טדי הוא החבר שלי
פרק 4:
נשכבתי על הרצפה והנחתי את ראשי על כרית, במחשבות של איך הגעתי לכאן..
טוב אז זה מה שאני יודעת,
הגעתי איך שהוא לפה, לעבר שלי לפנני התאונה וכל הדברים האחרים.
כנראה נשאבתי לפה..
אסור לי בתכלית האיסור לנסוע עם צ'אד במכונית..כי הוא מסומם.
לנסות למצוא דרך חזרה הביתה.
-אה…מה זה מסומם?
הדלת נפתחה ועמד שם, ילד גבוה עם זיפים על לחייו, שיער שחור פרוע עם עיניים כחולות כמו השיער של טדי..ז'קט עור בצבע שחור, ג'ינס, מגפי צבא כאלה..ותיק ג'נספורט אפור תלוי על כתפו.
הוא התיישב לידי,
"היי ג'יין, איך את מרגישה?" אמר תוך כדי שיעול,
"אה…הכל בסדר?"
"נו ג'יין, איך את מרגישה?"
הוא הרים אותי והתקרב אלי, יצאתי מן אחיזתו ולקחתי צעד אחורה,
"אה..מי אתה?"
"אויש ג'יינוש, זה אני צ'אד" אמר ונישק אותי, היה לו ריח נוראי מן הפה..באח בגלל הסימום..או מה שזה לא יהיה..
דחפתי אותו ממני והוא התחיל להתעצבן..
"בואי אלי ג'יין" אמר בקול תוקף..
"אה אולי לא"
הוא רץ אלי ותפס אותי, הוא נישק אותי בכוח, סטרתי לו על הפנים וברחתי מן החדר,
טדי הוא החבר שלי, טדי הוא החבר שלי, טדי הוא החבר שלי.
"מה הקטע ג'יין?" אמר כשיצא מן החדר..
"אני רוצה להפרד" עניתי בתשובה,
"את רצינית עכשיו?"
"כן"
הוא התחיל עוד יותר להתעצבן,
"טוב מי צריך אותך" אמר ודחף אותי במורד המדרגות.
הוא ברח מן הבית וההורים יצאו מן החדר שבו היו וראו אותי עם ראש מדמם בקצה המדרגות..
אני נפצעת בקלות,
עצמתי עיניים ונתתי לשקט לסחוף אותי בשקט בשקט מעל האדמה,
הייתי בתוך נחל זורם בשעה שהשמיים היו ורדרדים ומזמינים, שמעתי קולות של ילדים צוחקים,
והתעוררתי לקולות קוצב לב,
ראיתי את הרופא ואת ההורים שלי בפינת החדר מדברים,
"הבת שלכם חוותה זעזוע מוח ויש לה בעיה קלה בזיכרון, עדיף שהיא לא תלך לבית הספר בשנה הקרובה עד שהזכרון שלה ישוב אליה"
הוריי הנהנו, והסתכלו עלי בזמן שהתעוררתי..
תגובות (1)
וואווו! נשמע מאוד מעניין. המשךךך