יורשת המפתח – פרק חמישי (חלק ב')

הן עמדו מול יער עם הרבה עצים חרותים, הן התהלכו לשם עד שהגיעו לקרחת היער. באמצע עמד עץ מפותל, גבוה ועבה, הוא זרח וחלק מעליו היו זהובים. הארו התקרבה לעץ לקחה את שתי אצבעותיה נישקה אותן ואז שמה אותן על העץ. אז היא התרחקה ממנו וצנחה על ברכיה על האדמה כשראשה מושפל למטה, היא אגרפה את ידיה ושתקה. אנג'ל התקרבה מאחוריה והסתכלה על העץ. "זה העץ של אל האור…" היא לחשה והרגישה הלם. "גם אני חשבתי שזאת אגדה…אם לא העץ הזה יכולתי למות מחולשה, הוא נתן לי כוח" הסבירה הארו. "אם זה העץ של אל האור אז זה אמור להיות השטח של אחיות הטבע" אמרה אנג'ל והסתכלה סביב. "אני פגשתי רק את ריין" אמרה הארו. "זאת ילדת המים נכון? הילדה הקטנה מבין האחיות…" אמרה אנג'ל וחייכה לעצמה. "בואי, אני גרה בהמשך" קמה פתאום הארו וצעדה הלאה. אנג'ל גם נישקה את העץ כמו הארו והלכה משם אחריה. "איך פגשת את ריין?" שאלה אנג'ל. "כשפתחתי את עיניי היא הייתה מולי, היא לקחה אותי לעץ" אמרה הארו. "יש לך מזל, זה נדיר שמישו זוכה לראות את האחיות" אמרה אנג'ל. "איך אמילי?" שאלה הארו ואנג'ל פתחה את עיניה בהלם. "מאיפה את…"
"עברתי בין המימדים, העץ הוא מעבר סודי, כך גם עבר אל האור אל המימד האחר. ושם הוא נשאר…" אמרה הארו. "אז הוא באמת נשאר שמה…" אמרה אנג'ל. "אז את לא יודעת על ליאון הכל?" שאלה הארו בהפתעה והסתכלה עליה, אנג'ל נדה בראשה לשלילה. הן הגיעו למערה והארו התיישבה על הרצפה ואנג'ל אחריה. "את יודעת איך שד הסיוט מנצח את אויביו?" שאלה הארו. "הוא רואה את הפחדים שלך ומשתמש בהם נגדך" אמרה אנג'ל. "ואז הוא מחסל אותך סופית על ידיי הסבל של הפחדים הכי גדולים שלך" הוסיפה הארו. "אחריי שהוא השתמש בפחדים נגדנו הוא ניסה לחסל אותנו סופית, לפני שהוא הספיק, האנויו הצליחה לייצר כיפת מגן ולשגר אותנו למימד שלנו על ידי שער מימדי מהיר שפתחה, החסרונות של השער המהיר הם שאת לא יודעת לאן תגיעי אחריי שתיכנסי, והוא דורש גם מלא אנרגיה וכוח, גם את מסוגלת להפצע קשה בזמן המעבר אם את חלשה" אמרה הארו. "סול נכנסה ראשונה ואני אחריה…אני לא יודעת מה קרה עם שניהן אחר כך" סיפרה הארו בעצב.
"איך בדיוק נפגעתן?" שאלה אנג'ל.
"הפחד שלי היה פגיעה ביופי כי לא היה לי בטחון ורק עם הזמן למדתי לאהוב את עצמי, ועוד פחד שהיה לי הוא לאבד את הקול שלי…חייתי לבד כל הזמן ולא היה אף אחד שיקשיב או ידבר איתי. פחדתי שאם אאבד את קולי לא אוכל בכלל לתקשר, הריי מה שעזר לי להתגבר על הבדידות זה שירה. אם הייתי מאבדת בכלל את הקול לא יכולתי לשיר" היא הסבירה בעצב.
"אז איך את מדברת עכשיו?" שאלה אנג'ל.
"שד הסיוט תפר את פי, הוא אמר שיהיה בלתי אפשרי לפרום את התפר…אחריי שריין מצאה אותי היא השתמשה במים קדושים מעורבבים עם אנרגיה מהעץ של אל האור, רק זה עזר" הסבירה הארו. "האנויו כמעט ולא נפצעה, אני לא יודעת איזה פחד היה לה. וסול נפגעה רק בעין וקיבלה צלקת לאורכה, גם עליה אני לא יודעת מה הפחד שלה" היא הוסיפה.
השמשות החלו לרדת אחת אחרי השניה והחל להחשיך.
"אני צריכה ללכת, נפגש מתישהו עוד פעם" קמה אנג'ל על רגליה ומאחוריה נפתח חור, שער.
"אה אנג'ל" קמה גם הארו. "אתם צריכים להתרחק מאיפה שאתם עכשיו, יש אנרגייה חזקה של שדים בקרבה…" אמרה הארו.
"את לא רוצה עוד פעם לסגור הסכם עם היורשת?" שאלה אותה אנג'ל.
"לא, מקומי הוא פה" אמרה הארו ואנג'ל חייכה אליה.
היא נכנסה לאט לתוך החור.
"אנג'ל, לא הספקתי לספר לך על ליאון!" היא צעקה אליה בזמן שהחור נסגר. "הוא הנכד של אל האור!" היא הוסיפה והחור נסגר.