ילדי הירח פרק-24: אנרגיה
"אנחנו עוצרים כאן, דוריאן ינסה למצוא מיקום יותר מדוייק של לורה ואז נצא אליה." אמר מייק וסגר את תא המטען של המכונית. הנהנתי קלות והלכתי עם דוריאן וקלסי לחדרו כדי לעזור לו.
"אני צריך כוח לונה אם תוכלי לרפא אותי בזמן שאני בטראנס אני אהיה פחות סחוט אחרי זה." אמר וישב בישיבה מזרחית על המיטה מושיט את ידיו קדימה. התיישבתי מולו עוצמת את עיני ומתרכזת בו. ידי התחממו כמו תמיד אבל הפעם לא ראיתי יופוי ראיתי אור, אנרגיה, נר בוער ללא הפסקה והרגשתי את האנרגיה הזאת עוברת לדוריאן. גורמת לידיו לזרוח וממלאת את גופו באנרגיה מחודשת. הוא נכנס לטראנס שלו ופתאום יכלתי לראות את מה שהוא רואה, את העיר את לורה הוא התרכז ועבר בין מקומות כמו אדם שמחפש מישהו בקהל מלא אנשים. התמונה מטשטשת ומתבהרת עם כל פרץ של אנרגיה שהבאתי לו.
"אתה יכול לעשות את זה דוריאן, אני יודעת שאתה יכול." אמרה קלסי והנחתי שהיא מניחה את ידה על כתפו.
'תתרכז דוריאן, בבקשה אני רוצה את אחותי.' חשבתי ועוד פרץ אנרגיה יצא מידי עליו התמונה קפאה לרגע, התמקדה בבנין התקרבה אליו נכנסה לתוכו ובתוך תא קטן עם סורגים יושבת אחותי הקטנה. מכורבלת כנגד הקיר מנסה להיות גיבורה ולא לבכות, לפניה עמד דאריוס עם בקבוקון קטן בידו. עזבתי את דוריאן בתנועה חדה ופקחתי את עיני.
"אני לא יכולה לראות את זה, אני מצטערת דוריאן תצטרך להמשיך בלעדיי." אמרתי ופניו התקשחו ונעשו רציניות יותר. עיניו נעו מתחת לעפעפיו הסגורים והוא פקח אותן לפתע.
"מצאתי אותה תביאי לי עט קלסי." אמר ותפס את ידי. קלסי הביאה לו עט ודף והוא כתב כתובת עליה. היא לקחה את הדף מידו וחיפשה את המיקום בלפטופ שלה שעמד על שולחן בקצה החדר.
"תודה על העזרה לונה, היה הרבה יותר קל לעבור את הלחשים עם העזרה שלך." אמר וקם ממקומו.
"לחשים?" שאלתי בהפתעה "לא הרגשתי שום דבר מתנגד." אמרתי וקמתי גם כן מרגישה מסוחררת מעט.
"הטישטוש שראית, כל התזוזה. זה לא אני, אני מוצא אנשים בקלות. זה לחש הסוואה אחד המורכבים האמת אבל בעזרת האנרגיה שלך הצלחתי להתגבר עליהם בקלות." אמר ולקח שני בקבוקי מים מהמקרר הקטן ליד המיטה זורק לי אחד ולוגם מהשני. תפסתי את הבקבוק ופתחתי אותו לוגמת מהמים.
"אין על מה אז." אמרתי מחווה עם הבקבוק לעברו.
"יש לי את המיקום, יוצאים עוד רבע שעה." אמרה קלסי ויצאה מהחדר כדי לחפש את מייק ואיימי כנראה. יצאתי גם כן מהחדר והלכתי לחדרו של אוז, הוא שכב עם עיניים עצומות על המיטה.
'אתה לא ישן נכון?' שאלתי אותו סוגרת קלות את הדלת.
'לא, רק נח. הוא מצא אותה נכון?' שאל אבל לדעתי ידע כבר את התשובה.
'כן, יוצאים בקרוב כדאי לך להתארגן הקרב יהיה קשה אבל אנחנו נהרוג אותו.' אמרתי נשכבת לידו ועוצמת את עיני.
'עוד חמש דקות.' אמר וחיבק אותי.
'בסדר, אבל רק חמש דקות.' אמרתי מתכרבלת כנגדו
תגובות (1)
מהמם תמשיכי