יוקו&אניגו

"יוקו, יוקו תתעורר!!" אני קורא לעברו, אך הוא אינו מגיב. ראשו וגופו הוטחו בחומה העבה, כל כך חזק עד ששקע נוצר בה. היצורים התקרבו וסגרו עליו, ואני פשוט עמדתי במקומי. כל כך רצה לעזוב הכל ולרוץ אליו, לעזור לו, אך גם אני הייתי מוקף ביצורים בעצמי.
"יוקו!" הנפתי את חרבי מעלה והטחתי אותה בחוזקה על אחד היצורים שעמד קרוב אליי, מתחיל לפנות את דרכי כדי להגיע אליו.
נעמדתי מול היצור האחרון שנשאר וכיוונתי לעברו את חרבי. היא התחילה לזהור באור ירקרק חלש. היצור תקף.
נעמדתי לבסוף מול יוקו, שעדיין היה חסר הכרה. כרעתי על ברכי ואחזתי בידו, מרגיש בחומה החלש. עיניו זזו מעט והוא הרים את ידו בפתאומיות כזו שידו השנייה כמעט והחליקה מידי. עיניו בהקו בכחול חלש, כמעט אפור, עם מבט חלול, ממש כאילו אין בהם חיים יותר. הסתובבתי אחורה כדי לראות על מה הוא מסתכל ושמתי לב שעוד כמה יצורים חזרו. הם ניסו להתקרב אך בכל פעם הם נהדפו אחורה בזכות המגן שיוקו יצר סביבנו.
"תפסיק! אתה חלש, שימוש בקסם יגמור את כל הכוחות שלך!" ניסיתי לגרום לו להוריד את ידו אך הוא התעקש.
"זה המעט שאני יכול… לעשות," אמר, וקולו נשמע כמו דלת חורקת. "אני יכול לשגר את שנינו הרחק מכאן, חזרה לבקתה." הוא השתעל ומעט דם זלג מפיו.
"תפסיק!" התחננתי. הוא נעזר בי כדי לעמוד וידו נכרכה סביב כתפי. ערפל לבן החל להתערבל סביבנו ולפני שהספקתי לעצור בעדו כבר היינו במקום אחר, בצוק שמעל הבקתה.
יוקו נאנק וקרס לרצפה. הוא נשען על אחד הסלעים והביט בי. חיוך קל בצבץ בקצה שפתיו.
"היית לא רע, אניגו." ידו עדיין אחזה בידי. רכנתי קרוב לאוזנו. "גם אתה," סומק קל הציף את לחיו והוא הידק את אחיזתו. "לא כאן," הוא אמר ברמיזה. "האחרים עלולים לבוא." נשקתי קלות לגב ידו ולשפתיו. "בסדר, בוא נכניס אותך לבית."