ילדי הירח פרק-16: הנאשמת

השופט הראשי ישב בלשכתו מעלעל בדפים ומסתכל מידי פעם בכדור בדולח שעמד על שולחנו. הוא לא שם לב אלינו עד שמייק כחכח בגרונו והוא הרים את מבטו מהדפים אליו.
"כן? אני לחוץ בזמן עוד מעט מתחיל משפט." אמר וחזר לדפיו.
"באנו להירשם כעדים למשפט של אמיליה אקוסי, עדים בעדה נגד ההאשמות של רורי, דאריוס בשמו המוכר יותר." אמר מייק והתקדם לשולחנו של תאודסיו.
"כמובן, מלאו את הדפים האלה ותבחרו אדם שיעמוד בדוכן." אמר והושיט לו כמה דפים ריקים ועטים.
"רק אחד?" שאל והרים את גבתו.
"אין לי זמן לבילבולי מוח ילד! כן רק אחד שיראה את האמת!" אמר דופק עם ידו על השולחן.
"אז או אני או לונה אני משארת, רק אנחנו ראינו את דאריוס תוקף אותה." אמרה אלי ולקחה דף מידו של מייק.
"עדיף שלונה תעלה, בכל זאת היא מי שהותקפה." אמר לוק והחל לכתוב בדפו במהירות.
"אתם בטוחים? בכל זאת אני התעלפתי אחרי זה, יוכלו לטעון שהזיתי." אמרתי לוקחת דף גם כן.
"זה לא משפט כמו של בני אנוש לונה, יש להם קוראי מחשבות וגלאי שקרים כמו פייז ולוק רק יותר חזקים ומנוסים." אמר קמרון שעמד בצד עם ידיו שלובות ומבט מזלזל בעיניו.
"סליחה שאני לא בקיעה במערכת השפיטה שלכם, אני זאבה רק פחות משבוע לא כמו רובך." אמרתי נועצת בו מבט כעוס.
"זה בסדר, כדאי שתעלי לך יש את האמת הכי טובה." אמר מייק ולקח ממני את הדף המלא.
"לונה גריימארק תעלה לדוכן, היא הקורבן." אמר מייק כשהניח את הדפים על שולחנו של השופט.
"בסדר גמור, לכו לספסל המושבעים שם יטפלו בכם." אמר והצביע על המשך המסדרון. הגענו לאולם גדול ובאמצעו עמד כלוב כסף ומושבים מסביבו, שולחן ארוך ודוכן קטן לידו. כולם חוץ ממני ומייק התיישבו על ספסל קרוב לשולחן ואותי הוביל מייק לחדרון קטן מאחוריו.
"כאן זה אזור העדים, לא תוכלי לשמוע את העדות של אנשים אחרים וכל הכוחות חסומים כאן. תוכלי לשמוע את המשפטן שיקרא לך להעיד למען איימי. תהיי חזקה ותנסי לחשוב מחשבות חיוביות, אין לדעת מה החיילים של דאריוס ינסו להכניס לך לראש כדי לסלף את האמת." אמר וחיבק אותי חזק.
"אני אנסה, תמסור לאיימי הצלחה בשמי." אמרתי והתנתקנו מהחיבוק.
"אני אומר ללוק למסור לה." אמר בחיוך וסגר את דלת החדרון אחריו. ישבתי שם כמה זמן ושמעתי אנשים נכנסים ומתיישבים. הרגשתי חנוקה מעט בחדרון, היו בו בקבוק מים וכיסא יחיד. שתיתי מעט והתיישבתי מחכה לקיראתו של המשפטן.
"עכשיו לונה גריימארק מזומנת לדוכן העדים לטובת אמיליה אקוסי." אמר קול עמוק ודלת החדרון נפתחה, שמעתי קולות תמיהה והתפעלות והלכתי לדוכן. כל האולם היה מלא אנשים שונים ומשונים וליד השולחן ישב בגבר שהיינו במשרדו מקודם ועוד כמה אנשים בגלימות אפורות שנראו מכובדים. אחד מהם צנום ולבן ועיניו נראו אדומות, ערפד ומכשף ליד השופט. איימי הייתה בכלוב באמצע האולם נראתה אומללה וקטנה מנסה לא לגעת בכלוב וסימני כבילה על ידיה.הבטתי עליה במבט מלא רחמים והיא החזירה לי מבט מלא תקווה משונה וחיוך עלה על פניה.
"לונה גריימארק, את נשבעת לומר את האמת כל האמת ושום דבר מחוץ לאמת כל עוד יעזור לך האל?" שאל אותי אדם קטן במדי חייל.
"כן" אמרתי מרימה את ידי השמאלית ואת ידי הימנית שמה על ליבי.
"עכשיו יבוא אלייך כשף מחשבות, תרגעי ותחשבי על הרגע בו הותקפת." אמר וצעד אחורה לכיסא קטן ליד הדוכן. לדוכן עלה אדם צנום עם עיני חתול וחליפה מחויטת.
"הביאי לי את ידך נערה, אני אקח עכשיו את הזיכרון שלך. זה לא יכאב אבל נסי להישאר במסלול המחשבה הנכון." אמר והושיט את ידיו. נתתי לו את ידי והוא עצם את עיניו. ישבתי על דאריוס איך שהוא קפץ עלי ונשך אותי שוב ושוב עד שמחשבתי נדדה לקרב בביתה של אנה איך שראיתי אותו הופך מצורתו הזאבית לאנושית כך הלוך ושוב בין המחשבות. הוא עזב את ידי והלך לכיוון השולחן הארוך, הניח את ידיו על מכשיר מוזר שהקרין את מחשבותי על הקיר. המשפטנים הביטו בעניין רב ואז הגיע לדוכן שלי אדם שנראה צעיר ועיניו אדומות, עוד ערפד.
"אני התובע בתיק הזה של המסדר נגד אמיליה אקוסי, אני אשאל אותך כמה שאלות בסדר?" אמר וחייך חיוך מלא שיניים לבנות ושני ניבים חדים.
"בסדר, אני אענה עליהם לא נראה לי שיש ברירה." אמרתי ושמעתי כמה מהאנשים צוחקים. הערפד חייך מעט והרצין את פניו.
"את מכירה את הנאשמת שעומדת בכלוב שם?" שאל והצביע על איימי.
"כן, היא מנהיגת הלהקה שלי." אמרתי והוא הנהן.
"והיא זאת שהפכה אותך לזאבה?" שאלה ונשען על הדוכן, הבל פיו היה נוראי אך מהפנט. התנערתי ממנו ועניתי.
"לאף ננשכתי על ידי דאריוס, רורי, והלהקה שלה הצילה אותי ונתנה לי מחסה בזמן השינוי שלי." אמרתי מתבוננת לעבר השופטים.
"אוקי מקובל, ואת טוענת ש'דאריוס' רורי מרשי נשך אותך." אמר עם מרכאות על שמו של דאריוס.
"כן, כפי שאפשר לראות בזכרונותי הוא הזאב שחור הפרווה." אמרתי מצביעה למחשבותי שעדיין הוקרנו על הקיר.
"ואת בטוחה שזה לא זאב אחר?" שאל והבל פיו היפנט אותי שוב. התנערתי שוב ולגמתי מכוס המים שהייתה מונחת לידי.
"כן אני בטוחה אפשר לראות שהוא מזהה אותי." אמרתי מצביעה שוב על הקיר. הערפד הסתובב לקהל מחפש פנים של אדם ומושך את כתפיו במשיכה קטנה כמעט בלתי מורגת ואז ראיתי על מי הוא מסתכל. הוא הסתכל על דאריוס שישב בצידו השני של האולם.
"התביעה גמרה את תפקידה העדה עומדת לרשות ההגנה." אמר הערפד והלך מושפל מעט אל מקומו בדוכן התביעה.
"אין להגנה שאלות, התביעה הראתה את טיעונינו בעד אמיליה." אמר אדם גבוה בחליפה גם כן.
"השופטים יצאו עכשיו לפסיקה אחרונה ויחזרו עם גזר הדין." אמר האדם הקטן במדי החייל. ירדתי מהדוכן והתקרבתי לכלוב של איימי.
"איך הייתי?" שאלתי לא נוגעת בכלוב אך מתקרבת ככל האפשר.
"מעולה, אני רק מקווה שזה מספיק נגד העיוות של דאריוס. הוא התעסק עם השפיות של כמה מהעדים, הערפד שלו מסוגל לעוות רצון וזיכרון." אמרתי מושיטה את ידה אלי. החזקתי אותה ואז הפריד בנינו אדם במדי חייל.
"זה מספיק, שבי הדוכן העדים הפסיקה מגיעה." אמר והושיב אותי ליד כל העדים שנראו מעט מעורערים על דעתם וכמה מהם נראו חולים מעט.
"השופטים הגיעו להחלטה." אמר האדם הקטן והשופט תאודסיו עלה לשולחן השופטים.
"מצאנו את הנאשמת אמיליה אקוסי………………."