חרב האגדות – פרק 1
שפשפתי מעט את הדלת כדי לוודא שאני לא הוזה. טוב אולי אני כן הוזה, כי אחרי שמשהו(ואולי מישהו) שרף את הדלת, היא נשארה קרה.
בעודי מסתובב חסר מעש ותוהה מה אני עושה פה החלטתי שאני צריך נשק, ניגשתי למיטת הברזל, הרמתי אותה והפכתי אותה, לקחתי את אחד מהרגליים של המיטה והפעלתי שרירים שלא היו בשימוש זמן רב כי נדרשו לי זמן מה כדי לשבור את הברזל.
הרמתי את הנשק המאולתר והתחלתי להכות בדלת במחשבה שזה הדבר היחיד שיפרוץ אותה.
"ככה לא פורצים דלת, חברי היקר." נשמע קול. הסתובבתי אחורה בציפייה שאראה מישהו אבל לא היה שם דבר.
"לא. אני לא פה בחדר." אמר הקול. "ואני אתן לך רמז, אני שם בחוץ." הוא הדגיש את המילה בחוץ כאילו אני איזה דביל.
"מה.." כיחכחתי בגרוני כשנשמע קולי הצרוד. "מה אתה רוצה ממני? מי אתה?"
"מדהים! סוף סוף אתה מדבר! כבר חשבתי שאתה אילם." הוא אמר והכעס שלי ביעבע בתוכי. "מה אני רוצה ממך אתה שואל? ובכן כלום. טוב אולי חוץ מזה שתצא כבר מהחדר הזה, ושאני אוכל לפגוש אותך ולצחוק עליך פנים אל פנים! אה, וגם אני צריך שתעזור לי במשהו, אחרי הכל זה למה תלשתי אותך ממקום מגוריך והבאתי אותך לפה."
"אני לא אעזור לך בכלום!" צעקתי והמשכתי להכות בדלת.
"די כבר!" התעלמתי ממנו.
"תפסיק כבר! תציית!" כשכבר התחלתי לפעור חור קטן דלת הקול צרח.
"תפסיק!!!" הוא קלט שהוא יוצא מעשתונותיו ואמר בקול רגוע יותר. "בסדר, אני אעזור לך לצאת, רק אל תעשה כלום לדלת." הוא אמר וקלטתי שתפסתי אותו בעמדת מיקוח, הוא לא רוצה שאשבור את הדלת ובתמורה הוא ייתן לי לצאת.
הדלת נפתחה לכדי סדק דק ואני יוצא החוצה.
תגובות (0)