ילדי הירח פרק-13: שלום לך אהובה

להתעורר לצידו של אוז זו הרגשה שאין כמוהה, הוא נראה כה שליו ומאושר. צעיר לנצח חשבתי אבל נזכרתי שאנחנו כן מזדקנים, פשוט חיים יותר. כל הבית התעורר לקול של שבירת זכוכית עזה, קפצתי ממקומי ואוז לידי.
"תשארי כאן, אני הולך לראות מה זה." אמר לובש מכנס מעל הבוקסר שלו ושם חולצה. התלבשתי במהרה וישבתי על קצה המיטה. שמעתי קול זעקה ומיהרתי למטה, אוז שכב שם חסר הכרה ושאר הלהקה עומדת שם בשורה ארוכה בצורה הזאבית שלהם. התרחקתי מעט מתבוננת בנעשה. היו שם עוד זאבים בניהם האחד שנשך אותי, דאריוס.
'אני לא יודעת איך להשתנות' ניסיתי לשלוח ללוק שעמד בקצה השורה.
'זה אוטומטי כשיש סיכון' אמר ונהם לעבר הזאבים האחרים. הסתכלתי על אוז שנראה כל כך רע והרגשתי את גופי מתחמם ומשתנה. הוא היה פחות כואב מהראשון אבל עדיין כאב מעט, פרצתי קדימה ועמדתי ישר מול דאריוס. הוא נרתע אחורה מרוב הפתעה וכמה מהזאבים שלו התקדמו לעברי, נהמתי אליהם והלהקה יישרה איתי קו. דאריוס הביט לתוך עיני וכנראה זיהה אותי איכשהו.
'את, אני נשכתי אותך! לא היית אמורה לשרוד!' אמר מופתע.
'כנראה יש לנו דעות שונות אז!' נבחתי לעברו.
'אנחנו לא רוצים להילחם, רק לדבר.' אמר והתחיל לשנות את צורתו לאנושית.
איימי ומייק עשו גם כן כמנהיגי הלהקה שלנו.
"שלום אמיליה." אמר דאריוס וחייך חיוך ממזרי.
"רורי?" שאלה בהפתעה וכמעט התעלפה.
"עכשיו זה דאריוס, תודה אבל אהובה שלי." אמר וראיתי צלקת מכוערת שעברה לאורך כתפו וידו. כל הסובבים חשפו שיניים ונבחו בקול, הלכתי בשקט אחורה לכיוון אוז וניסיתי להשתנות בחזרה לצורה אנושית אבל בלי הצלחה.
"כל מה שאני רוצה זה לדבר, הפרת את ההסכם הקטן שלנו." אמר דאריוס בקול נוקשה.
"לא הפרתי שום הסכם!" אמרה עומדת יציבה לפניו אך בקולה נשמע עצב ולא כעס.
"עזבת אותי לחסד האל במקום לטפל בי!" שאג לעברה.
"חשבתי שאתה מת! אמרו לי שאתה מת, לא חשבתי יותר מידי כשהמלחמה החלה רורי!" צעקה לעברו ומייק אחז בה שלא תתקרב אליו יותר מידי.
"היית חוזרת! היית רואה בענייך שלא, סבלתי רבות אמיליה. אני לא יודע אם אוכל לסלוח לך על זה! כל חיי צפיתי מרחוק מראה לך כלום חוץ מהמפלצת שהפכתי אליה בגללך!" הוא צעק מתקרב אליה ומייק חצץ בניהם מגן אליה בגופו.
"תתרחק דאריוס, אין לך עסק כאן! לא עברנו על שום חוק!" אמר בין שיניים סגורות ועם מבט רצחני בעיניו. דאריוס הסתכל על אמיליה שעיניה דמעו ועמדה מכווצת מאחורי גופו של מייק.
"מצאת מישהו חדש אז? לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. חשבתי שהיה לנו משהו מיוחד אמיליה! חשבתי שתבואי אליי שתנסי להציל אותי!" צעק עליה והעיף את מייק מדרכו. לוק התנפל עליו בשיניים חשופות אך דאריוס היה מהיר ממנו והעיף אותו על הקיר. הוא תפס את סנטה וניגב דמעות מלחייה. היא הביטה בו במבט מבולבל, הוא הרים אותה והיא ניסתה להתנגד בוכה עד שפשוט קרסה בידיו.
"חסלו אותם!" פקד עליהם ויצא דרך חלון שבור לכיוון היער. הזאבים החלו לרוץ לכיוונינו קמרון וקלסי הכינו אשליות של זאבים גדולים ומאיימים והשאר תקפו את הזאבים של דאריוס.
'אוז תתעורר, בבקשה.' אמרתי לו מנסה לשדר את מחשבותי בטלפתיה הלהקתית שלנו אך לא שמעתי כלום בחזרה. כעס מילא אותי וזינקתי לעבר אחד הזאבים חותכת את צווארו עם שיניי. הוא ילל מכאב ונפל ארצה מפרכס ומתפתל לכל עבר. הבטתי בעוד אחד וקפצתי עליו. הקרב היה קצר ובכולם רוח המלחמה מילאה את הכוח למרות השעה המאוחרת. כשאחרון הזאבים שכב ללא נוע ועיניו התגלגלו אחורה כולם הפכו בחזרה לאנושיים. רצתי מיד לאוז ועיני מטושטשות מדמעות.
"נסי להתרכז לונה, נסי לרפא אותו." אמר לי דוראין ושם את ידו על כתפי. ניגבתי את עיני עם חולצתי והנחתי את ידי על חזהו של אוסקר. הרגשתי את האור החמים עוטף את ידי ועצמתי את עיני, מדמיינת את אוז שלי. הוא צוחק, מחבק אותי, שוכב לידי ואני מרגישה את פעימות ליבו ונשימותיו. הרגשתי יד תופסת את שלי ופתחתי את עיני, זו הייתה ידו של אוז והוא מיצמץ ופקח את עיניו הכחולות.
"אוז! כמעט מתת, אני לא יודעת מה הייתי עושה." אמרתי נופלת עליו ומחבקת אותו הכי חזק שיכלתי.
"זה בסדר לונה, ריפאת אותי אני אהיה בסדר." אמר מחבק אותי גם כן.
"כל מה שאנחנו צריכים לדאוג עכשיו זה היכן איימי נמצאת ולמה דאריוס לקח אותה." אמרה פייז' ונעמדה ממקומה ליד אחד גופות הזאבים שבנתיים חזרו לצורתם האנושית.
"זה לא רק דאריוס, זה הארוס של איימי רורי. הוא כנראה שרד בקושי את השינוי שלו ועכשיו מחפש נקמה." אמר מייק שהתהלך צולע קצת מקצה החדר.
"אני יכול לנסות לאתר אותה." אמר דאריוס והתיישב לידי.
"מה זאת אומרת?" שאלתי מתנתקת האוז והולכת לכיוונו של מייק במטרה לרפאו.
"זאת היכולת שלי, אני מוצא אנשים. ככה הגעתי לכאן אליכם." אמר עוצם את עיניו ונושם נשימות עמוקות.