יורשת המפתח – פרק שלוש עשרה (חלק ב')

"סול" אמר ג'ט והתקרב אליה, "את לא סיפרת לי על זה שנשאבת פעם אל הצד האפל" הוא אמר.
"זה לא משנה כרגע" אמרה סול והתקדמה אל פתח הבית.
******
"איפה אני?" אמרה אמילי והסתכלה סביב על השדה הפתוח שנפרש מולה.
"את בטח יושנת" הופיע לידה ליאון והסתכל על השדה מסביב, "אני בגוף שלך אם אני מצליח לפרוץ לחלומות שלך" הוא גיחך לעצמו והרים את מבטו מעלה. אמילי שתקה והסתכלה על האדמה.
"היו שם שתיי נשים שלא הכרתי" אמרה אמילי פתאום וליאון הוריד את מבטו על הדשא גם, "אחת מהן היא עם קרניי טלה עבים, קטנים ומסולסלים. השנייה הייתה דומה לאנג'ל, רק שהיא צעירה יותר ושיערה כהה יותר ואסוף בקוקיות" אמרה אמילי.
"עם הקרני טלה זאת הארו, היא אגאלקה מאוד חזקה. הנשק העיקרי שלה הוא כנפיה, רק שנדיר לראות את כנפיה האמתיות, לרוב רואים רק ערפל שחור בצורת כנפיים או שלא רואים כלום. היא מהירה וחכמה, אני לא חושב שמישהו איי פעם הצליח לרמות אותה. את יכולה לסמוך עליה, אבל היא אף פעם לא תסמוך עלייך. היא גם לא אוהבת לדבר כל כך הרבה ואוהבת להתבודד. השנייה שדמתה לאנג'ל היא האנויו, אחותה הקטנה והילדה האמצעית מבנות המלוכה. גם כן לוחמת חזקה וחכמה. אין לי בדיוק מה יותר להוסיף עליה. אם להתוודות, אני לא סומך עליה" הוא שתק לפתע והסתכל קדימה.
"אז מה אני אמורה לעשות?" שאלה אמילי.
"אני חושב שהכי טוב שתדברי על זה עם אלסטור. למרות שגם ממנו אולי עדיף להיזהר טיפה" הוא גיחך וקרץ לאמיל שהסתכלה עליו.
*****
אמילי קפצה ממיטתה כשכולה מכוסה בזיעה.
"אני שמח שהתעוררת" אמר ג'ט לפתע שישב על מיטתה ליד רגליה עם גיגית מים ומטלית שבדיוק סחט.
"מה קרה?" שאלה לפתע אמילי כשהסתכלה עליו בפחד והוא החל לצחקק. אף אחד לא היה בחדר חוץ משניהם.
"תירגעי" הוא אמר ובפתאומיות שלח את ידו עם המטלית הסחוטה אל מצחה, "איבדת את ההכרה כנראה כשאנג'ל ואלסטור סחבו אותך לפה" הוא הרחיק את ידו והמטלית עדיין הייתה מודבקת למצחה, "גם עלה לך טיפה החום אז…"
"איפה אלסטור?" קטעה אותו אמילי וקפצה מהמיטה.
"הוא בטח בחדר שלו אבל את צריכה להמשיך לשכב פה. אם את רוצה אני אקרא לו" הציע.
"לא לא, אני אסתדר" אמרה אמילי והתקרבה אל הדלת.
"אבל יש לך עדיין חום" אמר ג'ט כשאמילי הורידה את המטלית ממצחה וזרקה אותה עליו. הוא טפס במהירות והיא רק חייכה ויצאה מחדרה אל המסדרון.
"תהיי בשקט…ובבוקר אני רוצה שתסתלקי מפה כמה שיותר מהר" היא שמעה את אלסטור מאחד החדרים. אמילי החלה להתקרב אל אותו חדר בזהירות ובשקט.
"היא סומכת עלייך רק בגלל שלא יודעת עלייך כלום. ואתה כמו פחדן לא מסוגל לספר לה כלום כי פוחד לתגובתה" עוד קול נשמע מחדרו של אלסטור, קול נשי. הדלת הייתה פתוחה מעט ואמילי החליטה להציץ למרות שידעה שזה לא טוב. היא ראתה את אלסטור מעוצבן עומד עם הגב החשוף שהיה ללא חולצה אל אישה בקוקיות ושיער ירוק כהה, היא לבשה בגד גוף ירוק שהסתיים על החזה ועל מותניה הייתה מחוברת חצאית שכיסתה רק את החלק האחורי של גופה, החצאית הייתה נפוחה, קשיחה ושקופה זהובה, היו עליה ציורים מעטים של פרחים ועיטורים מוזהבים.
"את מדברת אליי ככה כאילו שאת מלאך טהור וצדיק" גיחך אלסטור.
"אני כן, אני בת מלוכה. כל דבר שתנסה לעשות נגדי רק יקרב אותך למוות. יש לי צבא שלם ואחות שיכולה במהרה לשנוא אותך. פקודה אחת שלי ואתה מת, אלא אם תעבור לצד שלי" אמרה האישה.
"מלשמוע אותך אפשר לחשוב שאת גאה בדרך שבחרת" הוא גיחך עוד פעם.
"אני כן" היא אמרה וחייכה.
"אז למה את לא חושפת את זהותך האמתית?" במהירות האישה עם הקוקיות הירוקות הוצמדה עוד יותר חזק לקיר כשידו של אלסטור הייתה ליד גרונה והיה נראה שטפרים יצאו מידו, את היד השנייה הוא העביר בעדינות על צד גופה ואז קרע שמה את הבגד. סמל אדום ומעוטר היה חתום על גופה, סמל של מלך השדים כמו שהיה על "דודה אבי". אז אלסטור התרחק והיא צנחה על הרצפה. הורידים פתאום בלטו בידיו ובגבו והוא החל להתנשף בכבדות. לאט לאט על ידיו החל להופיע עיטור בצבע אדום שהתחיל מכפות ידיו והסתלסל לכיוון גבו ובגב הופיע סמל שנוצר מהעיטורים, הוא היה אדום ונמתח על כל הגב, סמל שגרם לאמילי לקפוא במקומה, הוא היה כמו הסמל שהיה על האנויו… דם החל לזלוג מגבו.
"לא אמרו לך שאם לא כל הכוח שלך אצלך אתה עלול למות?" צחקקה פתאום האנויו, "ועוד חשבתי שאלי השאול חכמים…" היא הגבירה טיפה את צחוקה ואז הפסיקה בפתאומיות כשראשה הוצמד בחוזקה לקיר כשאלסטור עמד לפניה ושתק. מלהסתכל עליה אפשר היה לחשוב שהיא נחנקת, עיניה היו מפוחדות וחסרות אונים והיא בקושי נשמה. אמילי מרוב פחד החלה לצעוד באיטיות ובשקט אחורה אך חריקה של רצפת העץ שלה נשמעה.
האנויו פתאום נפלה עם הראש על הרצפה ואלסטור סובב את ראשו באיטיות אל אמילי. חוטם של כלב יצא מפרצופו והוא חשף את שיניו החדות המתכוננות לתקוף, עיניו היו זעומות…זה כבר לא היה האלסטור שאמילי הכירה.