ילדי השמש: ההתחלה

פרק רביעי- "התרחשות"

"מיארה!" נראה היה שרואן מופתע לראות אותי בוכה, הוא מעולם לא השתמש בשמי. הוא נראה במתושתש על רכה כהה של עצים, היערות מסביב לממלכת ילדי השמש.
"מה המצב בבית?" שאלתי, מנסה ככול האפשר להשמע חזקה, אחרי מה שהנער הזה אמר… איזו סיבה יש לו בכלל לדבר עליי ככה?
"כולם בסדר, מנסים להתגבר על החורבן. נראה שהבוגדים לא ממהרים לצאת מגבולות הממלכה בעיקבותינו," דמותו הצטללה והתשתשה לסרוגין. "אבל מה איתך?" המשיך, פניו נראו מודאגות מה שגרם לי להזכר באבי שהיה מודאג כשאני ואחי היינו לומדים עד מאוחר בלילה, מה שהזכיר לי שכל משפחתי איננה ורואן הוא הדבר הקרוב ביותר למשפחה שיש לי.
"זה שום דבר, סתם מסריח פה קצת יותר מידי," ניסיתי לצחוק אבל הצחוק שלי יצאה עקום וצולע. "בבקשה תגיד לי שיש לך חדשות על אבני הגורל, אני… אני רוצה לחזור הביתה." מלמלתי בשקט, מקווה שהוא שמע את דבריי.
"זה… זה מסובך נסיכה. אבני הגורל הן…. לא ממש…" הוא גמגם וגרם לדמעות סוררות ובלתי נשלטות לצנוח במורד עיניי ולחיי.
"אני שונאת את המקום הזה!" התחתי את אגרופי על הקיר שליד המראה, דבר לא קרה חוץ מתשתוש נוסף של דמותו של רואן. השפלתי את ראשי ונתתי לדמעות ליפול על רצפת השיש.
"העולם המודרני לא לטעמך נסיכה?" שאל רואן ב… גיחוך?
הרמתי את מבטי במהירות בתקווה שאני טועה אבל לא, רואן באמת גיחך למראה מצוקתי.
"אתה…?" שאלתי המומה, מעולם לא ראיתי אותו מגחך אז למה דווקא עכשיו?
"הירגעי נסיכה, "אמר מיד, כנראה כשראה את הבעת פניי המשונה. "אמרתי לאביך מאז שמקסימוס נולד ששנכם צריכים ללמוד על המתרחש בעולם המודרני, במקום שבו איש לא יודע שאתם נסיך ונסיכה. אביך תמיד סירב בטענה שהעולם הזה מסוכן מידי אך למרבה האירונה הוא בטוח ברגע זה הרבה יותר מהממלכה." הוא חייך.
הבנתי מה הוא ניסה לומר גם בלי שיומר זאת מפורשות, אני צריכה ללמוד מהזמן שבו אני נמצאת כאן. בעולם המודרני אין מלך ומלכה, אין נסיכים ונסיכות. ואפילו שהנערים בכיתה מכירים אותי בתור הנסיכה של הממלכה הם חיו בעולם הזה ורגילים לדברים שבו. אני לא יכולה לכפות עליהם משהו חדש בין רגע.
"ברגע שתהיה איזה התרחשות על האבנים, תודיע לי נכון?" שאלתי וניגבתי את דימעותי בשרוול חולצתי.
"כמובן עד מלכותך." ענה רואן בהבנה.
"מיארה." חייכתי ויצאתי מהשירותים לכיוון הכיתה.