טפרים אמתיים- פרק 9

פרק 9
נקודת מבט אליסון
נשענתי על העץ, והוצאתי את הקוצים שהיו בבטני. הפצעים שלי החלימו במהירות והתחלתי לצעוד לעבר ניו יורק, מה קורה לי לעזאזל?
"אני חייבת למצוא את לוק לפני שהמוטציקר יצא שוב.." הנחתי את ידי על החזה שלי בכאב ונאנקתי לכמה רגעים, לאחר מכן המשכתי לצעוד לעבר העיר.
לאחר שעה בערך הצלחתי למצוא את הדרך החוצה, אבל עוד בעיה התגלתה פתאום. מיליוני אנשים הלכו ברחובות ולא היה לי שום סיכוי למצוא אותו.
"קדימה לוק.. איפה אתה יכול להיות.."

נקודת מבט לוק

"נו אבא איפה אתה?.." אמרתי בעצבנות לעצמי ולגמתי מהכוס קפה. הייתי בבית הקפה שבו צולמה התמונה.
"מחפש מישהו?" שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי מיד שלפתע ראיתי את הנוסע ההוא שהיו לו טפרים כמו של אבי, רק שניים.
"אתה!" פלטתי הוא שלף את שני טפריו וניסה לנעוץ אותם בגופי, מיד זינקתי לעבר הרצפה והצלחתי להתחמק ממנו. קמתי מהרצפה הקרה, טפריי נחשפו גם.
"מחפש מישהו?" הוא שאל והחל לשרוט במהירות את החזה שלי, התחמקתי מהשריטה האחרונה ושרטתי את רגלו, הוא התמוטט על הרצפה אבל זה לא הפריע לו מלהמשיך להכות אותי, הוא זינק לעברי ובעט בפניי 3 פעמים ברציפות, נאנקתי בזמן הזה הוא נעץ את טפריו בבטני בחוזקה.
"אתה לא יכול למצוא אותו.." הוא לחש לי ורץ לעבר הקיר שאני עוד נעוץ בטפריו,
"אני אמצא אותו.." לחשתי ושרטתי את הלחי שלו ראשו נשמט לאחור והוא חייך חצי חיוך. –"לא! אסור לך למצוא אותו!" הוא אחז בחולצתי והשליך אותי על האדמה בחוזקה. הוא הרים את מבטו וראה משהו שהרתיע אותו,
"רוץ אחריי ואל תסתכל לאחור!" צעק ומיד החל לרוץ, -"מה לעזא-?" שאלתי אבל החלטתי לעשות כדבריו, הוא רץ לעבר סמטה חשוכה, ברגע שהגעתי לפתח הסמטה חץ שחור נורה לעבר הקיר שלידו הייתי הוצאתי את החץ מהקיר.
"אל תעצור!" הוא נעצר כדי לצעוק אליי, האירוניה..
"בסדר!" פלטתי ומיד רצתי אחריו, הוא השתמש בטפרים שלו כדי לטפס על הקיר במהירות, עשיתי כמו שהוא עשה והוא מיד הפיל אותי לרצפה כדי שמי שרדף אחרינו לא ימצא אותנו.
"מה יש לך?" שאלתי כולי מתנשף, -"זה צייד מוטנטים, הצייד הטוב ביותר.." הוא הביט בפניי,
"הצייד הזה מחפש את אבא שלנו במשך שנים, אני הצלחתי לעזור לו לזייף את מותו כדי שיפסיק לרדוף אחרינו, הוא עקב אחריך וכנראה גם ראה את התמונה ששלחתי לך." הוא אמר בכבדות,
"רגע, אבא שלנו?!" אמרתי,
"נעים מאוד, שמי הוא דאקן.." הוא התנשף,
"לא, לדאקן יש 3 טפרים בכול יד, לך יש רק שתיים.." אמרתי ונדתי בראשי,
"מישהו שניסה גם להרוג את אבא שלנו הוריד לי את הטפר הזה באמצע השינה ונעלם. בדקתי והשם שלו היה משהו סנסיי גו'ני, סנסיי גו?" ליבי צנח,
"שיט! סנסיי גו, היומן של אבא שלי אצלו!" עוד לא האמנתי שהוא באמת דאקן,
"אנחנו חייבים להיפגש איתו.."
"עם הסנסיי?" תהיתי,
"עם אבא שלנו!" הוא צעק.