חצויה

אני מסתכלת על השמים לפעם האחרונה, לפני שאני שומעת צעקה מחרישה אוזניים שמסמלת את סוף חיי.

שנה לפני

חצוייה בא מהמילה חצי. חצי של מה אתם שואלים. אז אני אסביר לכם. אני חצי ארפדית, וחצי יצור מים, שבשפה שלכם זה בת ים.
זה לא קל, באמת שלא. זה אפילו מבאס. נגיד את זה בצורה שתבינו. אם היו תוקעים אתחם מול שולחן אם האוכל האהוב עליכם כשאתם גובעים מרעב, היתם אוכלים נכון. אבל אם היו אומרים לכם שאסור, זה כבר קשה. אז תארו לעצמכם את התחושה שלי.
אני יושבת בכיתה, לומדת דברים שאני כבר יודעת, ומיסביבי יש 20 תלמידים שמריחים נפלא. אני יוכולה פשוט לקום ולהפוך למצב התוקפני שלי, אני יסביר בהמשך, כפי שאני עושה במשך הציד ולאכול את כולם ליפני שיבינו מה קורה. אבל אני לא עושה את זה. אסור. אם האנושות תגלה שיש יצורים כמונו בעולם הם ימהרו להרוג אותנו אם טכנולוגיה משוכללת. או יעשו עלינו ניסויים וימכרו אותנו לגני חיות כאילו אנחנו עצמנו טורפים. הם צודקים.
למען האמת, אנחנו התורפים הכי משוכללים בתולדות האנושות. יש לנו הכול. אם זכר, שזה המין הכי טעים, אישמע אותנו שרות, הם יצאו מדעתם. הם יחשבו שאנחנו מתקוונות, בכוונה אני אומרת בנקבה כי יש רק חצויות ללא בנים, לתת להם נשיקה אבל במקום זה אנחנו נותנות להם את נשיכת השטן. הנשיכה כוללת כאב בילתי רגיל בגלל הערס שבשינים שלנו שמתפשט במהירות בכל גופו עד שמגיע ללב ומת.
יש לנו גם יופי. אנחנו יפות יותר מדוגמניות, שזה עיתרון מכל הבחינות. יש לנו יכולת לזוז ממקום לשני במהירות רבה כמו ברק. יש עוד מלא דברים אבל הנה הכי חשוב- אני יכולה להצמיח סנפיר מתי שבא לי. לנשום מתחת למים ולגור שם. אבל עד היום-הולדת 15 שלי, לפי החוק, אני אמורה לשבת אם בני האדם וללמוד.
מבאם נכון.
אבל בגיל 15 אנחנו רשאיות להכנם לים כדי ללמוד בפנימיה שאליו אני מתכוננת כל חיי. למה, כי שם אני סוף סוף איזכה לחינוך כמו שצריך. ואחרי 7 שנים כשאגמור את הלימודים אוכל לקנות לי בית או על האדמה או בעיר החצויות שבים וליחיות חיים מאושרים.