טפרים אמתיים- פרק 5

פרק 5
קמתי כאשר ראשי כואב והראייה שלי מטושטשת,
"בוקר טוב." הסתובבתי, אליסון נשענה על המשקוף והביטה בי.
"כמה זמן ישנתי?" העברתי את ידי בשערותיי, היא תהתה לכמה רגעים, "שבועיים." פלטתי נחירה,
"יכולת לברוח." אמרתי לה, היא החלה להתקרב אליי,
"יכולתי. העדפתי להישאר."
"למה?" שאלתי, היא נדה בראשה לשלילה והלכה, "אליסון!" צעקתי לעברה, היא הסתובבה והביטה בי במבט כזה של 'זו הייתה רק ההתחלה', היא לקחה נשימה עמוקה
"אני יודעת שאם היה קורה ההפך אתה היית נשאר.. תלך לסנסיי." היא סיננה את המשפט האחרון אך בכול זאת שמעתי אותו. הנהנתי לחיוב והלכתי אליו,
"מה קורה לי סנסיי?" קדתי קידה כלפיו והתיישבתי על הרצפה כפי שהוא ישב.
"השליטה בטפרים השתבשה, ביומן של אבא שלך כתוב שאתה יכול להפעיל אותם שוב רק בעזרת מעיין דם המוטנטים. ברגע שתשתה ממנו אפילו טיפה אחת, תקבל את העוצמה הקודמת שלך."
"אז איפה המעיין הזה?" שאלתי,
"הוא נמצא על פסגת העיר. ברגע שתמצא אותו אל תחכה, אפילו לא שנייה, פשוט תשתה ממנו." הוא אמר והביט בי ברצינות,
"ואז הכוח שלי יחזור לתמיד?" תהיתי לרגע, הוא הנהן.
"לפי מה שכתוב ביומן הכוח אפילו יגבר על שלך.." הוא אמר ברצינות וקם מהישיבה לעמידה אני נשארתי לשבת, היה לי יותר נוח ככה.
"מוטנטים ינסו לעצור אותך, מפלצות ירצו לחסל אותך, העתיד שלך לא יהיה קל כמו שאתה חושב לוק." הוא הביט אל תוך עיניי, "עד שכוחך יחזור אלייך, קח." הוא אמר והושיט לעברי חרב סינית שחורה וארוכה, אחזתי בניצב שלה וקמתי מיד מהמקום, הלהב היה כסוף.
"זוהי הייתה המתנה של סבא רבא שלי לאביך, לוגאן. הוא החליט להשאיר אותה למקרים שמישהו יזדקק לה יותר ממנו. ואתה זקוק לה.." דמעות עמדו על סף עיניי, ניגבתי אותם עם העברת האגודלים שלי עליהם.
"אני מודה לך." קדתי קידה שוב ויצאתי מהחדר,
"הוא ביקש ממני למסור לך כשהוא עוד היה בחיים.." גו חייך,
"תשמור על עצמך בסדר?" הוא התחיל לבכות, "אבא שלך היה בן אדם טוב, תבטיח לי שתמשיך את המורשת שלו?" חייכתי לעברו, והנהנתי לחיוב.
– –
"נו? הוא אמר לך איך להחזיר את הכוחות?" שאלה אליסון, היא הייתה נראית סקרנית מתמיד, אחזתי בחרב וזה כול מה שהייתי צריך למסע.
"אני צריך ללכת. יש מעיין קדוש שיכול להחזיר לי את הכוחות, אני חייב ללכת אליו לבד." אמרתי בהחלטיות ויצאתי מהמקדש שבו התגורר גו.
"חכה.." היא אחזה במפרק כף ידי, הסתובבתי לכמה רגעים.
"בהצלחה," היא חייכה חצי חיוך, משכתי אותה לכיוון החזה שלי והתחבקנו.
"אני מודה לך. על הכול. את יכולה לחזור עכשיו לניו יורק, המסע הזה הוא רק בשבילי." אמרתי לה בעודנו מתחבקים, התנתקנו.
"להתראות, לוק." היא ניגבה דמעה שהחליקה על מורד פניה וכול אחד הלך לדרכו.

נקודת מבט סנסיי גו
"הוא בדרך אלייך.." משכתי באפי,
"יופי. הכסף יגיע בהמשך." הוא אמר בקול נמוך והנהנתי לחיוב, הנערה שבאה עם לוק הבחינה בי מדבר בטלפון איתו. "להתראות." ניתקתי את הטלפון, היא התחילה לרוץ לצד אחד, רדפתי אחריה והצלחתי לזנק על גופה, שיתקתי אותה והיא התעלפה.
"אסור לך להפריע בתוכניותיי." לחשתי לה באוזן והגנבתי אותה אל הכלא שהיה מתחת לבית שלי.