טרובדור פרק 3: מצטיידים לקראת הדרך

האבירים והטרובדור שכרו חדר בפונדק ושם ישנו עד צאת החמה. הם הלכו לשוק שנמצא כמה בתים מעבר לפונדק כדי להצטייד באוכל ובסוסים. "אני לא יודע מה אתכם. אני צמחוני…" אמר סיון, ג'ייק צחק. "חבל. אתה גומר לחיות את כל מזונם" דרייק הלך לקנות לסיון פשטידות בגרירת רגליים. "הבא נלך לקצב" אמר ג'ייק וכחכך את גרונו. הכיכר הייתה הומת בריות בבוקר. מספרי סיפורים ישבו באוהלים אדומים וספרו את מעשיותיהם. נגנים ישבו ליד מזרקת האבן ונגנו בלאוטה:
אנחנו ההמון רוצים רוצים שירה שירה בלי הפסקים
כל היום וכל הליל לשיר, לרקוד, להתבטל.
סיון הכיר שיר זה. הוא הוציא את חלילו והצטרף למזמור. האבירים הסתכלו עליו כגורם מטריד והלכו לעניינם.
לשתות שיכר כל היום. נשים גברים ברפיון שרירים
נשיר שירים על הרפתקאות . אביר נסיכה וכל השאר.
השמחה תאיר איתן, עד שנשמתנו נוציא כאן.
אובחן אובחן נשים וגברים הביאו נא את הילדים.
זהו מזמור ללא בושה. יפתור יתקן כל בעיה
על ענייניי המלך ואבירות. בואו בואו נשים וגברים
נשיר שיר על החיים.
הבריות מחאו כפיים. נגן אדמוני בעל בגדי עור התקרב לסיון "שרת מעולה" הוא אמר וחייך, סיון הכניס את חלילו ולכיסו. "אתה לא היית רע בעצמך" צחק סיון והודה לו על נדיבותו. סיון הצטרף לאבירים האחרים. שנמצאו ליד הקצב "אני רוצה 2 צלעות בקר בבקשה וגם שוק של תרנגול יהיה מעולה, עם לאדוני לא אכפת על הטרחה" אמר. סיון נזהר שלא להסתכל על מבט סכין הברזל חותכת בצליל מבחיל את צלעות הבקר. "למה לא הייתם ליד המזרקה. המזמור היה יוצא מין הכלל" גרים הסתכל עליו בבוז. "יוצא מין הכלל גם להישאר מורעב נכון?, אובחן סיון. אנחנו חפצים לאסוף מצרכים כדי שנמצא את עצמנו עם בשר להכניס לפה." סיון חייך חיוך עגום. "קניתם את הפשטידות שביקשתי?" דרייק שהצטרף לחבורה כהרף עין השעין שק כבד על ברכו. "טופל…" ג'ייק בהה באוויר למשך כמה שניות. מסתכל על השמיים התכולים כאשר רוחות של קור נושפות בשיערו, "סיון. צר לי להגיד זאת אך, אין לך נשק?" סיון השתהה כלא מבין. הוא הוציא סכין מתכת מכיסו ונדן העץ שלה הבריק מצחצוח. "כמו שאמרתי… יש לי סכין." ריץ צחק וכך גם גרים. "אתה רוצה להרוג זבוב. או ציפור עם זה?!" ג'ייק השתיק אותם במלוא הרצינות. מה שהיה נדיר כי רוב זמנו עסק בלצחוק. "בואו נראה. כנראה שגופך לא בנוי לכל כך הרבה משקל" ג'ייק נגע בשריריו של סיון. וזה נרתע ממגע הקר של כפפת פלדה. "אבל למרות זה יש לך עיניי נץ. מוכנות לכל משעול. סיון הנהן קצרות. והושיט את סכינו לג'ייק בשמחה. "נשק לטווח ארוך יתאים לך. אבל לא קשת, בגלל ידיך הרפויות. רובה קשת אינו דורש כוח עצום, אך הוא דורש סבלנות ודיוק מרבי". "מתאים לי!!!" אמר סיון ונגן אקורד קצרצר על לאוטו. האבירים וסיון השתרכו בכיכר ההומה בבריות. ונכנסו לחנותו של הנפח, הנפח "מייבאן" שמו. היה אדם חסון בעל גובה רגיל, שערו השחור השתרך לזקן ארוך אשר היה מקושט בצמות צבעוניות. "מה אוכל לעשות בשבילכם? אדונים נכבדים. הנני מחזיק כאן חרבות אדירות. פטישי קרב חסרי רחמים. יש לי נשקים מכושפים במלאי" ג'ייק הצביע בידו לכיוון סיון. זה אמר למוכר שלום בנפנוף יד, "כן. אובחן נראה לי שרובה קשת זהו מה שאתם מחפשים…" ג'ייק הנהן. "יש לי כאן מבחר. על בשבילו יש לי אחד בינוני שאינו דורש מאמצים" הנפח הלך לדקה ארוכה לחדר סגור ויצא עם רובה קשת בגודל של חצי מטר. היא הייתה עשויה מעץ חום וקימורי מתכת. סיוון התאהב בה ממבט ראשון. "אני מקווה שאתה יודע איך להשתמש בה…" סיון הנהן בהתרגשות. "זה מגיע עם נדן וגם כמה חצים, אתם תוכלו לקנות עוד חצים עם נפשכם חפצת בכך" ג'ייק חשב כמה זמן ושאל בפיהוק "כמה כסף כלי זה עולה" הנפח צחקק "משום שאתם אבירים מכובדים אעשה לכם הנחה. כל המערכת של הנדן והחצים וגם כן הכלי עצמו יעלו לכם 200 כתרים" גרים הושיט ארנק עור שרשרש במטבעות כסף. "עשינו עסקה" סיון שמח עד השמיים. הם נפרדו מהנפח והלכו לארמונו של המלך. בשביל הארוך שמואר באורות נרות. "שלא תוציא למישהו עיין עם זה" ציין דרייק