חצות(סיפור ערפדים)- הקדמה :)

הקדמה-

שדה הראיה שלי היתשתש בעודי פוסעת אל הסמטה החשוכה בכוחותיי האחרונים.
אברים רבים בגופי הכחוש כבר איבדו תחושה והיכולת לנועה הגיעה מכוח רצוני בלבד, מהרצון להמשיך לחיות בעולם הזה.
לפתע מאחד מפחי האשפה הרבים שבסמטה ניתר חתול רחוב זקן בעל פרווה חומה ומלוכלכת.
בתוכי ניצת ניצוץ חייתי, ידעתי שעיניי מקבלות גוון אדום מחלי והרגשתי את כוחי חוזר עליי רק מהידיעה שאוכל לשתות קצת דם.
במיומנות חייתית ניתרתי על החתול המסכן, הוא התפתל בזרועותיי בזמן שקירבתי את צווארו הפרוותי אל שפתיי, הניבים שלי צמחו מעצמן ואני נתתי ליצרי להשתלת עלי בזמן שדמו המריר אך מספר של החתול ממלא אותי.
לאחר שמת כאשר התרוקן מדם השלכתי את גופתו על האדמה וצנחתי גם אני למצב ישיבה.
אבל כבד הציף את ליבי כשהבנתי מה עשיתי, תמיד אהבתי חתולים ועכשיו היצור המסכן הזה מת רק בגללי.
צעדים נשמעו מקדמת הסמטה וראשי התרומם אוטומטית.
"מה שמך?" שאל אדם שעמד בצללים, לא ראיתי אותו אבל רגליו נגלו עליי ויכולתי לראות שהוא גבוה.
לא רציתי לדבר, לא יכולתי לומר לו מה שמי אבל משהו בטון הדיבור שלו היה מצווה, מהפנט, ובכל מקרה לא יכולתי להתנגד משום שהייתי באפיסת כוחות.
"גאיה," אמרתי. "גאיה סורל." המשכתי וקרסתי על האדמה.