טפרים אמתיים- פרק 8

פרק 8
נקודת מבט לוק
התיישבתי במושב 875 וחגרתי את עצמי, ביינתים הוצאתי מהמכנס שלי את התמונה. הייתי חייב להביט בה רק עוד פעם אחת, הוא היה נראה לחוץ. מאוד.
יכולתי להישבע שראיתי את הזיעה שלו נוטפת מהמצח.
"מעניין מה עם אליסון." אמרתי לעצמי ושלפתי את הטלפון מכיס הג'ינס שלי, התקשרתי אליה.
"היי, הגעתם לתא הקולי שלי אנא השאירו הודעה אחרי הצפצוף" ניתקתי את הפלאפון וגלגלתי את עיניי, המטוס הותנע והחל לנסוע בשביל התעופה.
"מה זה?" הבטתי בחלון, עצים נפלו במהירות ואותו יצור שנאבקתי בו רץ מיד לעבר המטוס. משהו בעיניים שלו היה לי מוכר. המטוס החל לנסוע במהירות,
"מה זה? יואו" קולות מובהלים של אזרחים שטסים גם במטוס היו דבוקים לחלון כאשר ראו את היצור, הוא נהם לכיווני וזינק היישר אל המטוס.
"הוא לא יצליח.." התחננתי, לפתע נשמע בום.
"הוא על הגג!" צרחה אישה אחת שאחזה בתינוק שלה,
"לא לדאוג אני אעיף אותו משם.." אמרתי ופתחתי את החגורה, שלפתי את טפריי והתחלתי להתקדם בעוד שהמטוס כבר באוויר,
"אדוני אתה צריך לשבת.." אמרה הדיילת, פלטתי נחירה והתחלתי לטפס על הסולם החירום שהוביל למחוץ למטוס.
"תאחלי לי בהצלחה." צחקתי ופתחתי את החלון, רוח עצומה התנגשה בפניי.
"המוטציקר.." אמרתי והבטתי בו, הוא השתמש בטפריו כדי לאחוז בגב המטוס.
"בנו של הוולברין סס…" הוא אמר וחשף את שיניו.
"בוא נגיד שזה לא צירוף מקרים שאני רואה אותך כאן.." נעמדתי גם על גב המטוס, איכשהו לא החלקתי ממנו. "אתה רוצה לראות את אבא שלי גם נכון?" שאלתי,
"אתה חכם.." הוא אמר והשליך את הזנב שלו לעברי קפצתי והרוח העיפה אותי אליו, הושטתי את טפריי לעבר החזה שלו, הוא ניתק את טפריו מהגב של המטוס והצליח ולנעוץ אותם בגבי. פלטתי צעקה, ונעצתי את שלושת הטפרים שלי ביד ימין לתוך בטנו, הוא נהם והשליך אותי ממנו, הכנסתי את הטפרים שלי אל תוך המטוס כדי שאני לא אפול. הוא מיד קפץ והרוח העיפה אותו ממש לידי. הוא הפיל אותי יחד איתו ונפלנו על הכנף הימינית. נעצתי את שלושת הטפרים שלי ביד שמאל בכנף וביד השנייה ניסיתי להיאבק בו. הזנב נאחז בכנף והוא החל לשרוט את פני במהירות, צעקתי והחלטתי לשחרר את שלושת הטפרים שנעוצים בכנף כדי לחסל אותו.
"אם אני נופל, אתה נופל איתי!" צעקתי ושלפתי את הטפרים מהכנף ונעצתי אותם בחזהו, הוא נהם והזנב שלו הייתה זו שהחזיקה אותנו עדיין במטוס
"אז בוא ניפול בנו של הוולברין.." הוא לחש ונעץ את טפריו בגבי, צעקתי גם אבל לא וויתרתי.
"השם שלי.. הוא לוק!!" צעקתי וברק הופיע משום מקום ופגע בחזהו של המוטציקר. הוא התחשמל ואיכשהו לא קרה לי כלום. הזנב שלו הרפתה מהכנף והוא נפל, זינקתי לעבר הכנף והצלחתי לאחוז בקצה שלה. אבל רק יד ימין הייתה זו שהחזיקה אותי באוויר,
"קדימה.." משכתי את עצמי לעבר הכנף והצלחתי להיכנס חזרה אל תוך המטוס.
"לוק! לוק! לוק!" קריאות עידוד נשמעו מרחבי הנוסעים.
אבל זה לא הייתי אני זה שהרג אותו, זה היה הברק שחיסל אותו למרות שהשמיים היו בהירים.
הפצעים שלי התרפאו והמטוס נחת בשלום על הקרקע. כולם יצאו מהמטוס וגם אני.
"אני אמצא אותך אבא.. עכשיו שאני יודע שאתה חי, שום דבר לא יעצור אותי.." הבטתי בתמונה ודחפתי אותה חזרה לכיס שלי.