חמשת האבנים פרק 2 מנקודת המבט של דארן
דרקונים! מערת ה – דרקונים! לא יכולתי להתאפק. אני מת על דרקונים. רצתי פנימה, שמעתי את אנדי צועקת: "דראן!!!!" ואת אמילי. הכי בכתה קצת. סוד? אבל אתם לא מגלים? מתחילת השנה את מאוהב באמילי. היא מזכירה לי את העקרב הכי חמוד שפגשתי בחיים (לא פגשתי כזה ) היא יכולה להיות הארס הכי קטלני והחברה הכי תומכת. הכל תלוי בה. מה היא בוחרת להיות. נכנסתי למערה ולפתע נפלתי לבור עמוק . כעבור כמה שניות מצאתי את עצמי בתוך חדר מאבן שעל קירותיו נחרטו ספינקסים ואריות, אפילו זיהיתי את בר כוכבא עם האריה שלו בחלק מהציורים. ניסיתי לטלפן לאמילי, לא הייתה קליטה. בגלל זה מזל שיש על כולנו תמיד ווקי טוקי. "שלום כאן דארן , הכל בסדר? עבור"
"אתה . .בס דדר? חחשבנו שככככ בר אפשר להכריז עליך כמת" המכשיר השמיע את קולה אמילי. לא שמעתי טוב כי הקליטה לא הייתה משהו, אבל שיערתי שזה מה שאמרה:" אתה בסדר? חשבנו שכבר אפשר להכריז עליך כמת" אבל לקראת הסוף הקליטה חזרה "איפה אתה?" אופיר שאל. תיארתי לו את החדר שבו מצאתי את עצמי בסוף הנפילה. "לא נשאיר אותך לבד!" שמעתי את קולו של רויאן. ובין רגע שמעתי צרחות חדות. ארבעת חבריי. כמובן. אנדי נפלה לחדר שבו אני מצאתי את עצמי . " איפה כולם?" שאלתי אותה. "אין לי שמץ….." ענתה
אילו רק ידענו שברגע זה מתחיל הפרק הכי סוער, הכי מפחיד, הכי מסוכן והכי גורלי בחיים שלנו. של כולנו.
תגובות (0)