חמשת אלות השיר – פרק 3 – השקרים

לאחר המפגש עם הזקנה המשיכו וואן ואחיותיה לעבר ארמון המלכות של הלורד בס, בתוך מספר שעות הן הגיעו אל יעדן. וואן ביקשה מאחיותיה להניח את העגלה בצד הדרך וכעת הלכו חמשתן לכיוון הארמון העצום – מבנה עשוי מלבנים צהובות שצריחיו התנשאו לגובה מרשים, עליהם התנוססו דגלי השלטון של בס – דגלים כתומים שבמרכזם ציור של ציפור שחורה, וואן הבחינה כי בסמוך לחומות העבות של הארמון עומדים שני שומרים.
הם היו לבושים בשריונות פלדה זהובים ואחזו בחניתות ומגנים, לצד השומרים היא הבחינה באישה צעירה שכורעת על ברכיה ומתחננת, המראה הזה לא מצא חן בעיניה ועל כן היא האיצה באחיותיה להתקדם לעבר הארמון ולראות מה מתרחש שם.
"למה אנחנו צריכות למהר?" פייב שאלה בטון הדיבור המרגיז שלה, וואן שלחה לעברה מבט רצחני ושתקה, המסר היה מספיק ברור עבור אלת השיר הצעירה ביותר אך זה לא מנע ממנה לחייך בזחיחות.
"תחשבי לרגע אחד, פייב. האישה הזו בצרה והמטרה שלנו היא לעזור לתושבי הממלכה, נכון? זה עד כדי כך קשה להבין?" פור אמרה בזעם בעוד האחיות צועדות לאורך השביל ומגיעות אל שער הארמון בתוך דקות אחדות, כעת האישה שכרעה על ברכיה הבחינה בוואן וטו שצעדו בראש והביטה בהן בתדהמה.
"מי אתן, ילדות?" שאלה האישה הצעירה, היא הייתה טובת מראה – שיערה השחור היה מכוסה במטפחת לבנה ועיניה הכחולות נצצו באור השמש, היא לבשה שמלה כחולה ובלויה, בגדים פשוטים בסך הכל אך הם החמיאו מאוד למראה שלה, וואן לא יכולה הייתה לפספס את זה.
"אנחנו אלות השיר." וואן אמרה בגאווה.
"מה?" התפלאה האישה הצעירה.
"אנחנו נועדנו לשחרר את הארץ ולעזור לכם, הנתינים, להתגבר על הצרות שקורות לכם בכל פעם מחדש… אנחנו רצינו לבדוק מה קרה כאן, למה את מתחננת?" וואן דיברה במהירות, האישה הנהנה בראשה בחוסר אמונה וכעת חזרה להביט לעבר החיילים שרק שלחו לעברה מבטים קרים ומנוכרים, כלל לא חושבים או מתייחסים לתחושות שלה, הם רק חשבו על מטבעות הזהב שהם יקבלו בסוף המשמרת שלהם.
"מה קורה כאן? אילו שטויות אתן מדברות, ילדות קטנות? אולי אתן צריכות עזרה?" אמר אחד השומרים והתקרב אל זירת ההתרחשות אך וואן נותרה לעמוד במקומה וכלל לא התרשמה מהשומר הגבוה שמתקרב לעברה, היא ידעה שבקרוב מאוד היא תצטרך לתקוף ולחדור אל תוך הטירה, היא רק חיכתה לעיתוי המתאים לפעולה הזו.
"נראה לי שאתם צריכים עזרה…" וואן השיבה בסלידה והסיתה את מבטה הצידה, מראה זלזול מופגן כלפי השומר, מה שמאוד הרגיז אותו כעת.
"בבקשה אל תעשי את זה, ילדה, לכי הביתה ותני לי לטפל בעניינים שלי לבדי… אני מתחננת בפנייך." האישה הצעירה כמעט בכתה, וואן בתגובה ניגשה אליה וליטפה את שיערה בעדינות, האישה הביטה בהפתעה לתוך עיניה האדומות של אלת השיר הצעירה.
"הכל יהיה בסדר, גברת. אני רק רוצה לדעת מה את צריכה? אני מבטיחה שאני ואחיותיי נעשה הכל על מנת לסייע לך." וואן אמרה בחיוך, כלל לא מתייחסת לנוכחות של השומר לצידה, האישה חייכה קלות בחזרה, עדיין לא ממש מאמינה כי הילדה שלצידה יכולה לעשות דבר מה אך דווקא נהנית מאוד מהנוכחות שלה לצידה.
"בתי הקטנה נעלמה… היא קצת יותר צעירה מכן. והשומרים הדפוקים האלו כאן לא נותנים לי להיכנס ולבדוק מה איתה! זה פשוט ביזיון! כולם יודעים טוב מאוד מה הלורד בס עושה לילדים, הם לא חוזרים… אלו שקרים, הם נרצחים והופכים לבובות שלו!" היא אמרה בטירוף מוחלט כעת, השומר התקרב אליה והתכונן לתפוס אותה בצווארה אלא שלפתע וואן נעמדה בדרך וחסמה לו את המעבר, הוא הביט בה בכעס.
"אם את לא רוצה להצטרף אל המשוגעים האחרונים שהעזו להתגרות בנו כדאי מאוד שתזוזי מהדרך, ילדונת." אמר השומר והטיח את החנית שלו בקרקע הסלעית של המדבר, וואן הביטה הצידה והבחינה בגופותיהם של עשרות אנשים תלויות על החומות, מהר מאוד היא הבינה מה מתרחש כאן – האנשים האלו הם הוריהם של הילדים אותם הלורד רוצח לטובת מטרותיו הנוראיות, זעם ושנאה מילאו כעת את ליבה של אלת השיר והיא הרגישה כיצד היא רוצה להקיא מרוב גועל, מה שבני האדם מסוגלים לעשות אחד לשני…
"בבקשה, אל תפגעו בה… אם כבר תפגעו בי." בכתה האישה הצעירה, וואן בתגובה נסוגה לאחור ונעמדה לצידן של טו ושאר אלות השיר שלא הבינו מה היא מנסה לעשות.
"טוב מאוד, ילדה טובה…" אמר השומר וחזר לעמדתו, אך מה שהוא לא ידע הייתה העובדה כי וואן בסך הכל עשתה כאן פעולת הסחה, הוא לא ידע מה עומד לקרות ממש בשניות הקרובות.
"טו…" אמרה אלת השיר הבלונדינית בשקט ומיד טו התקדמה לעבר עמדותיהם של השומרים והורידה את גלימתה הכחולה, היא חשפה ידיים לבנות ודקות שעליהן היו כפפות כחולות, השומרים לא הבינו מה אלת השיר מנסה לעשות, הם חשבו שהיא בסך הכל מנסה להעמיד פנים שהיא קשוחה ולא יותר מכך.
"הגיע הזמן להראות לחלאות האלו את כוח השיר, קדימה." וואן אמרה וכעת טו החלה לשיר, מנגינה יפה מאוד מילאה את האוויר והילה כחולה הקיפה את גופה של הילדה הצעירה, השומרים הביטו בה בתדהמה וכך גם האישה הצעירה, מתחת לרגליה הופיע מעגל שבמרכזו סמל לא מזוהה.
בתחילה היה השיר שלה כמו מנגינה עדינה ורגועה אך בתוך זמן קצר טו הגבירה את קולה שהפך לאט לאט לצעקה חדה עד שלפתע הופיע לצידה סמל זהה לחלוטין לזה שלרגליה ומתוכו פרצה אנרגיית קסם כחולה, כהרף עין יצאה משם יד עשויה מנוזל כחול ומכוסה בכפפת פלדה שחורה ושלחה אגרוף מדויק לעבר החומה, חור עצום נפער במבנה ולבנים ענקיות עפו לכל עבר, שני השומרים זינקו הצידה בבהלה ומהר מאוד נשמע צלצול הפעמון של ארמון המלוכה על מנת לקרוא ליחידות נוספות בכדי להדוף את הפולשים, אלות השיר כעת התקדמו פנימה.
שני השומרים שבכניסה הסתערו לעברן אך מהר מאוד טו שלפה מחגורתה חרב כחולה וארוכה, אחד השומרים ניסה לדקור אותה אך אלת השיר התגלגלה הצידה וקפצה באוויר, במכה מדויקת היא ערפה את ראשו, מותירה את גופתו לצנוח על הקרקע לתוך שלולית אדומה של דם.
השומר השני התכונן לתקוף אותה מאחור אך מהר מאוד חרב ננעצה בגרונו והוא מת בעצמו, הוא נפל על הקרקע ומאחוריו הופיעה וואן כאשר בידה חרב משל עצמה, היא סובבה את חרבה באוויר והכניסה אותה בחזרה לתוך הנדן שלה, כעת היא סימנה לאחיותיה להתקדם בתנועה קלה ושלושת אלות השיר הנוספות הצטרפו אליה ואל טו, האישה הצעירה נותרה לחכות בכניסה ונראתה מאושרת, וואן ניגשה אליה והביטה לתוך עיניה.
"חכי כאן עד שאנחנו נסיים את העבודה השחורה, את יכולה לנוח בינתיים." אמרה אלת השיר הבלונדינית ברוך, האישה הנהנה בראשה ונשכבה על הקרקע, כעת וואן רצה אל תוך החור שנפער בחומת הארמון וממול כבר נראו מספר שומרים שחיכו לה ולאחיותיה, אלות השיר התקדמו הלאה, מוכנות לעמוד מול האתגר הבא שבדרכן, ללא פחד וללא שום חשש הן צעדו בתוך ערימת האבנים, השומרים מיהרו להסתער לעברן.
"מהר, ת'רי, השתמשי בשיר שלך!" וואן פקדה ואחותה הקטנה מיהרה לשיר, ושוב קולה החל בטון עדין מאוד ומהר מאוד הפך לצרחה חדה, כהרף עין הילה סגולה הקיפה את גופה והשומרים נלכדו בתוך מלכודת שקופה, לאחר כמה שניות נראה היה כי חוטי פלדה ננעצו בגופם וקיבעו אותם במקומם.
כעת ת'רי שלחה את ידיה לשני הצדדים ומחאה כף, כל החיילים נחתכו וצרחו בייסורים בעוד איבריהם צונחים על רצפת האבן של הארמון, וכך פלוגה של כחמישה עשר חיילים נטבחה בתוך שניות באמצעות כוח השיר של ת'רי, איש לא יאמין לכך, אבל מהר מאוד כולם יצטרכו ללמוד עם מי יש להם עסק…
"עבודה יפה." וואן שיבחה את ת'רי וליטפה את שיערה בעודה מתקדמת הלאה לאורך המסדרון, כל האחיות צעדו במהירות, בתוך דקות ארוכות של הליכה הן הגיעו אל חדר עגול ועצום שבמרכזו הייתה מפה ענקית של הממלכה.
וואן ניגשה אל המפה והתבוננה בה בסקרנות, פור וטו הצטרפו אליה בזמן שפייב הסתכלה על התמונות שבחדר ות'רי מצאה שולחן שעליו היו בובות יפות מאוד.
"לפי המפה הזו אנחנו נמצאות כאן." וואן אמרה והצביעה על מה שנראה היה כמו ארץ החולות, פור הנהנה בראשה בהסכמה.
"והנה ארץ ההרים." היא אמרה.
"וארץ הימים." טו הוסיפה, וואן הנהנה בראשה.
"וכאן נמצא הדבר החשוב ביותר עבורנו ואני מניחה שגם עבור אויבינו." וואן אמרה והצביעה על הצד השמאלי של המפה, טו ופור הסיטו את מבטן לעבר הנקודה הזו ומהר מאוד הבינו במה מדובר, זה היה מחוז השליטה של עיר הקתדרלה.
"זו עיר הקתדרלה כמובן, זה הדבר היחיד שחסר לרודנים על מנת לשלוט בממלכה באופן מוחלט. הם רוצים לשעבד את הדת לשלטונם ולהשתמש בכוחות הקסם שבתוך הקתדרלה הקדושה. כך הם יוכלו לזכות לכוח בלתי מוגבל ואף אחד לא יצליח להדיח אותם, וכאן אנחנו נכנסות לתמונה." היא המשיכה לדבר בלהט, פור הבינה הכל באופן מיידי אך טו מעט היססה, לא באמת יודעת מה הן כוונותיה של אחותה הגדולה.
"מה אנחנו צריכות לעשות?" טו שאלה.
"אנחנו צריכות להרוג את הרודנים לפני שנגיע אל הקתדרלה או להגיע אל עיר הקתדרלה לפניהם על מנת שנוכל להגן על הכמרים והאזרחים. זה פשוט מאוד, אם נצליח להגיע לשם ולהביס את הרודנים נוכל להרוג שתי ציפורים במכה אחת." וואן השיבה בהתלהבות, מתרגשת מאוד מעצם האפשרות שתוכניתה הגדולה תצליח.
"את מתכוונת לכך שאת רוצה להשתמש בקסם של הקתדרלה בשביל להרוג את זירו?" פור תהתה לאחר שהיא הבינה היטב את כוונותיה של וואן ואת רצונה להרוג את אחותן הגדולה שבגדה בהן לפני זמן רב, מי שבעצמה רוצה לרצוח את וואן ושאר אחיותיהן.
"את חכמה, פור. זה בדיוק מה שהתכוונתי לעשות מלכתחילה." וואן חייכה בזדוניות וטפחה קלות על כתפה של אחותה הקטנה, פור הסמיקה בלחייה במבוכה והתרגשה מאוד מהמחמאה שהיא זה עתה קיבלה.
"בבקשה אל תהרגי אותה, וואן… אני לא רוצה להילחם בזירו, אני אוהבת אותה, היא אחותנו אחרי הכל. הלוואי וכולנו נוכל לחיות בשלום." פור אמרה אך לא ידעה עד כמה היא הרגיזה את וואן בדבריה התמימים.
"אין לנו ברירה, את לא מסוגלת להבין? אם לא נחסל אותה היא תרצח את כולנו, אני לא רוצה לאבד אתכן ולכן אני רוצה להגן עליכן בכל מחיר, כן, גם אם זה אומר להרוג את אחותנו הנוספת." אמרה וואן בתקיפות, פור המתוסכלת בחרה לשתוק ולזוז הצידה, כעת וואן וטו עזבו את המפה וניגשו אל ת'רי שהמשיכה להתבונן בסקרנות בבובות שהיו מונחות על השולחן הסמוך.
טו מיהרה להרים את אחת הבובות והביטה בה בהתרגשות, ת'רי הסתכלה לעבר אחותה באדישות מוחלטת.
"זה כל כך יפה וחמוד, מי עשה את זה?" טו שאלה בהתרגשות בעודה מחזיקה בבובת הסוס הסגולה והקטנה, כל אלות השיר הסכימו איתה מלבד וואן שמיהרה להתקרב אל אחותה ולהריח את הבובה, היא ניצלה את חושיה החדים על מנת להבין מה זה היה, וכאשר היא הבינה חלחלה מילאה את גופה והיא צעקה בבהלה והעיפה את הבובה מידיה של טו.
"מה את עושה, אחות גדולה?" התפלאה טו.
"הבובה הזו, אל תיגעו בה… היא עשויה מעור ועצמות של בני אדם. ועכשיו הכל מתחבר לי, אלו הבובות שהלורד בס מייצר מגופותיהם של הילדים האבודים. עכשיו אני מרגישה רצון אפילו גדול יותר להרוג את הממזר הזה!" וואן דיברה בזעם, טו בתגובה זעקה בבהלה ובעטה בבובה, מנסה להרחיק אותה כמה שיותר ממנה, ת'רי לעומתה בסך הכל בהתה במתרחש באדישות ומעט בתסכול, וואן לא הבינה מדוע היא מתנהגת כך.
"בנות, ראיתן את התמונות היפות האלו?" פייב שאלה בעודה מתקרבת אל שאר אחיותיה, אך אף אחת מאלות השיר לא חשבה על כך כעת, כולן חשבו על המטרה הניצבת למול עיניהן – חיסולו של הלורד האכזר.
"עכשיו הגיע הזמן להתקדם הלאה, מי אתי?" וואן אמרה, מיד הרימו כל אחיותיה הקטנות את ידיהן באוויר.
לאחר מכן הן הלכו הלאה לכיוון מסדרון שהיה בקצה החדר, וואן שלחה מבט אחרון לעבר המפה שבמרכז וחשבה כעת על רצונה העז להגיע אל עיר הקתדרלה לפני הרודנים, היא חשבה שיהיה זה סמלי להרוג אותם בתוך שטחי העיר וכך להפוך את ניצחונה למרשים אפילו יותר – אך היא לא יכולה הייתה להבטיח שהיא ואחיותיה ינצחו, היא יכולה הייתה רק לקוות.