ילדי הירח פרק-26: הכל יהיה בסדר, או שלא? סוף עונה-1

התעוררתי בחדר המלון, ראשי כאב ופעם בחוזקה. החדר היה מואר מעט על ידי אור שהסתנן דרך הוילונות המוסטים של החלון. אוז לא היה לידי, הרגשתי פתאום חולשה וגעגועים. לא זכרתי כלום ממה שקרה בתא, זכרתי את עצמי מחזיקה את דאריוס וצועקת עליו ואז מתמוטטת על הרצפה מתעלפת. אור חלש מחדר האמבטיה צרב לעיני כשמישהו יצא ממנו. זאת הייתה איימי, כמעט התאכזבתי.
"התעוררת." היא אמרה מופתעת. התיישבתי במיטה בכאבים.
"כן, איפה אוז?" אמרתי בקול צרוד ובכאב בגרוני.
"הוא בחוץ, הוא ישב כאן כל היום מחכה שתתעוררי. הוא לא יכל להיות כאן יותר, חשב שאולי לא תתעוררי בכלל." היא הגישה לי כוס מים ולגמתי קצרות.
"מה קרה? אני לא זוכרת כלום." אמרתי והנחתי את הכוס על השידה ליד המיטה.
"נכנסנו כמה רגעים אחרי ששמענו אותך צועקת על דאריוס. ראינו אותך מחזיקה אותו ואז שניכם התמוטטתם, שיחררנו את לורה שצעקה ובכתה עלייך. כשהגענו לכאן מייק הסביר לה הכל על מה שקרה. אוז הביא אותך ישר לכאן ואז ישב לידך. דאריוס, רוי, הוא עוד לא התעורר. אבל הוא חי, מאד חי." אמרה והביטה בעצבות על רגליה כשהתיישבה על קצה המיטה.
"הוא חי?" שאלתי בפחד מקפלת את רגליי אל חזי.
"כן, אבל עדיין מעולף. את רוצה שאני אקרא לאוז ואחותך?" שאלה ברוך וקמה ממקומה. חיוך רחב התפשט על פניי והנהנתי במרץ. היא חייכה קלות ויצאה מהחדר סוגרת אותה אחריה בשקט.
"לורה! בואי הנה." צעקתי כשנכנסה לחדר והיא רצה אליי מחבקת אותי חזק.
"הכל בסדר עכשיו לורה, אני לא אתן לשום דבר לפגוע בך יותר לעולם!" אמרתי חופנת את ראשה בידיי ודמעות מטפטפות על לחיי.
"אני ידעתי שתבואי! ידעתי שאת לא תשאירי אותי שם!" אמרה ובכי בקולה. חיבקתי אותה קרוב אליי והבחנתי באוז שעמד עם ידיו בכיסיו במפתן הדלת. ביד אחת סימנתי אליו לבוא אליי ובשנייה המשכתי לחבק את לורה.
"אני רוצה שתכירי את אוסקר, הוא חבר קרוב מאד שלי." אמרתי והצגתי את אוז.
"את יכולה לקרוא לי אוז." אמר והושיט את ידו ללחיצה. היא לקחה את ידו וחייכה קלות.
"לורה, נעים להכיר. אתה זה שלקח את לונה מהכלא נכון?" שאלה והתכרבלה כנגדי כמו שעשתה תמיד כשהכירה אדם חדש.
"כן, אני מאד דואג לאחותך לורה. אני אוהב אותה מאד ואני לא אתן לשום דבר לפגוע בה." אמר וחייך אליי. חייכתי חזרה וחיבקתי את לורה חזק אליי.
"מה עם דאריוס?" שאלתי וליבי התכווץ.
"הוא לא התעורר עדיין אבל אני חושב שאם את התעוררת אז הוא גם בקרוב." אמר והכניס את ידיו בחזרה לכיסי הג'ינס שלו.
"אני רוצה לראות אותו, אני רוצה להיות שם כשהוא יתעורר." אמרתי וקמתי מהמיטה.
"בשום פנים ואופן לא לונה! זה מסוכן מידי!" אמר בתוקף ולורה חיבקה את רגלי כמו שנהגה לעשות כשאמא שלנו צעקה עלי.
"זאת לא ההחלטה שלך." אמרתי והנחתי את ידי על לכתפה של לורה.
'לוק, תגיד לאיימי שתבוא הנה.' חשבתי בראשי מקווה שהוא מקשיב עכשיו.
'כרצונך לונה, אני אקרא לה.' אמר לי וכמה רגעים אחרי זה היא נכנסה לחדר.
"אני רוצה לראות את דאריוס." אמרתי לה והיא הביטה בי לא מופתעת כלל. היא סימנה לי לעקוב אחריה ואוז לא זז ממקומו ואגרופיו קפוצים בכעס.
'אני אדבר איתך אחר כך אוז, אני מצטערת אבל אני חייבת.' אמרתי לו כשעברתי לידו בדרכי מחוץ לחדר.
'אני מבין, נתראה אחר כך.' אמר ואגרופיו הורפו.
"הוא עוד לא התעורר כמו שאת רואה, אני אגיד למייק שיבוא לכאן למקרה שיתעורר." אמרה איימי ולקחה את לורה על מחוץ לחדר. דאריוס שכב במיטה קשור אליה עם חוטים מאולתרים משמיכות וסדינים. הוא נראה כה רגוע, לא מאיים כמו שהיה בתא. פחות גדול וכועס, הבעת פנים שלווה על פניו ובלי רצון להרוג אותי. מייק נכנס לחדר בלי לומר מילה ונעמד ליד המיטה מצידו השני של דאריוס. ידיי התחממו והחלו לזרוח שוב, הנחתי אחת על דאריוס ומייק נתן לי מבט מודאג. הסתכלתי עליו והוא הנהן בראשו, העברתי לדאריוס פרץ קצר של אנרגיה והוא החל להתעורר. מייק הוציא מנדן קטן פגיון מעוקל שלהבו עשוי מכסף והחזיק אותו חזק בידו. דאריוס התעורר וניסה להזיז את ידיו ללא הצלחה, הוא נבהל וניסה להשתחרר.
"אין לך איך להשתחרר דאריוס, וותר." אמרתי קלות והוא הביט בי עם מבט מלא שנאה וכעס.
"את תשלמי על מה שעשית." אמר וכנראה ניסה להפוך לזאב אך בלי הצלחה. הוא הביט בי מבולבל ולא הבנתי למה.
"איך עשית את זה? איך לקחת לי את הכוחות?" שאל בפחד.
"מה עשיתי?" שאלתי מבולבלת גם כן. מייק נתן לי מבט דואג ואז לוק ואיימי נכנסו לחדר.
"רורי." אמרה קלות והוא הביט בה עם הבעה של כעס מעורב עם חשק וצורך.
"אמיליה, היא לקחה לי את הכוחות." אמר בשקט ואיפוק.
"אני יודעת, ראיתי את זה כבר בעבר. אבל היא האחת בדור שלנו." אמרה ברוגע והבטתי בה מבולבלת.
"אני לא יודעת איך עשיתי את זה." אמרתי בשקט והסתכלתי על ידי הצנומות והבהירות.
"פעם בדור נולד זאב, או נהפך זאב במקרה שלך, לילד ירח מיוחד. בדרך כלל עם כוח נדיר ומשונה וכשמנסה להרוג ילד ירח אחר עם כוחו הוא שולל את כוחו של הילד. אבי היה אחד, הוא לקח את כוחו של ילד זאב שבגד בלהקה שלנו ומאז כולם כיבדו אותו עד שמת." אמרה והוציאה להב קטן התוך כיס הג'קט שלה.
"את לא הולכת להרוג אותי נכון אמיליה? אני חסר אונים ובלי נשק." אמר דאריוס וניסה שוב להשתחרר.
"לוק צא מהחדר, לך לאלי ולורה." אמרה איימי ולוק יצא מהחדר סוגר אחריו את הדלת.
"לא אני לא הולכת להרוג אותך רורי, אתה הולך לברוח מכאן. אתה הולך ללכת רחוק ככל שרגליך יקחו אותך ולא תחזור לעולם, לא תנסה ליצור איתי או עם כל אחד אחר מהלהקה קשר. ואם אדע שאיך שהוא חזרת או שניסיתה לתקשר איתנו אני אשלח את כל ילדי הירח שהכרתי אי פעם אחריך. והם יהרגו אותך, הם יהרגו אותך וידאגו שלא יהיה עוד גלגול של הנשמה שלך לעד." אמרה וחתכה את השמיכות והסדינים שקשרו אותו למיטה. הוא הביט בה מבולבל והיא עליו בביטחון ובעיניה היה כלום חוץ מכעס ושנאה.
"את כבר לא אוהבת אותי אמיליה, למה?" שאל ושיפשף את פרקי ידיו.
"כי אתה לא ילד ירח יותר." אמרה בפשטות וכמעט ירקה את המילים עליו.
"החותם שלי לא טבוע עליך יותר." אמרה מטה את ראשה ומחזקת את אחיזתה בלהב שבידה. הוא קם ממקומו ורץ החוצה מהחדר. מייק התקרב אליה מחבק אותה והיא התחילה לבכות.
"הכל יהיה בסדר איימי, זה נגמר עכשיו." אמר מייק ואני יצאתי מהחדר.
'עכשיו אחר כך אוז.' אמרתי לו והרגשתי שהדמעות חונקות אותי. הוא יצא מהחדר וחיבק אותי.
"זה נגמר לונה, עכשיו הכל כמו שהיה. עכשיו נהיה ביחד עד הסוף." אמר מחבק אותי ומנשק את ראשי.
"יש רק בעיה אחת קטנה." שמעתי את פייז' יוצאת גם כן מהחדר.
"מה קרה?" שאלתי נפרדת מאוז ומביטה בה מודאגת.
"אחותך ערפדית." אמרה והביטה בי בצער.