ילדי המכשפה – פרק 12

*נקודת מבט לילי*
היינו מוקפים בלהקת זאבים שנראו רעבים במיוחד. לפתע שמענו צעקה באיזה שפה מוזרה, כל הזאבים הסתכלו אחורה ואז ברחו. לפתע הצעקה נשמעה שוב.
"אז באמת יש שפה כזאת ג'יבריש?" לחשתי לליאם אבל הוא רק גילגל עיניים.
"אני חודב שזאת אחת השפות של השבטים האינדיאנים" אמר. וכנראה הוא צדק כי לפתע הופיעה מולנו אישה זקנה עם עור כהה ושיער אפור ארוך שקלוע בשתי צמות שנחו על כתיפיה. היא אמרה משהו בשפה המוזרה והצביעה עלינו.
"מצטערים…אנחנו לא…" התחיל ליאם אבל הזקנה קטעה אותו.
"אתם לא לדבר צ'ירוקית? לא נורא. מאמא סו לדבר הרבה שפות. אבל צ'ירוקית הכי יפה" אמרה הזקנה.
"את מאמא סו? את צ'ירוקית?" שאלתי. הזקנה חייכה בגאווה.
"אני סבתא סו הצ'ירוקית! ומי אתם?" שאלה. העפתי מבט בליאם. מאמא סו נראית נחמדה, היא לא תפגע בנו.
"אני לילי וזה ליאם" אמרתי. מאמא סו הנהנה.
"ולמה לילי וליאם לישון בחוץ בקור? איפה בית של לילי וליאם?" שאלה מאמא סו. סיפרנו לה שברחנו מהבית אבל דילגנו על העובדה שאנחנו מכשפים ושהטילו עלינו קללה.
"ילדים מסכנים בלי בית.." מאמא סו נראתה עצובה באמת.
"מהיום בית של מאמא סו הוא בית שלכם!" אמרה מאמא סו וחייכה. חייכנו חזרה. מאמא סו לקחה אותנו לצריף חמוד.
"זה בית מאמא סו! ועכשיו גם בית לילי וליאם!" אמרה מאמא סו בגאווה. היא הכניסה אותנו פנימה והתחילה להכין אוכל.
"מאמא סו את צריכה עזרה?" שאלתי אותה. היא הנידה בראשה לשלילה.
"לא! מאמא סו שמחה להכין ללילי וליאם! עכשיו לילי וליאם להתרחץ ואז לבוא לאכול" אמרה מאמא סו. הודיתי למאמא סו והלכתי למקלחת. בדרך הסתכלתי במראה וכמעט חטפתי שבץ! השיער שלי היה פרוע ועל כל הפנים והידיים שלי היו חתכים, הבגדים שלי היו שחורים מפחם והייתי רזה מאוד. רזה ומלוכלכת. התקלחתי ולבשתי בגדים חדשים ממה שהבאתי איתי. אחרי ליאם נכנס למקלחת אז הלכתי לעזור למאמא סו.
"מאמא סו. במה אני יכולה לעזור לך?" שאלתי.
"לא לא לא לא!! לילי לא לעזור למאמא סו!" אמרה מאמא סו בעליזות.
"כן, אני רוצה לעזור לך" אמרתי. מאמא סו נאנחה.
"טוב, אם לילי מתעקשת. את יכולה לקחת צלחות מהארון ולהכין את השולחן" אמרה. הלכתי לארון ולקחתי שלוש צלחות הכנתי את השולחן וסיימתי בדיוק כשליאם יצא מהמקלחת.
"וואוו! עכשיו את נראה הרבה יותר כמו בן-אדם" אמרתי לו. הוא עשה לי פרצוף וניגש למאמא סו.
"רציתי לומר תודה שאת מארחת אותנו ככה. זה מאוד נחמד מצידיך" אמר. מאמא סו חייכה וטפחה לו על הכתף.
"למאמא סו יש ילדים אבל הם גרים רחוק רחוק. מאמא סו רוצה לילי וליאם כמו ילדים שלה" אמרה. חייכנו התיישבנו לאכול. מאמא סו הכינה מאכל צ'ירוקי טעים וכשסיימנו היא שלחה אותנו לישון. הרבה זמן לא ישנתי על מיטה אמיתי אז נרדמתי תוך שניות…

בחלום ראיתי את עצמי עומדת מחוץ לבית של מאמא סו. יורד גשם חזק אבל אני לא זזה מהמקום. פשוט עומדת ומסתכלת. לפתע שמעתי את הקול של ג'רמי.
"אוי לילי, לילי… כל כך חבל שמאמא סו תמות בגללך…" אמר הקול. ראיתי מולי את הגופה של מאמא סו, מלאה בדם. הדמעות התחילו לרדת ואני צרחתי כמו שלא צרחתי מעולם.