ילדי הירח פרק-5: בית חדש

מייק התרחק ממני מעט והסתכל עלי בתמיהה. לוק רץ אליו ולקח את זרועו.
"היא מי שחיפשנו מייק, זאת היא!! מי שלופה סיפרה לך עליה!" אמר לו וגרר אותו קרוב אלי. קמתי מבירכיי וישרתי את חולצתי, טוב של פייז'.
"אני לא מבין איך לא ראיתי את זה…… את יודעת מי את לונה?" שאל אותי מייק והוא לקח את ידי בידו.
"אני לא בטוחה, אבל לופה באה אלי בחלום כשהייתי מעולפת, כשאתם עילפתם אותי. היא אמרה לי שאני מיוחדת, שחיי כאשת זאב רק מתחילים." אמרתי וניסיתי לנער את ההרגשה החונקת של היום ההוא.
"האמת, אני לא בטוחה מי אתם בכלל! יכול להיות שנפלתי קורבן למשפחת פשע וכל מה שאני יודעת זה שאתם חולים על זאבים." אמרתי והתרחקתי מהם מעט.
"לונה, אני לא יכול להפסיק לחשוב על כך שראיתי אותך בעבר, שאני מכיר אותך ממקום כלשהו, יכול להיות שפשוט ראיתי אותך שטיילתי ביער בצורת הזאב שלי. או שאני באמת מכיר אותך." אמר וניסה להתקרב רק שאני התרחקי ממנו.
"לונה, את יכולה לסמוך עלי נכון? את יודעת שאני לא אפגע בה. תנסי להבין שמה שאנחנו אומרים נכון, ואם לא פשוט תחכי ללילה. היום ירח מלא שוב." אמר אוז.
"אני לא יודעת כבר למה להאמין, אני לקחתי צעד גדול, רק לפני פחות משבוע חייתי חיים רגילים בעיירה רגילה ועכשיו אני עוברת לגרמניה עם חבורה של אנשים שמכנים את עצמם 'ילדי ירח'." אמרתי והתייבשתי על ספסל בקרבת מקום.
"תקשיבי אני יודעת שזה קשה, להרבה אנשים קשה לקבל את זה בהתחלה. אבל אני מבטיחה לך, האנשים האלה יהיו המשפחה שלך. וזה הדבר הכי טוב שאת יכולה לקבל." אמרה פייז' והתיישבה לצידי מחבקת אותי.
"אני פשוט לא יודעת מה לעשות." אמרתי מתייפחת ומחניקה דמעות שאיימו לפרוץ מעיני.
"הכל יהיה בסדר לונה, אני מבטיחה." אמרה איימי והניחה יד על כתפי.
המכוניות חונות באופן לא חוקי בחוץ אז אם אפשר להזדרז." אמר מייק והצביע על הדלת.
"זה לא ממש הכרחי מייקל." אמר קול נשי וכולם הסתובבו לכיוונו. שני נערים עמדו שם כנראה תאומים, בת ובן.
"האחים אנסזי, מי היה חושב?" אמר מייק וחיבק את שניהם בחוזקה.
"קמרון קלסי, כל כך טוב לראות אתכם." אמרה איימי והצתרפה לחיבוק.
"הי כולם, התגעגעתם?" אמר הנער, קמרון אני משארת. הוא הביט בכולם ונעצר בי.
"אותך אני לא מכיר, אני קמרון וזאת אחותי התאומה קלסי." אמר ולחץ את ידי.
"לונה, נעים להכיר." אמרתי ולחצתי את שני ידיהם.
"קלסי תראי אותך, כמה זמן עבר שנתיים ומשהו?" אמרה פייז' ונתנה לה חיבוק דוב גדול.
"משהו כזה אמרה בחיוך.
"אז יאללה זזים לבית החדש שלנו?" אמר קמרון וחיכך את ידיו זו בזו.
"בהחלט!!" אמר מייק והקיף בזרועו את כתפו של קמרון.
**************************************************************************************

בית הקיץ של אנה היה יפייפה, כולו בהיר ומוקף ביער עם עצים עתיקים. כל המראה היה עוצר נשימה, הכל כל כך ירוק והאוויר כל כך נקי. הנסיעה הארוכה לא ממש הפריעה לי, ישנתי ברובה בגלל חוסר השינה במטוס.
"אוקי יש בבית ארבעה קומות, לא כולל קומת הכניסה, ובכל קומה 3
חדרים חוץ מהקומה העליונה שהיא עליית גג עם חדר אחד. תתחלקו איך שתרצו ואני אשן למעלה אם תצתרכו אותי." איימי הוציאה המזוודות מהבגאז' והתקדמה לכיוון הבית. היא חיפשה את המפתח מתחת לשטיח ופתחתה את הדלת.
"ואוו, נראה שלהיות דוגמנית משתלם." אמרתי לפייז' בלחש.
"לא רק, אבא שלה בעסקי הנפט ואמא שלה מנתחת פלסטית." לחשה בחזרה. הבית היה מרוהט בעיצוב משולב של מודרני ועתיק, הספות הלבנות היוקרתיות ומסך הפלזמה הענקי שנחו ליד שולחן עת עתיק וספרייה מלאה עד אין מקום בספרים ואלבומים. בחדר האוכל, שנראה דרך חצי קיר, היה שולחן עץ ארוך וכיסאות ישנים מסביבו. פרקט העץ המבריק חרק מעט בכניסה אבל לא השמיע צליל כשסיירתי בקומה התחתונה. המקום היה ענקי, מעל השולחן בחדר האוכל היו תלויות מנורות נמוכות והטילו קשתות קטנות של צבע דרך הקרסטלים המקיפים אותן. המטבח היה מצויד בכל המכשירים העכשויים, ובצידו היה חדרון קטן. התקרבתי ופתחתי את הדלת, גל קור היכה בי ועל כל קירות החדרון היו מונחים בקבוקי יין.
"אני קמרון ופייז' לוקחים את הקומה הראשונה." הכריזה קלסי.
"לוקח קומה שנייה!" קרא לוק מהר.
"גם אני!" צרחנו אני ואוז ביחד. הבטנו זה בזה וחייכנו.
"קומה שלישית אני מניחה, אם מייק ואנה." אמרה אלי והרימה את המזוודה שלה.
"אני אעזור לך חמודה." אמר מייק ולקח את המזוודה שלה.
"טוב אז כולם החליטו? יאללה למיטות אני לא רוצה לראות אף אחד מתחת לגיל 17 ער אחרי אחת עשרה!" אמרה איימי והתחילה לעלות במדרגות.
"אוף! למה תמיד דופקים את הילדים הקטנים?" אמר לוק בעצבנות ועלה במדרגות אחריה. כולם ציחקקו מעט והלכו כל אחד לקומתו.
"אני מניח שאנחנו שכנים לקומה." אמק אוז בחיוך כשהלכנו במסדרון בקומה השנייה.
"כן אני מניחה." אמרתי והזזתי את שיערי על מאחורי אוזני והרמתי את כתפי.
"את רוצה עזרה בפריקה?" הוא שאל והתקדם לעברי.
"נראה לי שאני אסתדר." אמרתי מנסה שלא להסמיק.
"אה, אוקי. אז אני מניח שנתראה בארוחת הערב." אמר ושלח את ידו ללחיצת יד.
"כן, בארוחת ערב." אמרתי ולחצתי את ידו ארוכות. הוא פנה לחדרו וסגר את הדלת אחריו.
'טיפשה' חשבתי לעצמי.
'את לא טיפשה, לפחות אני לא חושב ככה' שמעתי את לוק בראשי.
'צא לי כבר מהראש ילד!' חשבתי וציחקקתי.
'never!!!' חשב וצחק צחוק מרושע. חייכתי ונכנסתי לחדרי.
העיצוב היה פחות מודרני, מיטה זוגית עם מסגרת עץ שממנה עולים עמודים ובניהם וילון חצי שקוף בצבע אפרסק. הצבע האהוב עלי חשבתי והתנחמתי בעובדה שיש משהו קטן לטובתי עכשיו. ליד המיטה בשני צידיה עמדו שידות קטנות ישנות מעץ ובצד החדר ארון גדול, פרקתי את המזוודה וסידרתי את הארון כמו שעשיתי בביתי. הבגדים שפייז' הביאה לי לא מילאו אפילו רבע ארון אז קבעתי לעצמי שברגע שאוכל אקנה לעצמי בגדים, הורדתי את הנעליים והגרביים שלי והסתכלתי מה עוד יש בחדר. בצד השני של החדר היתה דלת שהובילה לשירותים משלי, לפחות זה. היתה אמבטיה עמוקה ורחבה שלה רגליים מזהב שנראו כמו רגלי כלב. ומראה גדולה וכיור לבן עם עיטורי זהב מסביב לשפתו. אפילו האסלה נראתה יוקרתית בכל הלבן הזה, והאריחים היו קרים למגע והיה מקלחון זכוכית צר וגבוהה. שמעתי דפיקה בדלת והלכתי לפתוח, זה היה קמרון.
"הי קמרון." אמרתי ופתחתי לרווחה את הדלת מזמינה אותו לשבת לידי על המיטה.
"הי לונה, ברוכה הבאה ללהקה שלנו." אמר וסירב להצאה לשבת בהנדה קצרה של ראשו.
"תודה, כולם אומרים לי את זה. אני מאד שמחה להיות כאן, גרמניה היא מקום מדהים." אמרתי והסתכלתי החוצה ליער מהחלון הגדול שבחדרי.
"כן, בגלל זה אני וקלסי באנו לכאן אחרי שנפרדנו מהלהקה." אמר והכניס את ידיו לכיסי הג'נס שלו.
"אנחנו מכינים את ארוחת הערב עכשיו ורציתי לשאול אם את רוצה משהו מיוחד? או אם את יכולה לבוא לעזור." אמר והסתכל גם הוא אל היער.
"אין לי העדפות, אבל אני אבוא לעזור. רק תן לי להתקלח ולהחליף בגדים." אמרתי וקמתי ממקומי.
"בטח, אני אשאיר אותך לסידורים שלך." אמר יצא תהחדר וסגר את הדלת אחריו.
הם כולם כל כך נחמדים, אני שמחה שעברנו לבית החדש שלנו.