יורשת המפתח – פרק אחד עשרה (חלק א')

הידיים הקרות החזיקו את פיה של אמילי ושריטה קטנה נגרמה על לחיה מהציפורניים השחורות והארוכות.
"דם" קול גברי נשמע והוא היה בקרבת מקום, אמילי הציצה מתוך העצים כשמישהו החזיק אותה מאחוריה. נראו פתאום שניי יצורים מוזרים עם עיניים אדומות, היה לשניהם זנב שבקצהו היה חלק פרוותי, גופם היה מכוסה בקשקשים בצבע כחול כהה וטפרים שחורים יצאו מידיהם ומרגליהם החשופות והעקומות. גם כן לשניהם היו קרניים שחורות שנמשכו אחורה.
"אני מריח את זה קרוב אלינו" השני אמר ועיניו האדומות הסתכלו לכל עבר. משהו התקרב ללחי של אמילי, כשהיא הסתכלה ראתה שתיי עיניים שצבעם היה ירוק מעורבב טיפה עם אדום, השיער שלה היה ארוך ושחור ושני ניבים שהיו בפיה התקרבו את הלחי של אמילי.
******
אלסטור חייך חיוך רחב ובפתאומיות פשט את חולצתו הקרועה וזרק אותה הצידה.
"תתקוף ילד" פקד עליו וג'ט גיחך.
"אני מרחם על אמילי שהיא אתך, היא בכלל יודעת שאתה…" ג'ט לא הספיק לסיים את המשפט ומתוך גופו של אלסטור יצא ערפל שחור בכל גופו בחוזקה והקיף את חרבו, הפצעים נחסמו במהירות והוא נעץ בג'ט בזעם.
"אמילי לא קשורה עכשיו" הוא אמר לג'ט בזעם וג'ט עוד פעם גיחך. אלסטור במהירות התנפל עליו ואי אפשר היה לראות אותו אלא רק את החסימות שג'ט עשה ממנו.
"אני אצטרך להשמיד אותו" אמרה האנויו והניחה את אנג'ל על הדשא, היא כיוונה את ידה אל אלסטור וריכזה בידה כדור אנרגיה צהוב. אז ניסתה לכוון אך אלסטור זז יותר מידי מהר. ידיה של האנויו בפתאומיות נקשרו יחדיו והיא הורידה אותן והסתכלה עליהן, שרשרת ברזל ליפפה את שתי ידיה.
"למה?" שאלה בכעס האנויו והסתכלה על סול שהחזיקה את השרשרת הברזל בידיה בלי שום הבעת פנים, אז היא שלחה את החלק השני של השרשרת אל ג'ט ואלסטור, היא התארכה ובשניות אחדות אלסטור וג'ט ישבו זה לצד זה עם הגב כשהם קשורים אחד לשני. הערפל מהר ירד מאלסטור וחרבו נעלמה והוכנסה כערפל לתוך ידו, אז השתעל ומפיו יצא דם… סול לקחה ומשכה אליה את השרשרת ברזל וג'ט ואלסטור זזו לקראתה בקלילות כאילו לגופיהם לא היה שום משקל.
"אני עוד לא גרמתי אתך ילד" מלמל אלסטור כשעל שפתיו מרוח דם שיצא מפיו לפניי רגע.
"אלסטור" אמרה אנג'ל וזחלה לקראתו כשהוא וג'ט היו כבר ליד סול. היא שמה את ידיה על השרשראות שהקיפו אותם ובזכותן הרימה את עצמה והסתכלה לתוך עיניו. אישוניו החלו להסתדר למצבם הרגיל והיא חייכה אליו.
"למה את מחייכת?" הוא שאל אותה בקול רציני.
"כי אני רוצה לסטור לך אבל אני יותר מידי חלשה" היא המשיכה לחייך והוא רק סובב את פרצופו הצידה. "אם תיתן ככה עוד פעם לכוחות שלך להשתלט על עצמיך בלי שכל כוחותיך יהיו בך אתה יכול…"
"אני יודע, אני יודע" הוא קטע אותה וניקה עם לשונו את הדם שהיה על שפתיו. "אז אני אמות" הוא חייך לעצמו חיוך קטן והשפיל את ראשו.
"לא יהיה כיף לראות אותך מת רק בגלל סיבה טיפשית שכזאת…" אמר ג'ט מאחוריו כשהוא עדיין קשור אליו.
"אני אחזיר לך את הכוח שלך איפה שהוא לא יהיה" ניסה לסובב ג'ט את ראשו אל אלסטור בזמן שהוא גיחך.
"ואז אני אלחם נגדיך" המשיך ג'ט.
"אני אחזיר את הכוח שלי לבד ילד…" צחק עליו אלסטור.
"תפסיק לקרוא לי ילד" אמר בזעם ג'ט והחל לזוז בתוך השרשראות בזמן שאלסטור צחק עליו.
"סול" הסתכלה עליה בזעם האנויו והרימה את ידיה שהיו כבולות. סול טיפה הזיזה את השרשרת וידיה של האנויו השתחררו ונשאר עליהן סימן, היא התכופפה אל אנג'ל אשר ישבה על בירכיה. אז אלסטור וג'ט שוחררו גם. אלסטור הלך לעבר חולצתו הקרועה וכשהרים אותה ניגב את כל דמו שיצא מפיו בזמן שהסתכל על היער.
"איפה היא אמורה להיות?" הוא הסתכל על ג'ט וסול שעמדו זה לצד זה ולידיהם שכבה הארו על הדשא.
"היא נזרקה איפשהו ביער, ניסיתי לעקוב אחריי אנרגיית החיים שלה בגלל שכוח כמעט ואין לה. אבל פתאום הופיעה אנרגיית כוח ענקית ואחריי זמן קצר שני האנרגיות נעלמו" הוא הסביר בינתיים כשסידר את בגדיו ושיערו.
"מה כבר יכל לקרות ששניי האנרגיות נעלמו?" שאלה אנג'ל.
"יכול להיות שהילדה נפצעה ופצעה איכשהו את הבעל של אנרגיית הכוח הגבוהה ואז שניהם היו גוססים ו…" השתוקקה פתאום האנויו כשכולם הסתכלו עליה בכעס חוץ מסול שהייתה חסרת הבעת פנים.
"לא" לחשה פתאום הארו כשפקחה את עיניה והשתעלה.
"אלסטור" היא הסתכלה עליו וגופה היה חלש. "יש שם עץ…עברתי דרכו לפה" היא השתעלה עוד פעם. עיניו של אלסטור נפערו.
"אם היא עברה דרכו אז היא אמורה גם לחזור דרך עץ. אבל זה לא מחייב שדווקא מהעץ שאת הגעת ממנו" אמר אלסטור והסתכל עליה.
"זה מגוחך, היא חלשה…היא לא יכולה לעבור ככה דרך עצי המימדים" אמרה האנויו.
"מאיפה לך שהיא חלשה?" שאל אלסטור והסתכל עליה בחשד.
"יש אותו עץ בבית שלה" אמרה לפתע אנג'ל. "רוב הסיכויים שהיא תחזור דרכו, הריי העץ מעביר למקום שהכי יקר לבעל העובר בו. בגלל שלהארו לא היה מקום כזה היא יכלה לעבור דרך העץ שפה" אמרה אנג'ל בשמחה.
"אבל אנג'ל…לחזור מהמימד שלנו לפה זה הרבה יותר קשה מאשר לבוא אליו" אמרה הארו בעייפות.
"לפי מה שאני זוכר, צריך את שלושת אחיות הטבע כדיי לפתוח את השער בעץ במימד שלכם. אבל אני זוכר גם שלאחות השנייה קרה משהו ו…"
"גם האלים מסוגלים לפתוח את השער" קטעה אנג'ל את ג'ט.
"אין יותר אלים" אמר אלסטור ואיגרף את ידיו. "אז איך את באת?" הוא הסתכל על הארו כשחיוך קטן עלה על פניה. הוא הבחין בחפץ שהיה מלופף בבד על גבה והתכופף אליו, כשטיפה פתח ראה חרמש עם צורת ברק לאורכו שזרח באור סגול, אלסטור גיחך וקם.
"אני אלך עם השיטה של הארו" הוא הסתכל על כולם בחצי חיוך.
"בחרמש הזה טמון יותר מידי כוח בשבילך, אתה יכול למות אם תשתמש בו" אמרה סול.
"אבל החרמשים הם רק בשביל שדים…איך הארו השתמשה בזה ואיך אתה הולך להשתמש בזה?" שאל ג'ט.
"אינפרי זה סוג של שד" אמר אלסטור וחייך אל האנויו אשר עיניה היו מלאות זעם.
"ואגאלאקות הן לרוב יצורים טהורים שסבלו והחלו להישאב לחושך ולהיהפך לשדים. ואז בזכות כוחותיהם הם באיזושהי דרך יצאו מתוך החשכה אך עם צלקת שתזכיר להם שיש להם חלק שדי בתוכם…כמו הקרניים שלי. ככה הן מאופיינות כלוחמות ממש חזקות, האנויו הריי לא נשאבה אל הצד האפל, או שאני טועה?" היא חייכה חיוך ערמומי אל האנויו והשתעלה.
"סול, את לא סיפרת לי על זה" הסתכל ג'ט על סול.
"צריך אז להתקדם לעבר הבית של אמילי. העצים לא רחוקים אחד מהשני אז נוכל מביתה לגלות דרך העץ מאיזה היא הולכת לצאת, אבל רוב הסיכויים כמו שאמרה אנג'ל, היא יכולה לצאת בעץ שבבית שלה" אמרה סול ולא התייחסה אל ג'ט.
"איך תוכלי לגלות את זה?" שאל אלסטור והסתכל עליה.
"אתה לא זוכר? השרשראות שלי מסוגלות לנטרל את הכוחות לכמה זמן או למחוק אותם…יותר נכון היו לפניי שנייט תקף אותי. אבל אני יכולה גם לעקוב אחריי אנרגיות ממרחק רב, אפילו אם זה במימד האחר. רק שאני צריכה את העץ" אמרה סול והסתובבה לכיוון הבית של אמילי. ג'ט ואלסטור החליפו מבטים ביניהם ואז הרימו את אנג'ל והארו מהרצפה והחלו ללכת אחריי סול כשהאנויו מאחוריהם.