טיול ביער חשוך- פרק שני

"איתן! ארוחת בוקר!" קראה אחותי הגדולה, רייצ'ל מלמטה.
"אני קם!" צעקתי לה ויצאתי מהמיטה. אחרי ארוחת הבוקר, אמרתי 'ביי' חטוף לרייצ'ל ויצאתי החוצה.
התחלתי לרוץ ליער. בהתחלה רצתי במהירות רגילה, וכשיצאתי מטווח היישוב שלי, שבו בני אדם יכולים לראות אותי, הגברתי את המהירות. תוך שניה הייתי ביער.
איך אני אוהב את הריח של העצים בבוקר. הטל שטיפטף על העלים. ריח הבוקר.
התחלתי לרוץ שם במהירות. אני אוהב לפרוק בריצה. יש בזה משהו משחרר.
ואז נתקעתי במישהו. או יותר נכון מישהי. זאת הייתה לילי.
"איתן! איזה הפתעה!" קראה לילי וקמה מן הריצפה במהירות.
היא האחרונה שציפיתי לראות כאן. "מה את עושה פה?" שאלתי בחיוך.
"אהה.. דיי מה שאתה עושה" אמרה לילי וחייכה אף היא. יש לה שיניים לבנות וישרות.
"את רצה ביער הזה?" התבלבלתי. אף אחד אף פעם לא רץ ביער המפחיד הזה, חוץ ממני. אני רץ פה כבר שנים ומעולם לא ראיתי פה מישהו.
"אהה כן.. בבית הקודם שלי גם נהגתי לרוץ ביערות.. עכשיו כשעברנו לפה, התחלתי גם כאן" אמרה לילי והחלה ללכת. הלכתי איתה.
"וואו, אף אחד אף פעם לא רץ כאן חוץ ממני. מעולם" צחקתי אליה.
"כאן נראה לי שזה קטע של על טבעי, או משהו.. עם כבר מדברים, יש עוד כמוני וכמוך בבית הספר?" שאלה לילי. ניחשתי שהשאלה הזאת תצוץ מתישהו.
"יש אחד בשכבה ט', והוא ילד זאב, אבל חוץ ממנו אני לא חושב שיש עוד" אמרתי וניסיתי לשחזר את התלמידים שבבית הספר. "אה רגע ויש גם מישהי מהשכבה שלנו, קוראים לה בלה, היא דיי סגורה בעצמה ולא מדברת, אבל אני זוכר שראיתי אותה פעם.. היא קוראת מחשבות" אמרתי נזכר.
"אה אוקיי.." אמרה לילי. המשכנו ללכת אחד לצד השני, שותקים.
לבסוף הגענו לסוף היער ונפרדנו בחיבוק ידידותי.
רצתי חזרה הביתה, השעה כבר הייתה שתיים עשרה וחמישה.
כאשר נכנסתי לא ראיתי את רייצ'ל. הוריי לא אמורים להיות בבית.. שניהם עובדים ;
אבי, אדמונד עובד בחברת הייטק מפורסמת, ואימי היא מוכרת תכשיטים.
"רייצ'?" קראתי לחלל הבית. שום תשובה לא נשמעה. כנראה שאני לבד בבית.
התקשרתי לחבר הכי טוב שלי, דניאל.
"היי אחשלי מה קורה?" שאל אותי דניאל.
"הכל בסדר. באלך לבוא אליי לראות סרט? יש לי בית ריק" אמרתי לו והכנסתי פופקורן למיקרו.
"אתה רציני? יש לך בית ריק ואתה לא עושה מסיבה? וואו אתה חנון רציני" אמר דניאל וצחק.
"אין לי כוח למסיבה" עוד הנאה טיפשית של בני אדם.
"למסיבה לא צריך כוח, זה מסיבה" המשיך דניאל לצחוק.
"אתה רוצה לראות סרט או לא?" התעצבנתי.
"טוב, טוב אל תתעצבן.. אני בא אבל אני יכול להביא את קייט?" אמר לבסוף דניאל. אני מכיר אותו כלכך טוב שפשוט ציפיתי שזה יקרה. קייט זאת החברה התורנית שלו.
"תביא" אמרתי ביובש.
"טוב אני בא עוד חצי שעה.. ביי אחי" אמר דניאל וניתק את הטלפון. הוצאתי את הפופקורן ושמתי בצלחת. דניאל ואני דיי הבנים הכי מקובלים בשכבה, ובגלל זה הרבה בנות מאוהבות בי. זה קצת אירוני כי אני לא יכול להתאהב בבת אדם.
החלטתי להזמין גם את לילי.
"הלו.." ענה לי קול שקט מהצד השני.
"היי זה איתן" אמרתי.
"אה היי איתן" יכולתי לשמוע אותה מחייכת.
"תקשיבי, יש לי בית ריק את רוצה לבוא לראות סרט?" שאלתי אותה.
"מה רק שנינו?" התגנבה בהלה קטנה לקולה.
"לא גם חבר שלי והחברה שלו" אמרתי לה, לא מבין ממה היא פוחדת. זה לא שהייתי עושה לה משהו..
"אהה.. אוקיי מתי לבוא?" שאלה לילי והרגיש לי שהיא מתוחה.
"עוד חצי שעה. ודרך אגב, תזכרי שהם לא יודעים דבר לגבי היותי ערפד, או שאת מכשפה" הזכרתי לה. היא מילמלה שהיא זוכרת וניתקה. הכנתי את הסרט והלכתי להתקלח.