יורשת המפתח – פרק שביעי

"עדיף להשאר פה, השדה עפה בכלל לכיוון אחר" אמר אלסטור והוריד את מבטו מהשמיים אל אנג'ל.
"לא, היא הריי תרגיש את האנרגיה שלנו, במיוחד את שלך" היא גם הורידה את מבטה מהשמיים והסתכלה עליו.
"אני אלך לארגן את אמילי" היא אמרה ופנתה אל הבית, אלסטור פנה את פניו הצידה ומבטו נהיה מרוכז בנקודה מסוימת. הוא גיחך לעצמו, "האנרגיה שלי כבר לא חזקה כמו פעם" הוא מלמל. הוא הסתכל על הסכינים שהיו מפוזרים והושיט לעברם את ידו, הסכינים החלו להתאדות כשהפכו לערפל שחור, אז כל הערפל נכנס לידו והוא סגר אותה לאגרוף, הוא קירב את אגרופו אליו והסתכל עליו. רעש נשמע מאחוריו, הוא סובב במהירות את ראשו ודמות בגלימה שחורה שכיסתה את פניה, עמדה לפני הכניסה לבית והניחה דף לבן ליד הדלת. ידה שנשלחה מתוך הגלימה עם הדף הייתה נראית נשית.
"היי" קרא לעברה אלסטור, היא הסתובבה אליו ובמהרה ברחה משם.
"חכי" הוא קרא אליה עוד פעם. היא לא התייחסה אליו ופנתה ימינה לעבר הבתים האחרים, אלסטור גם רץ במהרה אחריה ופתאום הדמות הסתובבה אליו ונעלמה, אחריי שהיא נעלמה משהו נפל על הרצפה. אלסטור התקרב והרים את זה, זה היה פרח אדום ויפה. הוא גיחך לעצמו עוד פעם…
*****
"אז מה את רוצה לקחת איתך? " אמרה אנג'ל לאמילי והסתכלה על חפציה, בחדרה היו מעט בובות ובגדיה גם היו מועטים.
"אבל אני לא רוצה לעזוב" היא התיישבה על הרצפה כשחיבקה בובת זאב לבנה ופרוותית. אנג'ל הסתכלה על הבובה וחייכה.
"יש לנו אגדה על זאבה לבנה, פרוותה הלבנה העירה את המקומות החשוכים והגנה עלינו מפני שקרנים ערמומיים" היא החלה לספר. "שיניה הגדולות איימו על אויבי הממלכה והביאה לנו כוח ועוצמה, אף אחד לא היה מסוגל לשלוט בה או לפקוד עליה, היא החליטה לבדה מי אויבה ומי ידידיה…ומי יהיה בעלה, בעלה של הזאבה הלבנה" סיפרה אנג'ל בחיוך בנתיים כשאמילי הקשיבה לה. "היה פעם מישהו שהיא הייתה בבעלתו?" שאלה אמילי בסקרנות.
"אף אחד לא יודע אם היא איי פעם השתייכה למישהו" אמרה אנג'ל.
"איפה אלסטור?" פתאום אמילי קמה.
"הוא בטח בחוץ" אמרה אנג'ל כשאמילי במהרה עברה לידה.
"אלסטור" אמרה אמילי כשפתחה את הדלת של הכניסה לבית, הוא בדיוק עמד כמה מטרים מולה, היא הסתכלה למטה, דף לבן נח לו על הרצפה. היא החלה להתכופף לעברו.
"אמילי אל תגעי בזה!" הוא קרא אליה אך היא לא הקשיבה לו, היא הסתכלה על הדף שהושיטה מול עיניה.
"אל תבטחי באינפרי…" היא קראה בקול רם ופתאום הדף נשרף בלהבה שחורה, היא ראתה שידו של אלסטור מכוונת אליה, כשהדף נשרף לגמרי הוא אגרף את ידו והסתכל על אמילי בכעס .
"אבל לא קראתי עד הסוף!" צעקה עליו אמילי, "ולמה היה כתוב לא לבטוח באינפרי? אתה הרי אינפרי" היא הוסיפה.
"אנחנו צריכים להסתלק" הוא אמר וקולו היה נשמע כעוס.
"אלסטור?" היא שאלה והוא רק הסיט את פרצופו.
"לכי לארוז" הוא אמר והיא הסתובבה בעצב והלכה לחדרה.
"מאיפה המכתב הזה?" שאלה אנג'ל כשהתקרבה אליו.
"אני לא יודע" הוא שיקר לה…
*****
האישה עמדה בתוך היער, שיערה השחור לא נבדל מהיער, עורבים ישבו על העצים והסתכלו עליה. היא הסתכלה על צלה שהיה מולה והתרכזה בו עם עיניה האפורות. צלים נוספים החלו להקיף אותה ולהסתובב תחת רגליה.
"קומו" היא פקדה עם קולה האפל. הם נהפכו מצל לדמות שעשויה מערפל שחור, שוררת אפלה ופחד.
"קיימו את ההבטחה שהבטחתי לו, השמידו אותה…בשביל שד הסיוט" היא אמרה. הם נבלעו לתוך האדמה והחלו לנוע בין העצים החוצה.
"רק אל תשכחי מה הבטחת לי" יצאה דמות בגלימה שחורה ונעמדה מאחוריה. האישה סובבה אליה את ראשה וחייכה, אז התקרבה אל אחד העורבים והחלה ללטף אותו.
"אני אנסה לקיים זאת" היא אמרה בקול ערמומי. אור החל לנצנץ מאחורי האישה, כשהיא סובבה את ראשה ראתה את היד של הדמות מכוונת אליה עם כדור אנרגיה צהוב ומנצנץ.
"אמרתי שאני אנסה. ואל תאיימי, זכרי את מקומך" קמה האישה ואמרה לה בעודה מחייכת.
"אל תזלזלי בי כל כך" אמרה הדמות וכדור האנרגיה נעלם, היא הסתובבה והלכה משם.
****
אלסטור החזיק מקל על גבו שעליו היה קשור שק. הוא ואנג'ל עמדו מאחורי אמילי שעמדה מול ביתה. היא רצה במהירות אל העץ הגדול שהיה בחצרה והסתכלה עליו. היא התקרבה וחיבקה אותו כשמלמלה משהו, אז היא התרחקה כמה צעדים ממנו, לקחה את שתי אצבעותיה נישקה אותן ושמה על העץ.
"מאיפה היא מכירה את זה?" שאל אלסטור את אנג'ל בחשד, אך היא שתקה.
אמילי החלה להתקרב אליהם כשהיא מנסה לחייך. הם החלו לצעוד מביתה.
"למה נישקת את העץ אמילי?" שאלה אנג'ל.
"אמא תמיד נהגה לעשות ככה, היא הייתה אומרת שזה עץ מלא אנרגיה חיובית שמביא לנו מזל ומגן עלינו, לכן צריך להודות לו עם נשיקה, היא קראה לה הנשיקה הקדושה" החלה אמילי לצחקק. אנג'ל ואלסטור החלו להחליף מבטים חשודים ביניהם .
"היא לא הייתה בת אדם" הראה עם שפתיו לאנג'ל. פתאום אמילי נעצרה והסתכלה ישר, אנג'ל ואלסטור סובבו את ראשם לאותו כיוון אך לא היה שם כלום.
"מה קרה אמילי?" שאלה אנג'ל ופניה של אמילי נהיו מפוחדות.
"אלסטור, אנג'ל מה זה?" היא הראתה עם אצבעה לכיוון שהסתכלה אליו. פתאום דמות שעשויה מערפל הופיעה.
"היא עלתה על זה מלפנינו" אמר אלסטור בבהלה. "רוצו" הוא פנה אל אנג'ל כשמידו יצאה חרבו הארוכה, הוא נעמד מול הדמות בתנוחת מתקפה וחיכה. מאחוריי הדמות הופיעו עוד כמוהו וגם כמה החלו להגיע מכיוונים שונים לקראתם. "אין בררה, תשתמשי בקסם ההעברה" הוא אמר.
"אבל אני לא אוכל להעביר שלושה, זה יותר מידי" אמרה אנג'ל בלחץ והצמידה אליה את אנג'ל.
"לא ביקשתי שתעבירי אותי" הוא אמר ברציניות, "ניפגש ליד היער, אבל תשמרו מרחק ממנו. השדה בטח בקרבה עם הצללים שלה פה, אני אמצא אותה ואחסל אותה" הוא הכריז.
"אבל אלסטור היא יותר חזקה ממך" היא אמרה.
"תעבירו את עצמכן!" הוא צעק עליהן, דמות פתאום אחת התקיפה את אלסטור, בתנועת יד אחת היא נחצתה ונשאבה לתוך הקטאנה ונעלמה. אנג'ל חיבקה את אמילי והחלה למלמל מילים שהיו בשפה אחרת ומוזרה.
"אינפרי" הדמויות החלו ללחוש, דמות אחת ניסתה להתקיף את אנג'ל אך היה מאוחר מידי.
"אלסטור!" אמילי קראה אליו כשהוא נהיה מוקף בדמויות, והן נעלמו.
*****
אנג'ל עמדה מחובקת עם אמילי על דשא ירוק, רחוק מהן היה היער. פתאום אנג'ל נפלה על האדמה.
"אנג'ל?" אמילי שאלה כשהסתכלה עליה.
"אני בסדר, פשוט בזבזתי יותר מידי כוח" אמרה אנג'ל כשניסתה להסדיר את נשימתה.
"ומה יהיה עם אלסטור?" שאלה אותה אמילי והתכופפה אליה.
"אלסטור?" היא החלה לצחקק, "הצללים לא יעברו את זה בשלום" היא חייכה אל אמילי.
"אני אנסה למצוא מישהו שיוכל לעזור" אמרה אמילי. היא הסתובבה וראתה לא רחוק ממנה דמות עם שיער שחור, הייתה לה שמלה שחורה, עדינה שהתנופפה ברוח וזוג כפפות ארוכות על ידיה.
"היי!" היא קראה אל האישה שעמדה שמה, האישה ישר סובבה את ראשה. אמילי קמה ורצה אליה, אנג'ל הסתכלה על האישה ופניה היו מלאים פחד.
"אמילי לא!" היא ניסתה לקום אך לא הצליחה ואמילי לא התייחסה אליה. היא הייתה כמה מטרים מול האישה והן הסתכלו אחת על השנייה בריכוז.
"הדודה אבי!" אמילי חייכה אליה בשמחה, האישה החלה לצחקק.
"הפעם אני אסיים את מה שלא סיימתי פעם קודמת" היא אמרה בקול אפל ויצאו מתוך גופה זרועות ערפל שחורות…