ילדי הירח פרק-8: מתנה קטנה

אחרי ארוחת הצהריים עליתי לחדרי ושמעתי דפיקה על הדלת.
"מי זה?" שאלתי מתקדמת לפתוח.
"זאת אנה." היא ענתה בקול שמח אבל רציני. פתחתי את הדלת ונתתי לה להיכנס.
"רציתי לברך אותך על ההצטרפות ללהקה שלנו. את נהנת בגרמניה?" שאלה והתיישבה בכיסא ליד השולחן בצד החדר.
"כן, מאד יפה כאן." אמרתי והתיישבתי מולה. עיניה הכחולות היו צלולות כל כך ושיערה הבלונדיני נצץ באור הצהריים. אפשר לראות שהיא דוגמנית ושחקנית, כל כך יפה ונמרצת.
"יופי, אם את צריכה משהו את צריכה רק לבקש. זה שאני קטנה לא אומר שאני לא יכולה לעשות דברים." אמרה וקמה ממקומה בקפיצה.
"בטח, אני לא מבינה למה לא. זה הבית שלך בסופו של דבר, תודה שנתת לנו להישאר כאן דרך אגב." אמרתי ופתחתי לה את הדלת.
"זה התענוג שלי לארח כאן את הלהקה, ממילא ההורים שלי לא משתמשים במקום הזה יותר. הם חשבו למכור אותו אבל הם פשוט משכירים אותו לפעמים." אמרה והתקדמה לדלת. היא עצרה לידי וחיבקה אותי.
"ברוך הבא לונה." אמרה ורצה החוצה. חייכתי, היא הזכירה לי את לורה.
'את תראי אותה, לא בקרוב אבל את תראי אותה שוב' אמר לוק בראשי.
'צא מכאן יא מטרד' חשבתי וצחקתי בראשי.
'טוב אלוהים אני אציק לפייז" אמר ויכלתי לדמיין אותו זורק את ידיו לאוויר.
"התגעגעת אלי?" שאל אוז כשפתח את דלת חדרו וראה אותי נשענת על מסגרת הדלת.
"אולי." אמרתי בחיוך קטן.
"אז אני אשאיר אותך עם טעם של עוד." אמר והתקדם אלי. התחלתי להתרחק והוא התחיל לרדוף אחרי. נכנסתי לחדר והוא אחרי נועל את הדלת מאחוריו.
"עכשיו את שלי." אמר בחיוך שטני ועיניו נצצו בעליזות. צחקתי בקול והוא החל לרוץ אחריי בחדר. התקדמתי לדלת וניסיתי לפתוח אותה. הוא הגיע עלי כשפתחתי אותה מעט וסגר אותה מצמיד אותי אליה.
"אין לך לאן לברוח עכשיו." אמר ונעל אותה מחדש לוקח את המפתח ומנשק אותי בחושניות.
"כנראה שאני כלואה כאן אז." אמרתי צוחקת חרשית לעצמי. הוא נישק אותי שוב ידיו חופנות את שיערי. ידיי עלו לכתפיו ונישקתי את צווארו הוא תפס את מותניי וקירב אותי אליו יותר. הוא שם את המפתח בכיס הג'ינס האחורי שלו והרים אותי אליו, שילבתי את רגלי מסביב למותניו כדי לא ליפול.
"פתחת את המתנה שלך?" שאל כשסוף סוף התנתקנו מהנשיקה הארוכה שלנו.
"האמת שלא, למה?" שאלתי והעברתי את ידי על חזהו השרירי.
"כי אני חושב על משהו, אם לא תכעסי על המתנה הייתי רוצה לבקש ממך משהו." אמר והוריד אותי.
"היא בארון שלי לא הוצאתי אותה אפילו מהשקית, אני אפתח אותה מאוחר יותר." אמרתי מקרבת אותו אליי לחיבוק.
"טוב, אני אחזור מאוחר יותר אז." אמר ונישק אותי פעם נוספת. הוא התקרב לדלת ופתח אותה. הוא נתן בי מבט מלא תקווה.
"אני מקווה שתאהבי את המתנה." אמר וחייך. הוא סגר את הדלת והתרסקתי על המיטה, חושבת על מה שיכל להיות. קמתי מהמיטה ופתחתי את הארון, הוצאתי את השקית וממנה משהו עטוף עם פתק שעליו כתוב: "הייתי צריך לנחש את המידה שלך. את נערה מאד יפה לונה. אוסקר." הצמדתי את הפתק לליבי לוחשת לעצמי: "אוי אוסקר." פתחתי את העטיפה ומצאתי כותונת לילה קצרה חצי שקופה בצבע אפרסק עדין.
"אוסקר….. אומייגאד." אמרתי והכנסתי את הכותונת בחזרה לשקית. סגרתי את הארון ונשענתי עליו, מה אני הולכת לעשות?
"אפשר להיכנס?" שמעתי קול בדלת.
"כן, בטח." אמרתי בצעקה קלה. דוריאן נכנס ועמד בכניסה לחדר.
"אתה יכול להכנס אני לא נושכת, בדרך כלל." אמרתי מסתכלת עליו ומודדת אותו במבטי.
"טוב לדעת." אמר ותפס את עורפו.
"מה רצית?" שאלתי מתיישבת על המיטה ותופחת עליה במחווה שישב לידי. הוא סירב בניענוע ראש קל.
"רק להגיד שלום כמו שצריך. אתמול בלילה היה קצת מוזר בשביל שנינו. אני דוריאן, נעים להכיר." אמר והשתחווה קלות.
"לונה, אם אתה הולך לומר לי ברוכה הבאה ללהקה תחסוך לי. שמעתי את זה יותר מידי פעמים כבר." אמרתי וקמתי ממקומי.
"טוב, אז עברנו את הנימוסים הבסיסיים." אמר והכניס את ידו השמאלית לכיס הג'ינס שלו ובידו האחרת פרע את שערו הבלונדיני המתולתל.
"אני מניחה, עוד משהו שרצית?" שאלתי והתקדמתי אליו.
"כן, רציתי לשאול אותך עם את רוצה לרדת איתי לבריכה בחצר." הוא אמר והסתכל לי בעיניים.
"לא ידעתי שיש כאן בריכה." אמרתי בפליאה.
"כן, היא לא ממש גדולה אבל היא עושה את העבודה שלה בימי קיץ חמים." אמר והכניס את ידו השנייה לכיס הג'ינס.
"הייתי מצטרפת בשמחה אבל אין לי בגד ים אז אולי בפעם אחרת?" אמרתי .
"אה….. אוקי, בפעם אחרת אז." אמרת מרים את כתפיו ויוצא מהחדר.
"נתראה אחר כך." אמר והושיט את ידו ללחיצה.
"כן, אחר כך." אמרתי לוחצת את ידו. הוא פנה ללכת ועלה במדרגות לקומה מעל. סגרתי את הדלת ונשכבתי על המיטה מתבוננת בתיקרה הלבנה. הלכתי שוב לארון שלי והוצאתי את הכותונת מהשקית. הנחתי אותה על המיטה והלכתי לשירותים, מילאתי את האמבטיה במים חמימים וסבון ריחני. אספתי את שיערי בקוקו עגבניה ונכנסתי למים, הריחות היפנטו אותי. נשענתי אחורה ודמיינתי את היער, אני רצה בתוכו בלי כוונה בלי מטרה. שקעתי כל כך במחשבות שלי שלא שמעתי את דלת חדרי נפתחת ונסגרת בקול חרישי או את דלת האמבטיה נפתחת לרווחה. אבל רגע לפני שהוא נגע בי, רגע לפני שהוא העיר אותי מחלומי בהקיץ הרחתי אותו. את הריח המעורר של יער וגשם, הסתכלתי עליו והוא עלי. לא יכלתי להילחם בדחף לכסות את עצמי והעברתי את ידי מעל חזי, למרות שכוסה על ידי שכבה של קצף עשיר ולבן.
"יש אנשים שהיו חושבים שזה מטריד אתה יודע." אמרתי נועצת באוז מבט מלא כעס.
"אני יודע, לא מפריע לי מה אנשים אחרים חושבים. אפשר להיכנס לשם איתך?" אמר וצחק קלות.
"לא נראה לי, אני מעדיפה להתקלח לבד. אולי בפעם אחרת?" אמרתי והוא נתן בי מבט שובב וסקסי.
"אני אזכור לך את זה." אמר והתיישב על האסלה הסגורה.
"אני מניחה שעכשיו מאוחר יותר." אמרתי בציניות. הוא צחק והנהן.
"אולי תהיה נחמד ותביא לי משהו ללבוש." אמרתי קמה קצת אבל לא יותר מידי שהקצף יתן לי כיסוי.
"בטח, אני אחזור עוד מעט." אמר ויצא לחדר. שטפתי מעלי את הקצף והתעטפתי במגבת לבנה. הוא חזר עם הכותונת שקנה לי ותחתוני תחרה לבנים אבל הן לא היו משהו שפייז' נתנה לי.
"קנית לי עוד מתנה?" שאלתי אותו כשהניח אותן על האסלה הסגורה.
"נתתי לעצמי רשות לפנק אותך קצת, כן." אמר והתיישב על קצה האמבט שעדיין התרוקן ממים.