טבע מכושף – פרק 5 – "שיעור היסטוריה".

ג'סי התבוננה בכל הנוכחים בחדר בעיניים לא מאמינות.
לפני כמה שניות צ'ו נתנה נאום שלם ומשכנע למה הם צריכים לעזור וכשג'יימי שאל את הנוכחים מי מוכן לעזור למטרה החשובה הזאת, אף אחד לא ענה.
אז כמובן שאת ג'סי שכנעו כבר לפני כן, והיא לא הייתה זקוקה לשכנוע נוסף.
היא ידעה שמה שהיא עושה – זה הדבר הנכון לעשות, והיא הרגישה חובה לעזור, לעולם בין היתר, אבל למרות שהיא מעולם לא הודתה בזה – גם לעצמה.
אחרי הכל, השנים האחרונות לא היו קלות בשבילה, בלשון המעטה.
בתור התחלה, כמתנה ליום הולדת שמונה, רצה שמועה מגעילה על ההורים שלה, שהובילה לפשיטת רגל, שהובילה למכירת הבית ולמעבר לגור בבתים עשויי פח.
נכון שהחיים בפחונים לא היו קלים, מזג האוויר היה נוראי, וצחקו ולעגו לה כמעט בכל פעם שראו אותה. אבל למרות זאת – עדיין היה לה את הדבר החשוב ביותר – המשפחה שלה.
ואז גם המשפחה שלה חדלה להיות מה שהייתה לפני כן.
ההורים שלה נהיו אלכוהוליסטים, הכו אותה והפסיקו להתייחס עליה.
ובמקום להתמודד עם המציאות החדשה, היא החליטה לברוח ממנה.
מכיוון שג'סי גרה במחוז האדמה, שהיה מוקף בלא מעט מדבריות, היא ברחה אל אחד מהם.
וגם שם – המזל לא שיחק לה.
בניסיון חסר אחריות להציל שועלת פנק מעקרב, היא נעקצה וכמעט מתה, אבל הודות לבן אדם נחמד ממחוז הרעלים, היא ניצלה.
את השנים שלאחר מכן, היא העבירה במלחמה תמידית עם הוריה ובטיפול בשועלה שהצילה ואימצה ושנתנה לה את התקווה שהכל יהיה בסדר בסופו של דבר.
בשלב מסוים היא החליטה לברוח, אך מהר מאוד חזרה, רק כדי לראות שההורים שלה בקושי הבחינו בחסרונה.
אז היא החליטה לברוח שוב – והפעם רחוק יותר.
היא הגיעה למחוז מחוסרי הכוחות, יחד עם השועלה שלה, שבגלל התקווה שנתנה לה, היא החליטה לקרוא לה הופ.
שם צ'ו מצאה אותה, נתנה לה קורת גג לישון מתחתיה והייתה אוזן קשבת לכל הבעיות שלה.
ושם היא הכירה בין היתר גם את ג'יימי, וונוס, וראיין וכמובן שגם את אבא של צ'ו שהיה לא פחות אם לא יותר נחמד מבתו.
וכשסיפרו לה, על הקוסם המסוכן ביותר בכל המחוזות, ועל הבת שלו, ושהם צריכים אותה – ג'סיקה קייס – לעזור להם, היא לא התלבטה בכלל.
אז למה כל השאר מתלבטים בכלל? חשבה ג'סי לעצמה.
היא רצתה לצעוק עליהם, שיתביישו שהם בכלל שוקלים לעזור, אבל ברור שהיא לא עשתה את זה. צעקות לא יובילו אותם לשום מקום, וחוץ מזה, ג'סי מעולם לא הייתה הטיפוס הצעקן.
אז מה יוכל לשכנע אותם? היא המשיכה לחשוב בקדחתנות.
במבט מהיר היא סרקה את החדר, בניסיון למצוא משהו, או לקבל רעיון, שיעזור לה לשכנע את השאר.
השקט המביך ששרר בחדר עזר לה להתרכז אפילו יותר וסריקת החדר נמשכה יותר זמן משציפתה.
הוא היה רחב מאוד, יחסית לשאר החדרים בבית וקירותיו נצבעו באדום, זהב וחום כהה, ג'סי ידעה שאלו הצבעים האהובים על צ'ו וחיוך קטן עלה על פניה כשנזכרה בכך.
מלבד ספות כהות שהוצמדו לקירות וכוננית ספרים עמוסה, לא היו בחדר עוד רהיטים. אך למרות זאת – מספר האנשים הגדול שהיו בחדר שיוו לו מראה צפוף מהרגיל.
ג'סי כבר רצתה להתייאש, שום דבר בחדר לא היה יכול לעזור לה אבל אז היא הבינה – מה שיכול לעזור לה, לא נמא בחדר הזה.
בריצה תכופה שגררה מבטים סקרניים מכל הנוכחים, היא יצאה מהחדר וכעבור מספר שניות היא חזרה כשבידה ספר גדול למדי.
היא פתחה אותו והחלה לדפדף בו עד שלבסוף עצרה והחלה לקרוא.
"אחת מתוצאות מלחמת המחוזקים, הייתה פילוג הארץ לחמישה עשר מחוזות שונים(שישה עשר אם מחשיבים את מחוז הרעל כמחוז), כשהגדול ביותר מביניהם הוא מחוז מחוסרי הקסם והקטן ביותר מביניהם הוא מחוז החשמל. מחוז המים התמקם בסמוך לאוקיינוס השקט במערב, מה שהפך אותו למחוז המערבי ביותר." היא הרימה את עיניה לשנייה מהספר והניחה את אצבעה איפה שעצרה, לראות שיש הקשבה, וכשראתה שאכן יש כזאת, היא החזירה את עיניה אל הספר.
"מחוז האדמה התמקם בסמוך לארבעת מדבריות השממה ושימש כחוצץ בין מחוז הרעל הערפילי למחוז רוחות הרפאים שנודעו ביריבות עתיקת יומין. מחוז האופל בחר, למרבה ההפתעה, להתמקם קרוב מאוד למחוז הקסם, להחלטה זו לעולם לא ניתנה סיבה ממשית, אך רבים מאמינים שמחוז האופל הרוויח משהו מהקרבה הזאת."
ג'סי סגרה את הספר ובחנה את כולם בחדר, היא לא מיהרה לדבר, מחכה שמישהו יסיק מסקנות בעצמו.
"שיעורי בית לשיעור הבא?" לו אמרה בגיחוך קל אך לאחר השתיקה שנלוותה ל'בדיחה' שלה היא מיהרה לבהות ברצפה ולהתעסק בשיערה הכהה.
"הספר הזה נכתב שנה לאחר סיום המלחמה," אמרה ג'סי בטון כריזמטי שאפילו לה לא היה מושג מאיפה גייסה אותו, "המלחמה הסתיימה לפני חמישים שנה. מישהו יודע מה עוד קרה בדיוק בתאריך סיום המלחמה?"
ניתן היה לראות שהם מנסים – אבל אף אחד מהם לא ידע את התשובה – חוץ מצ'ו שעמדה בצד וחייכה לעצמה.
"הולדתו של הקוסם אל אנדרסון – ככל הנראה החזק ביותר בכל הזמנים. הקוסם הזה, דרך אגב, הוא אותו בן אדם שעכשיו נהיה מכונת השמדה שמאיימת על כולנו. אותו בן אדם שאנחנו צריכים לגייס את הבת שלו, אליס, כדי להציל את העולם שלנו."
"את לא – " אנה ניסתה לדבר אך ג'סי מיהרה לקטוע אותה.
"תני לי לסיים לדבר." היא אמרה, שוב מופתעת מכמות הזמן שהיא דיברה מול קהל גדול כל כך, "אני מבינה שלא קל לשמוע ולהבין שגורל העולם מונח על הכתפיים שלכם. אני מבינה שלהשתתף במלחמה כזאת זה לא בשבילכם. גם לא בשבילי. אבל אני יודעת דבר אחד – אין לי לאן לחזור. וגם אם היה לי – ה'אפלים' כבר היו מוצאים אותי – הורגים אותי גם ככל הנראה, ואת כל היקרים לי. מה שאני אומרת הוא כזה – יש לכם שתי בחירות. אחת, לברוח מפה, ולהסתתר, ולחיות בפחד תמידי, שכל שנייה עלולים למצוא אתכם ולהרוג אתכם והבחירה השנייה, להישאר ולעזור. יש סיכויים שתמותו תוך כדי לחימה – סיכויים גבוהים אפילו. אבל לא עדיף לדעת שניסיתם? שיכול להיות שבגלל העזרה שלכם – העולם ניצל?"
ג'סי ניגבה את הזיעה ממצחה בידה, וישרה את משקפיה התכולות על אפה.
"ודבר אחרון – כמו שאמרתי – אל אנדרסון נולד בסיום המלחמה. מחוז האופל עבר ליד מחוז הקסם. למה אתם שואלים? רק הסתיימה המלחמה והם כבר חשבו על מלחמה חדשה. הם תכננו הכל כבר לפני חמישים שנה. כל פרט ופרט. אתם באמת חושבים שיהיה להם כל כך קשה למצוא אתכם אם תברחו? אתם חושבים שהם לא עוקבים אחריכם? כי הם כן. אחרי כולנו. אז אני מבקשת, תישארו ותעזרו לנו. אנחנו צריכים אתכם ואתם צריכים אותנו.
אז – כל מי שיעזור, בבקשה להרים יד."
בבקשה תרימו ידיים, ג'סי חשבה, בבקשה.
לאט לאט החלו הידיים בחדר להתרומם, לא בתיאום, אך עם זאת באחידות מסוימת.
"תודה! תודה!" דמעות של אושר הציפו את עיניה של ג'סי והיא מיהרה למחות אותם ולהשתתק, היא בחיים לא האמינה שהיא תצליח להוציא נאום סוחף כזה, אבל היא הצליחה, ומזל שכך.
"אז…" ג'יימי שאל לאט ובחשש, "מה עכשיו?"
"עכשיו – " ענתה לו צ'ו, הולכים להביא את אליס."