karinrin55
המשך יבוא...

ילדי הירח פרק-17: איחרתי

karinrin55 07/06/2014 861 צפיות תגובה אחת
המשך יבוא...

"……. מסוייגת מהאשמות." אמר המשפטן.
"מה? זה אפשרי בכלל?" שאלתי את האדם שישב לידי.
"כן, זה אומר שהיא צריכה לעבור משפט בקרב." הוא אמר וקם ממקומו לכיוון היציאה. הסתכלתי על איימי שקרסה על בירכיה ורואשה בין ידיה.
"מייק, מה זה אומר? מי נלחם?" צרחתי אליו כשרץ לכלוב בו איימי הייתה כלואה.
"כולנו, נדרוש קרב להקות. הם חייבים לתת לנו, אני רק מקווה שננצח ואם לא אז לפחות נמות כולנו ביחד." אמר לי מחזיק את ידה של איימי כשהורידו את כלובה מטה. ראיתי דמעה יחידה יורדת על לחיו אך פניו נשארו חתומות.
***********************************************************************
^נקודת מבט של איימי^
הירידה חזרה הייתה קצרה אך הרגישה כמו נצח, סוהר הגיע אלי ומשך אותי לתא שלי. שם ציפה לי חדר עם קצת אוכל ומים ובגדי לחימה ונשק פשוט, חרב ומגן בינוני. כל מה שאני יכולה לקוות הוא שיתנו לי להשתנות.
**********************************************************************
^חוזרים ללונה^
מייק הלך יחד עם פייז' ללשכתו של השופט הראשי ואוז לקח את ידי ואימן אותי קצת לקראת הקרב שלנו.
"בעיקרון אני אשאר מאחור וארפא אנשים, אני לא ממש טובה בלהילחם." אמרתי פוגעת בקצה מטרה שאוז צייר לי על הקיר.
"אז נסי להתחמק ממכות, אנחנו לא רוצים שהמרפאת היחדיה שלנו תיפגע." אמר לוקח מידי את הקשת ושולף חרב מוזרה. התחמקתי מכמה מכות ואז תפסתי את ידו פורקת אותו מנשקו, כמו שלימדו אותנו בקורס הגנה עצמית בכיתה ח'.
"טוב, מאד טוב אבל מה עם מישהו יבוא אלייך ויפיל אותך?" שאל ורץ לעברי.עמדתי במקומי וכשבא לתפוס אותי התכופפתי ותפסתי את רגלו מעיפה אותו מעלי והוא נפל ארצה בחבטה.
"איה, פאק את טובה בזה." אמר קם משפשף את זרועו. חייכתי והתקדמתי לעברו.
"תודה, אני אנסה כמיטב יכולתי." אמרתי מנשקת אותו ונתלת על צווארו.
"קדימה אנשים, לזירה." אמר מייק בלי לעצור את צעדיו והוביל אותנו לאודיטריום גדול שבו הציעו לנו נשקים אך סירבנו ולקחנו את שלנו.
"נגד מי הקרב שלנו?" שאלתי כשנכנסנו לזירה עגולה עם רצפה חולית אך קשה.
"נגדם." אמר לוק והצביע על קבוצת אנשים שנראובהירים מידי ורזים מידי.
"ערפדים." אמרה פייז' ושלפה חרב שזרחה באור זהוב.
"כוונו ללב, אנה נצתך שתשרפי אותם אחרי שנוריד את ראשם." אמר מייק ואנה הנהנה. אוז תפס את ידי והתקדמנו פנימה לשער גדול שהפריד בנינו.
"איפה איימי?" שאלתי את מייק.
"אני כאן." אמרה איימי וכולם הסתובבו לכיוונה.
"איימי" אמר מייק וחיבק אותה חזק. היא נראתה כאילו סבלה, ידיה עדיין פצועות אבל חבושות ברישול. היא החזיקה חרב פשוטה ופייז' הביאה לה סוג של פריזבי שבקצהו להב חד. היא הודתה לה בשקט ופייז' הנהנה.
"הקרב מתחיל עכשיו!" אמר קול והשערים נפתחו. כולם רצו החוצה ואני אחריהם מנסה שלא להראות. יריתי מידי פעם חץ באחד הערפדים שניסה לנשוך כל אחד ואנה שרפה אותם כשהאחרים הורידו את ראשם עד שאחד מהם תפס אותה.
"אנה!!" צרחתי רצה לעברה ודרך השתנתי לזאב, פעם ראשונה כשרציתי. אני מתחילה לשלוט על זה. זינקתי על הערפד ותלשטי את ראשו ממקומו עם השיניים החדות שלי, זרקתי את גופתו על ערפד אחר שבער באש של אנה. השתנתי חזרה וכרעתי ברך לידה, קלסי רצה אלינו מגנה על המקום מפני ערפדים.
"אנה את בסדר?" שאלתי מנערת אותה קלות. היא לא ענתה לי, עצמתי את עיני מחניקה דמעות והרגשתי את ידי זורחות הנחתי אותן עליה. האור עבר אליה אבל כללום לא קרה, התרכזתי יותר מנסה לראות אותה חיה צוחקת. כל מה שראיתי הייתה חשכה, לא יכלתי לעצור את הדמעות ונשכבתי על גופה הקטן צורחת את שמה שתעורר. קמתי מנגבת את עיני והרגשי כוחות חזקים מתעוררים בי. ידי עדיין זרחו ובעצבים הצלחתי להקרין את האור הזה החוצה מהן. כל הערפדים כיסו אעיניהם וראיתי את עורם מבעבע והם התקפלו מכאב. כל העיניים באולם הופנו אלי, הנערה הצנומה שכרגע הורגת חמישה ערפדים בכוח גדול ובלי להתחשב בכלום. הלכתי קדימה לערפד האחרון שנשאר כנראה המנהיג שלהם מפני ששרד הכי הרבה. הוא ניסה להתחמק ממני אל תפסתי את חולצתו וסובבתי אותו אלי, הרמתי אותו מצווארו והוא נחנק.
"זה בשביל אנה." אמרתי בקול כעוס ודמעות זלגו מעיני. ידי זרחה אפילו יותר והרגשתי אותו נשרף בידי. הוא נשמט ארצה מפרכס ובסופו של דבר מת. נפלתי אל בירכיי בוכה ואוז כרע ברך לצידי כך גם פייז' וקלסי.
"לא יכלתי להציל אותה! היא מתה כי איחרתי!" בכיתי ואוז חיבק אותי אליו.
"נמצא מישהו שיוכל לעזור, מישהו שיקים אותה בחזרה." אמר מלטף את שיערי מנסה להרגיע אותי. נצמדי לחזהו השרירי וחולצתו נספגה בדמעותיי.


תגובות (1)

לאאא אנה!!!
אבל I demand a trial by combat

07/06/2014 18:42
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך