ילדי הירח פרק-25: מה שרצית כל הזמן

'עברו חמש דקות אוז.' אמרתי חרישית מרגישה אותו נע לידי באי נוחות עד שקם מהמיטה.
'גם את צריכה לקום.' אמר ויכלתי לשמוע את החיוך על פניו. קמתי מהמיטה והלכתי לחבק אותו, הוא הסתובב אליי ונישק אותי כאילו לא יוכל לנשק אותי יותר לעולם. אחרי שהתנתקנו הוא הלך לקצה החדר בו עמדה המזוודה עם הנשקים.
"אנחנו יוצאים עוד עשר דקות, תהיו בלובי בזמן!" זאת הייתה פייז' שצעקה מבעד לדת. החטטנית הזאת, היא בטח חשבה שאנחנו ביחד עכשיו.
"את יכולה להיכנס פייז' כולם נאותים!" צעק אוז וצחק. פייז' נכנסה עם ידה על עיניה.
"אתם בטוחים, אני לא רוצה לראות חלק לא ראוי." אמרה בקול וגיששה בחדר. תפסתי את ידה והורדתי אותה.
"הכל בסדר פייז' אין עירום, אפשר להכניס ילדים מתחת לגיל 16." אמרתי וצחקתי קלות. היא צחקה גם כן וחיבקה אותי חזק. ראיתי את קמרון נשען על מסגרת הדלת ובוהה בה מבחוץ, הוא שילב את זרועותיו על חזהו ובעיניו מבט משועשע.
"אתה שידלת אותה לזה קמרון?" שאלתי ובאתי להכניס אותו לחדר.
"מודה באשמה, את רוצה להעניש אותי לונה?" אמר בגיחוך ונכנס פנימה
"שלא תעז, היא שלי בלבד קמרון." אמר אוז בצחוק קל. הם חילקו בניהם את הנשקים ואוז נתן לי את הלהב בעלת האבן הכחולה ולקח לעצמו את התאומה לה. כולם יצאו מהחדר ואוז נעל את הדלת מאחורינו שם את המפתח בכיסו ולוקח את ידי בשלו. היינו הראשונים להיות בלובי אבל הספות הלבנות היוקרתיות לא הפריעו לנו, צחקנו קצת ודיברנו עד שהשאר הגיעו. כולם חוץ מאיימי.
"איפה איימי?" שאלתי את מייק שהלך עם הבעת פנים רצינית ולוק מאחוריו בצעדים נוקשים.
"היא לא באה איתנו, זה יותר מידי בשבילה." אמר מבלי להסתכל עלי אפילו.
"אבל הוא רוצה אותה, זה היה כל העניין." אמרה קלסי שכרגע באה מאחוריו עם דוריאן. הוא הסתובב אליהם ונשם בחוזקה.
"אני לא רוצה לסכן אותה, היא לא תעמוד בזה." אמר ותפס בחוזקה את הקשת בידו שרק עכשיו הבחנתי בה. אלי יצאה מהמעלית בקצה הלובי ואיימי איתה, מייק התבונן בה במבט דואג.
"אתם לא יוצאים בלעדי." אמרה וחיבק את כתפה של אלי.
"אז בוא נצא!" אמר קמרון וקם ממקומו. כולנו יצאנו מהמלון ונכנסנו למכוניות שחנו ברחוב קרוב. במכונית שאיימי נהגה ישבתי מקדימה כשאוז מאחוריי וקלסי ודוריאן לידו, במכונית השנייה שבה נהג מייק ישבו קמרון פייז' ואלי מאחור ולוק ליד מייק מקדימה. הנסיעה הייתה קצרה יחסית אך מתוחה מאד, כולם היו קצרי רוח וככל שהתקרבנו למקום הרגשתי איך בטני מתכווצת.
'יהיה בסדר לונה, אנחנו נהרוג את הבן זונה הזה ואחותך תהיה בסדר גמור.' אמר לי אוז במחשבותיי והניח את ידו על כתפי. שמתי את ידי על ידו ונשמתי עמוקות מנסה להוציא את התמונה של הוריי בחדר השינה שלהם מראשי.
'נסי לשכוח מזה, תחשבי קדימה.' אמר לי שוב והתקדם במושבו. הגענו למקום וכולם יצאו מהמכונית טורקים את הדלת מאחוריהם. הלילה כמעט ירד כבר והשמיים נצבעו בצבעי כתום וורוד רכים, התבוננתי למעלה וקיוותי שאוכל לראות שוב את לורה בחיים.
"אנחנו נכנסים עכשיו, אני אלך מקדימה עם דוריאן ואוז. במאסף יעמדו הבנות, איימי לוק ואלי באמצע. אני לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים אז בלי יותר מידי רעש." אמר מייק ודרך חץ בקשת שלו. דוריאן ואוז שלפו חרבות וכך גם השאר. מצאנו דלת כניסה חלודה וישנה ומייק פרץ פנימה. האוייר היה כבד ומסריח מטחב וריקבון, היה לי קשה לנשום אבל כשהגענו למסדרון קטן האוויר היה נקי יותר. כאילו פתחו חלון, מייק עשה סימן קצר עם הידיים ודוריאן התרכז לרגע מצביע על אחת הדלתות ושנייה לאחר מכן נשמעה צרחה גבוהה ורמה מהחדר. עיני התרחבו וליבי פעם בחוזקה, רצתי לעבר הדלת ואפילו אוז לא יכל לעצור אותי כלום לא יעצור אותי מלהגיע לאחותי! פתחתי את הדלת והיא שכבה שם גבה מצולק ואדם גבוהה במדים שחורים עומד מולה עם שוט בידו האחת ופגיון באחרת. קפצתי עליו עם החרב בידי ולפני שאפילו ידע מה קרה חרבי יצאה מצידו השני לא חזהו והוא נפל על ברכיו דם יוצא מן הפצע ומפיו.
"לורה." אמרתי רצה אליה, היא הייתה כבולה בשלשלאות לקיר הנגדי וראיתי סימני הצלפה על גבה. באתי לטלוש את השלשלאות מהקיר עם הכוחות המחודשים שלי אך ברגע שנגעתי בהן עורי נצרב ושרף כאילו שפכו על ידי מתכת נוזלית. צעקתי מכאב ועזבתי את השלשלאות.
"לונה, לונה ברחי זאת מלכודת!" אמרה לי לורה בקול צרוד ובכי נשמע בקולה. הסתובבתי וראיתי את דאריוס הוא סגר את הדלת מאחורי והיא זרחה באור כחלחל.
"שלום לונה." אמר והפיל מפתח לרצפה, כנראה של הדלת. הוא התקרב אלי וראיתי שחרבי עדיין תקועה בחזהו של האיש, דאריוס הרים את ידיו לחנוק אותי אבל לפני שהצליח מעטתי לו במפשעה והחלקתי מתחתיו שולפת את החרב מגבו של האיש.
"ילדה חצופה! את תשלמי על זה!" אמר וקפץ עלי משתנה באוויר לזאב שחור וגדול. העפתי אותו ממני מחזיקה את החרב בידי האחת ומוציאה פגיון קטן ממגפי עם השנייה. הוא נהם לעברי וניתר שוב, תקעתי בו את חרבי וכשריתק אותי לרצפה דקרתי את גבו עם הפגיון.
'את לא תצאי מכאן בחיים וכך גם שאר החברים שלך' נהפ עלי וראיתי את הכעס בעיניו. הרגשתי את האדרנלין זורם בגופי את הכוחות בי צפים מעלה והפכתי לזאב מעיפה אותו מעלי על קיר החדר.
'בזה אתה טועה דאריוס." אמרתי וניתרתי עליו. שמעתי את לורה צועקת וליבי קפא, ניסיתי להתרכז בקרב אבל כל מה שיכלתי לחשוב עליו הייתה אחותי הקטנה שעכשיו ראתה אותי הופכת למפלצת זאבית. דאריוס נהם לעברי וחבטה רמה נשמעה על הדלת.
'היא נעולה, וכנראה גם מכושפת' שידרתי לאוז.
'הכל בסדר שם?' שאל בקול מודאג.
'לא ממש אבל אני אסתדר בנתיים.' אמרתי לו ושרטתי את פניו של דאריוס. הוא חשף את שיניו החדות וקפץ עליי מרתק אותי לרצפה ושנינו חזרנו להיות בני אדם.
"מה עשית לי?" שאלתי כשתפס את גרוני והרים אותי מעלה.
"לקחתי לך את האנרגיה ועכשיו אני הולך להרוג אותך לעט לעט בזמן שחבר שלך שומע. אבל לפני זה אהרוג את אחותך כשאת צופה!" אמר וזרק אותי לקיר. כל האוויר יצא מראותי ונלחמתי לנשום. הוא התקרב ללורה שצרחה והתפתלה במקומה חובטת באוויר כשדאריוס השתנה חזרה לזאה והתקדם אליה. קפצתי עליו עדיין נלחמת לשאוף אוייר וניסיתי להזיז אותו ממנה, ידי זהרו עכשיו למרות שלא רציתי לרפא אותו. הוא נרתע מהאור שסינוור את עיניו, הוא חזר לצורתו האנושית וכיסה את עיניו.
"מה את עושה? ילדה טיפשה זה לא כוח לשחק איתו! אנשים היו הורגים בשביל כוח כמו שלך או שלי." ואז הבנתי אני ההפך הגמור שלו התרקבתי אליו עיני על שלו ונתתי לאנרגיה שזרחה בי להאיר את כל החדר ולזרוח על כל גופי. הוא צרח מכאב כשהתקרבתי אליו והעפתי אותו על הרצפה.
"אתה שום דבר חוץ מאיש ללא מטרה חוץ מנקרמה! אתה מסכן שלא יוכל לאהוב שוב או להרגיש את האהבה של אחרים. נהיית קר כמו הערפדים שגייסת לשורותיך וכל זה כי שיכנעו את אהובתך שמתתה!" אמרתי מרימה אותו מגרונו כמו שעשה לי רק לפני רגעים ספורים הוא השתנק והתפתל אך הזוהר שלי עבר לעורו וצרב אותו.
"מגיע לך למות! רק על הדברים שעשית לאמיליה! אני לא אדבר על אלפי האנשים שכנראה הרגת במטרה לגייס את האנשים האלו או את מה שעשית לאחותי! מגיע לך למות כי זה הדבר היחיד שאתה צריך, הדבר שאתה רוצה יותר מכל! לא יכלת לעשות זאת בעצמך וחיפשת נקמה על כך שלא מתת, על זה שאתה הפכת למפלצת. אז הנה!! עכשיו אתה מקבל את מה שרצית כל הזמן הזה!!!" צעקתי עליו וראיתי איך כולו זוהר בלבן ואיך חייו יוצאים מגופו. נפלתי על ברכיי והתעלפתי.