ילדי הירח פרק-21: אחותי הקטנה (תסתכלו ברציתי להוסיף)
שגרת היום שלנו הייתה קבועה במשך חודש שלם, בבוקר אוכלים עד ארוחת צהריים חופשי ואחרי ארוחת צהריים מסדריןם את הבית ועד ארוחת הערב עוד זמן חופשי ואחרי ארוחת ערב מעל גילאי 16 יש ישיבה.
"מחר בצהריים יוצאים לציד, נתחלק לקבוצות כך שעם כל צעיר יש זאב מנוסה." אמר מייק ובכך סיים את הישיבה בסוף החודש. כולם קמו ממקומותיהם ליד השולחן ופניתי למייק ואיימי.
"אני רוצה לשאול אתכם אם יש סיכוי שאני אוכל לבקר את המשפחה שלי בקרוב?" שאלית נבוכה מעט.
"ביום שני הקרוב, נארגן לך טיסה ואוסקר יבוא איתך." אמרה איימי שהצלקות על פרקי ידיה עוד לא החלימו לגמרי. היא לא נתנה לי לרפא אותן, אמרה שהיא רוצה לזכור. שזה יתן לה כוח בפעם הבאה שתראה את דאריוס.
**************************************************
"אני מניח שאנחנו ניסע באופנוע שלי, את רוצה שאני אכנס איתך הבייתה?" שאל אוז כשיצאנו משדה התעופה.
"אני אעדיף עם תישאר בחוץ, אני לא רוצה להלחיץ את ההורים שלי יותר מידי. הם לא ראו אותי כבר חודש אז…." אמרתי והתיישבתי מאחוריו חובשת את הקסדה שלי. הנסיעה הייתה ארוכה ומתישה אבל הגענו בשלום לבית הקטן בקצה העיירה ממש ליד היער.
"לורה אמא אבא אני בבית!" אמרתי פותחת את הדלת שאף פעם לא הייתה נעולה. לא היה שוב קול לברך אותי בחזרתי.
"מישהו בבית? אני כאן!" אמרתי שוב בקול חושש. הלכתי למטבח בו בדרך כלל אימי עמדה מכינה דברים לחורף או מבשלת צהריים ללורה ואבי.
"אוז!!" צעקתי לו וכמו ברק רץ פנימה.
"מה קרה?" שאל שם את ידו על גבי.
"משהו לא בסדר, אמא שלי תמיד בבית." אמרתי והוא יצא שוב.
"יש סימיני שריטות על הדלת, אני עולה לחדרים." אמר עולה במעלה המדרגות.
"אוי אמא מה קרה לכם?" אמרתי בשקט מעבירה את ידי על דלפק השיש הקר. אוז ירד במדרגות ועורו נראה לבן כאילו ראה רוח.
"הכל בסדר אוז? אני עולה." אמרתי והוא עצר בעדי.
"אל תעלי לשם לונה, בבקשה." אמר בקול מתחנן. ליבי התכווץ מפאניקה ודחפתי אותו מדרכי רצה במעלה המדרגות ונכנסת לחדר של הוריי רק כדי למצוא אותם שוכבים במיטתם מתים.
"לאאאאאאא!!!!!!!!!!!" צעקתי מתרסקת על בירכיי לידם.
"זה לא יכול להיות!!" בכיתי קמה על רגליי ורצה לחדרה של לורה, היא לא הייתה שם אבל פתק נח על מיטתה.
'תביאי ליאת איימי ואני אחזיר לך את אחותך חייה. דאריוס' הבן זונה הזה!
"לונה, אמרתי לך לא לעלות! מה את מחזיקה?" שאל אוז ולקח את הפתק מידי.
"אני הולך להרוג אותו!" אמר והתחיל להשתנות לזאב מרוב כעס. תפסתי את קצה חולצתו והוא נרגע מעט אך יכלתי לראות שעיניו מלאות זעם ופניו אדומות.
"אנחנו חייבים להודיע לשאר, אני חייבת להציל את אחותי!" אמרתי.
תגובות (3)
אני רוצה לנסות
שם: לורה גריי מארק
גיל: 12
מראה: שיערה בלונדיני-שטני וגלי-מתולתל ארוך מגיעה עד הגב התחתון עיניה בצבע ירוק אזמרלד פנייה משורטטות שפתייה דקות בצבע ורדרד אדמדם. בגובה ממוצע לגיל שלה.
אופי: ילדה טובה ממושמעת,חברותית אוהבת את המשפחה, חרוצה ויצירתית, לא מסתבכת בצרות אבל היא גם אמיצה ונועזת כשצריך היא עקשנית ודובקת במטרות שהיא מציבה לעצמה.
אני מקווה שזה בסדר ^^ (התחלתי להתעניין בכתיבה לא מזמן ואני עובדת על סיפור משלי XD)
הדמות מעולה, אם תתחילי לכתוב אני בטוח אקרא :)