חצר פרק 6
"בבקשה, אל תאמין לו. תשחרר את קינבא, בבקשה" אמרו הדרקונונים.
"לא!" צרח המלך וחשף את שיניו, אלו היו שיני ערפד כל כך ארוכות עד שקסם לא ידע איך הוא מכניס אותן בפה הקטן שלו. "ערפדים לא נושכים קוסמים" שיקר קסם.
"אני יודע שהם נושכים קוסמים." אמר המלך, "ואני לא משחרר את הדרקון העלוב הזה"
לפתע, הערפדים התעופפו, הגיעו למקום ונשכו את המלך, המלך עמד והוציא אקדח זהב. "האקדח הכי חזק בעולם." צחק המלך, "חה חה חה" המלך ירה בכמה ערפדים, אבל שאר הערפדים הסתערו עליו ונשכו אותו, וגם את קסם. "רק לא אותנו" אמרו הדרקונונים והתחילו לבכות. הערפדים צחקו ונשכו גם אותם. "לפחות אותי הם לא נושכים" אמר קינבא ונשם לרווחה, "אבל אני רוצה לצאת מכאן. רגע, עם האש שלי." קינבא נשף אש והכלוב נפל, קינבא הלך אל קסם ואמר לו: "איך לא חשבתי על זה קודם, חה חה חה." "אתה אוהב לריב איתי, אה?" שאל קסם. לפתע, הכל נעצר, כל החצר נעצרה, כל החברים קפאו, גם אורגלי וקשת וכל הדרקונונים עמדו כמו פסלים קטנים, קסם התכופף ונעצר. כולם קפאו. כי חבורת ילדים הסתתרה מאחורי עץ בחצר והילדים התלחששו ביניהם. "תראה איזו חצר מגניבה" אמר בוריס וחייך, "אנחנו הראשונים שמצאנו אותה." "אבל למה כל הדרקונים קופאים, מה הם פסלים?" שאל אורן.
"כי הם פסלים, מה חשבת? שהם אמיתיים?" שאל אביב.
"רגע," אמר בוריס, "הם פסלים עכשיו בגלל שלחצת על כפתור ההקפאה בשלט הרחוק."
"וואו, נכון" אמר אביב, "רגע, אני יכול גם לשלוט בהם." אביב התחיל לשחק עם השלט והדרקונים וכל היצורים זזו והתנגשו המכשפות עפו עם המטאטא שלהן כשהן לא עושות כלום, הן פסלים ורק אביב משחק איתן עם השלט. "איזה פרצוף זוועתי יש למכשפות האלה" אמר אביב וצחק.
"תזיז את הערפדים ימינה, שהתנגשו במכשפה ואז היא תיפול מהמטאטא" צחק בוריס. וככה אביב עשה, המכשפות נפלו מהמטאטא שלהן ונחתו על עץ ירוק ומשם, הן התגלגלו לנהר.
"תטביע אותם, למה אתה מחכה? זה כזה מצחיק, חה, חה, חה." אמר אורן וצחק צחוק גדול.
"וואו, אני משתגע, תראה את שאר המכשפות, הן טסות אחורה עם המטאטא שלהן, וואו, וואו איזה צחוק, צריך לקרוא לכל הילדים בשכונה, שיבואו לכאן אחרי בית הספר" אמר בוריס והמשיך לצחוק בלי הפסקה. "לא, זאת חצר שאנחנו גילינו אותנו, אנחנו הראשונים, אז רק אנחנו רשאים לשחק בה ואנחנו גם נכתוב שלט כזה, כדי שילדים אחרים לא יכנסו." אמר אביב והמשיך לשחק עם השלט. "ימינה" אמר בוריס, "עכשיו שמאלה. חה חה חה."
"כן, חה חה חה, אנחנו גילינו את החצר הזאת ראשונים" אמר אלי ומאחורי עמדו גלי ודן. אורן, בוריס ואביב הסתכלו על שלושת הילדים הגדולים, זרקו את השלט וברחו.
"איך עבדנו עליהם," אמרה גלי, "קל לעבוד על ילדים קטנים. אוקיי, דרקונים ימינה, ערפדים שמאלה, אני רוצה לראות מה קורה כששתי הקבוצות התנגשו."
"תאמיני לי שאת לא רוצה לראות את זה, את מפחדת מדם" אמר אלי.
"ממש" אמרה גלי, "אההההה!"
תגובות (0)