ילדי הירח פרק-10: אני אחכה לך

הנסיעה חזרה על האופנוע הייתה קצרה כל כך שלא הספקתי אפילו להנות מהנוף, אוז חלף על פני המכוניות במהירות עצומה והגענו לבית תוך פחות מרבע שעה.
"לכי למעלה ותחליפי לבגד ים אני כבר אבוא." אמר כשנכנסנו לבית.
"בסדר, אבל יקח לי קצת זמן." אמרתי ונשקתי ללחיו.
(כאן אמור להיות סצנה שהיא מתארגנת קצת כמו בדמדומים שחר מפציע חלק 1 אבל אני אחסוך לכם את הקריאה)
שמתי את בגד הים האדום שקניתי ושמלת קיץ סטרפלס לבנה. לקחתי את הספר מהשידה שליד המיטה וירדתי לסלון. אלי ולוק ישבו על הספה רואים טלויזיה ומחובקים.
'יו גו דוג!' חשבתי לעצמי בתקווה שלוק שומע אותם.
'תודה' אמר וראיתי חיוך מתפשט על פניו הצעירות. יצאתי מהדלת האחורית לבריכה שהוקפה בדשא מלאכותי ועליו כמה מיטות שיזוף. נשכבתי על אחת וקראתי עוד מהספר.
"תודה שהצטרפת אלי." אמר דוריאן וראיתי עכשיו שהוא שחה בבריכה.
"אמרתי שאני אבוא כשיהיה לי בגד ים." אמרתי בחיוך.
"למה את לא נכנסת למים? הם מעולים!" אמר ושחה לכיוון שפת הבריכה.
"לא חם לי מספיק." אמרתי וצחקתי.
"כן השמש עוד לא בשיאה, אבל אל תדאגי עוד יהיה לך חם." אמר וצלל פנימה. המשכתי לקרוא כשאוז הגיע מאחורי וחיבק אותי.
"התגעגעת אלי?" שאל קורא קצת בספר.
"לא ממש." אמרתי וחייכתי.
"עכשיו נעלבתי." אמר ולקח את הספר מידי.
"הי אני רוצה לקרוא!" אמרתי וקמתי ממקומי לקחת ממנו את הספר.
"ואני רוצה לשחות. אולי נתפשר על לשחות." אמר והרים את הספר מעל ראשו כך שלא אוכל להגיע אליו.
"אולי אתה תחזיר לי את הספר ואני לא אכה אותך." אמרתי מנסה לקפוץ כדי לתפוס אותו.
"עסקה נחמדה אבל אצטרך לוותר." אמר הולך אחורה עם הספר עדיין מעל ראשו.
"טוב בסדר, נשחה קצת ואז אני אוכל לקרוא בשקט?" שאלתי שמה את ידי על מותני.
"בטח, אז יאללה אני רוצה כבר לשחות." אמר והניח את הספר כדי להוריד את חולצתו. הורדתי את השמלה והוא הרים אותי מרגלי.
"לא אוז! די לא!" אמרתי כשלקח אותי לבריכה וזרק אותי פנימה. כמעט נפלתי על דוריאן שהיה לידי עכשיו.
"זהירות על הראש!" אמר אוז וקפץ פנימה אחרי.
"הוא משוגע על כל הראש! אני עף מכאן לפני שתהרגו אותי." אמר דוריאן והחל לשחות לכיוון הסולם.
"נתראה אחר כך דורי!" קרא אוז כשניער את ראשו ממים.
"אתה כמו כלב אוז, השפרצת לכל מקום!" אמרתי מנגבת מים מפני.
"את זה עוד לא אמרו לי." אמר בציניות ושחה לעברי. שחיתי לאחור וברחתי ממנו, מנסה להתחמק מהידיים שלו.
"די לברוח!" אמר ושחה לעברי.
"אני שוחה, זה ממש משנה לאיזה כיוון." אמרתי מתנשפת מעט.
"חכמולוגית, את בורחת ממני." אמר מגביר את הקצב שלו.
"תודה רבה." אמרתי שוחה לעבר הסולם. יצאתי מהבריכה נוטפת מים וחיפשתי מגבת. הוא יצא אחרי מגיש לי אחת שנחה על מיטה ליד שפת הבריכה.
"לא קר לך נכון?" שאל כשניגבתי את שיערי הספוג מים.
"לא, זה קטע שלי. אני לא יכולה לסבול את זה שהשיער שלי רטוב." אמרתי מייבשת אותו עד שהמגבת הייתה ספוגה במים.
"עכשיו אני יכולה לקרוא?" שאלתי מניחה את המגבת להתייבש בשמש.
"אם את מקריאה לי." אמר והזיז מיטה ליד שלי.
"טוב, יש עוד הרבה פרקים עד לחלק 'מבוגר'." אמרתי ועשיתי מרכאות באוויר. נשכבתי על המיטה והוא התיישב לידי עוצם את עיניו. שערו וגופו נצצו בשמש הצהריים. אחרי כמה פרקים הפסקתי ונראה שהוא נרדם. נישקתי את ראשו ועליתי להתקלח כדי להוריד את הכלור ממני. נעלתי את דלת החדר ונכנסתי למקלחת חופפת את שיערי ומוציאה ממנו את הכלור. כשיצאתי שמעתי דפיקה על הדלת, שמתי תחתונים נקיים וחולצה ופתחתי.
"ברחת לי." אמר אוז ושיערו פרוע ועדיין קצת רטוב.
"נרדמת" אמרתי נשענת על מסגרת הדלת, מסתכלת לתוך עיניו הכחולות.
"את כל כך יפה לונה, את יודעת את זה נכון?" שאל נשען גם הוא על הדלת מחקה את תנוחתי ונימת קולי.
"אוז, אתה יודע שאני מחבבת אותך מאד. אני לא רוצה להרוס את זה על ידי קפיצה בין הסדינים." אמרתי נעמדת זקופה לפניו.
"עד מתי אני אצטרך לחכות? כי לא משנה כמה זמן זה אני אחכה!" אמר נשאר בתנוחתו אבל מרים קצת את קולו.
"אני לא יודעת אוז, אבל תאמין לי שאני אודיע לך כשאני מוכנה." אמרתי מחבקת אותו. הוא הניח את ידו על ראשי וקירב אותי אליו.
"בסדר, אני אחכה לך." אמר ונשק לראשי. הוא הלך לחדרו ואני סגרתי את הדלת נשכבתי על מיטתי והרהרתי במחשבות על אוז, המשפחה שלי והעובדה שעכשיו אני בגרמניה ואולי לא אראה את לורה בשנים הקרובות. דמעה זלגה מעיני ונרדמתי לשינה חסרת חלומות.