ילדי המכשפה – פרק 10

*נקודת מבט ליאם*
מהרגע שלילי אמרה לי שהיא באה ידעתי שאני חייבת לברוח. אני לא יכול לתת לה להיכנס ישר לתוך המלכודת של ג'רמי. חיכיתי לשומר שידעתי שצריך לבוא כל רגע עם הדייסה האפורה בטעם של חתולה דרוסה או מה שהם קוראים לו אוכל. כשהוא נכנס נתתי לו בעיטה בפרצוף ולקחתי את המפתחות. אחרי שהשתחררתי כבלתי אותו בקמומי וברחתי החוצה. אחרי שהתרחקתי מהתא גיליתי שאני שוב יכול לעשות לחשים. התחלתי לרוץ ויצרתי כדור אור קטן שיראה לי את הדרך החוצה. שני מסדורונות בערך לפני שיצאתי החוצה שומר אחד שם לב אלי וקרא לג'רמי. כשיצאתי גיליתי שאני לכוד. מאחורי הייתה הטירה הענקית של ג'רמי ולפני היה צוק ענקי של איזה 40 מטר ובתחתית נהר. ג'רמי בדיוק נעמד מאחורי. הוא חייך כשראה את הדילמה שלי. הסתכלתי עליו ואז שוב על הנהר. ג'רמי התקרב אלי. נשמתי עמוק וקפצתי מהצוק.

*נקודת מבט לילי*
אחרי משהו כמו חצי שעה של ריצה נזכרתי שאני מכשפה (אין, המוח לא עובד במצבי לחץ..) ויצרתי ענני גשם ותוך שניות מבול שטף את כל היער וכיבה את האש. די עיצבן אותי שג'רמי שרף עצים. מכשפות מחוברות לטבע (או במילים אחרות – משציות). ציירתי מעגל קסם על הרצפה וביטאתי כמה לחשים. תוך שניות כל האזור שנשרף חזר להיות ירוק. חייכתי והתחלתי ללכת. למזלי השריפה לא העלימה לגמרי את הריח של ליאם אז יכולתי להמשיך ללכת בעקובתיו. לפתע משהו השיח את דעתי. כמה מטרים מימני שמעתי קול של ריצה ממש מהירה, רק אדם אחד שאני מכירה יכול לרוץ ככה. אחרי שהרעש של הריצה דעך משב רוח הביא אלי את הריח. הריח של ליאם. הוא ברח. התחלתי לרוץ לכיוון שממנו שמעתי את הריצה. ראיתי קצת טביעות רגליים על הרצפה והריח של ליאם היה ממש חזק פה.
"ליאם?" צעקתי. כלום. התלחתי ללכת בכיוון שאליו ליאם רץ.
"ליאם! אתה פה?" צעקתי שוב. שמעתי רעש של ריצה מאוחורי. הסתובבתי. שום דבר. הרעש של הריצה התחזק וליאם הופיע מאחורי העצים. רצתי אליו ומחצתי אותו בחיבוק דוב ענקי.
"אתה בסדר?" שאלתי אותו ובחנתי את פניו. הוטא נראה רזה בצורה חולנית, כאילו הוא לא אכל בכלל מאז שתפסו אותו.
"אני בסדר, אבל מה איתך?" שאל. סיפרתי לו על כל מה שקרה מאז שהתעוררתי ועד שהוא הופיע.
"שריפה?" הוא שאל. הנהנתי. הוא נראה עצבני לגמרי.
"ליאם תירגע. זה נגמר. אני בסדר, אתה בסדר. בוא נלך מפה" אמרתי. ליאם הנהן.
"אבל מה עם החפצים שלנו?" שאל. כשברחתי מהשריפה החבאתי את התיקים מתחת לסלע ליד הנהר. לקחתי את ליאם לשם והוצאתי אותם.
"אתה מכיר עוד יער שנוכל להיות בו?" שאלתי. לעאם הנהן ושיגר אותנו ליער אחר. פתחנו את התיקים והתחלנו לבדוק את המחנה.
"אני הולכת לראות אם יש קצת אוכל בסביבה. תישאר כאן לגמור את המחנה" אמרתי לליאם. ראיתי שהוא נבהל מעצם המחשבה שנתפצל אבל הוא הסכים. התחלתי ללכת. ראיתי כמה שיחים בדרך אבל לא הייתי בטוחה אם הם אכילים או לא. אחרי כמה מטרים שמעתי מישהו קורא לי.
"לילי? לילי את פה?" בהתחלה חשבתי שזה ליאם אבל אז נזכרתי שליאם בונה את המחנה, והקול היה קול נשי. התקדמתי עוד קצת ולא האמנתי למראה עיני.
"לילי? לילי!" המשיכה האישה לצעוק. צבטתי את עצמי כדי לוודא שזה לא חלום. זה לא חלום. זה המציאות.
"לילי?" היא צעקה שוב. נשמתי עמוק והתקרבתי אליה.
"אמא?"