקסים קטן ממש.
"מותר לי?" שאלתי רק מתוך נימוס, הרי ברור שהיא לא תסרב לנסיכה שלה.
"הוא די פחדן למען האמת," היא התחילה הושיטה לי את הארנבון הקטן בהיסוס, תוך שאנחנו הולכות לכיוון חדרי החדש.
הארנבון רחרח את ידי באפו הקטנטן ולא נראה. לוון הניחה אותו בידי וחייכה. "הוא מחבב אותך זה נדיר מאוד." היא הטמינה את ידיה בכיסי השמלה שלה.
"תמיד אהבתי בעלי חיים, זה לא סוג הקסם המועדף עליי אבל… אני ואחי היינו חומקים לאורווה בלילות ו…" לא סיימתי את המשפט, לא יכולתי. כל כך התגעגעתי למקס, אבל הוא לא פה ואני צריכה להיות חזקה, בשביל מה שנשאר מממלכה שלי ובשביל מי שנשאר בחיים.
"הצטערתי לשמוע על מה שקרה לנסיך." אמרה לוון כמעט בלחש.
"ברגע שנמצא את אבני הגורל המצב ישתנה, הכל יחזור לקדמותו." אמרתי בביטחון רב הרבה יותר מזה שהרגשתי באמת.
לוון לא אמרה דבר, אך לאחר זמן מה של שתיקה מביכה היא נעצרה ליד דלת עץ, היא פתחה אותה ונתנה לי להציץ פנימה, החדר היה גדול ויפה והזכיר במידה מסויימת את חדרי בארמון.
"אני מציאה לך לישון טוב, מחר יש לנו מבחן על כישופיי תיאור." היא חייכה והושיטה את ידה כדי לקחת ממני את ג'יימי.
"אכפת לך עם הוא ישאר איתי קצת?" שאלתי בחיוך קטן.
היא חייכה משכה בכתפיה ונעלמה בהמשך המסדרון.