ילדי הירח פרק-18: אין עתיד

התעוררתי במיטה שלי בביתה של אנה ולידי אוז ישן עם ידו עלי מגנה עלי, ראשי כאב וגרוני היה יבש. הלכתי לאמבטיה ושטפתי את פני האדומות ועיני היו אדומות מכל הבכי של אמש.
**************************************************************************
*20 שעות קודם לכן*
אוז הרים אותי מרצפת הזירה לאחר שקרסתי ליד גופתה של אנה, מייק הרים את אנה וראיתי שכולם בוכים אבל אף אחד לא כמוני. נשענתי על חזהו של אוז והוא סחב אותי אל מחוץ לכנסיה לרחוב שעכשיו היה הומה אדם. בכיתי כל הדרך לבית המלון עד שלא היו לי דמעות לבכות יותר, איימי ומייק הזמינו לכולם חדרים ואוז אמר שישן איתי לראות שהכל בסדר.
"היא מתה אוז, היא מתה וזה בגללי." אמרתי כשהושיב אותי על המיטה והוריד את נעליי.
"זה לא באשמתך, הכל יהיה בסדר יחזירו אותה." אמר והוציא בקבוק מים קטן מהמיני מקרר שעמד בצד החדר.
"הייתי יכולה למנוע את זה, הייתי יכולה להגיע מוקדם יותר או להרוג את הערפד הזה עם חץ או לפחות להרחיק אותו ממנה." אמרתי לוקחת את הבקבוק הפתוח מידו ולוקחת לגימה קטנה ממנו.
"את צריכה לנוח עכשיו, מה שעשית לקח ממך הרבה כוח. איימי ומייק קובעים פגישה עם ילד ירח שמבין בעניינים האלו, הוא יוכל לעזור לנו. עכשיו את צריכה להתקלח ולישון, אני אעזור לך." אמר מוביל אותי לשירותים ומקלח אותי, לא היה לי אכפת כבר. כל מה שרציתי זה לבכות אבל לא היו לי עוד דמעות, בכיתי את כולן החוצה כבר. ישבתי ללא מעש על המיטה כשאוז התקלח בעצמו ואז ישב לידי כל הבוקר כשבכיתי לסירוגין. לקראת הצהריים מייק נכנס לחדר וביקש מאוז לדבר איתי לרגע, לבד.
"לונה, ראינו מומחה בעיניין של אנה. אני יודע שזה קשה לך אבל הוא צריך עוד מרפא כדי להחזיר אותה." אמר ושם את ידו על כתפי. עיני היו נפוחות ומטושטשות מדמעות ובכי אז הנהנתי קלות והוא עזר לי ללכת ללובי. שם חיכו לנו איימי אנה שנראתה כל כך קטנה ופגיעה, אבל שלווה כאילו רק ישנה, ועוד אדם מבוגר עם סמל מוזר על גב ידו.
"את בטח לונה, שמעתי רבות עלייך מהמסדר." אמר והושיט את ידו המקועקעת ללחיצה. לחצתי את ידו והתבוננתי בסימן, שמש עם פנים, קצת מוזר אבל זה הקעקוע שלו.
"אני בטוחה, עכשיו אתה אומר שאתה יכול להחיות את אנה?" שאלתי מנסה לא לבכות שוב.
"אני יכול לנסות, דברים כאלה לא תמיד עובדים. יכול להיות שהיא תתנגד ואם רוחה לא רוצה לחזור אין לי מה לעשות." אמר קם ממקומו.
"אז ננסה!" אמרתי בתוקף והוא הנהן. מייק הרים את אנה ועלינו לחדר במלון שבו פייז' חיכתה לנו.
"אני צריך שתתרכזי בה לונה, כמו שאת עושה כשאת מרפאת. אני אגביר את כוחך וארפא אותה גם כן." אמר וידיו החלו לזהור בלבן. הנהנתי ועצמתי את עיני רואה אותה מחייכת צוחקת רצה.
"נסי לראות אותה מתעוררת, קמה מהלכת." אמר והרגשתי איך כוחותינו מתחברים. דמעה ירדה על לחיי ודמייני חזק את מה שאמר ועוד, את הצחוק שלה את העיניים שלה הצורה בה הלכה. כל פרט קטן שידעתי על הילדה שהזכירה לי כל כך את אחותי הקטנה, שראתה בי אחות כמו לורה. כל האנרגיה שלי יצאה כמו פעם קודמת והרגשתי את האור יוצא ממני ועובר אל אנה. כשכל כוחי יצא ממני ונפלתי אחורה האיש עוד ריפא אותה מנסה בכל כוחו עד שורידים בלטו ממצחו. כלום לא קרה, ידיו הפסיקו לזרוח והוא נראה מופתע ועצוב.
"אני מצטער, היא לא רוצה לחזור. אין לי מה לעשות." אמר קם ממקומו על יד המיטה ומסתכל עלי בעניים עצובות ומלאות רחמים.
"לא, ננסה שוב. היא תחזור אתה תראה. אנה בבקשה את לא יכולה לעזוב אותנו!" אמרתי חוזרת לידה ומנסה להחיות אותה. נפלתי עליה שוב בוכה את כל הדמעות שנשארו, אוז ניסה להרים אותי ממנה אך ללא הצלחה תפסתי אותה נאחזת בדבר האחרון שנשאר לי ממנה. היא הדבר היחיד שהביא לי שמחה ותקווה היא הייתה כל כך קטנה ותמימה, היה לה את חייה לפניה והיא מתה מנסה להציל את מנהיגתה. היא הייתה הדבר היחיד שהזכיר לי את הבית, את לורה והחיים שפעם היו לי.
"לונה, היא לא חוזרת!" צרחה עליי אלי ובכי בקולה.
"לא! זה לא נכון היא רק ישנה." צעקתי חזרה וחיבקתי אותה חזק.
"היא לא חוזרת לונה! צריך להתמודד עם זה!" היא צעקה שוב תולשת אותי ממנה. התרסקתי אחורה ובכיתי את עצמי עד עילפון.
************************************************************************************
הם קברו את אנה ביער, ליד הנחל.
"מה נגיד להורים שלה?" שאלתי נאחזת בזרועו של אוז.
"הם לא ישאלו הרבה פשוט נאמר לה שהיא נעלמה באופן מיסתורי מהסט." אמר מייק בקול חנוק.
"הייתי בטוחה שנחזיר אותה." אמרתי מנסה שלא לבכות ללא הצלחה.
"יהיה בסדר לונה, נסי להתרכז בעתיד." אמר אוז אבל כל מה שיכלתי לחשוב עליו זה העתיד שלא יהיה לאנה.