חמשת אלות השיר – פרק 6 – הקוסם

וואן פקחה את עיניה לרווחה והביטה בתדהמה בגבר הבלונדיני והמסתורי שעמד מולה, לאחר מכן היא הסתכלה לכל הכיוונים והבחינה באחיותיה שהתקהלו סביבה והביטו בה בהתרגשות – היא לא הבינה מה הן רצו ולמה הן הרגישו כך, היא רק זכרה כיצד היא חיסלה את הלורד בס ומיד לאחר מכן הכל היה שחור ולא ברור, כל שהיא רצתה היה לדעת מה קרה לה קודם לכן.
"וואן, את התעוררת, זה לא ייאמן." פור אמרה בחיוך נלהב וחיבקה את אחותה הגדולה בעוצמה, וואן הרגישה כיצד היא נמחצת בזרועותיה של פור אך היא דווקא שמחה מאוד מכך, היא שמחה לראות שאחיותיה אוהבות אותה בדיוק כפי שהיא אוהבת אותן.
"את לא מאמינה, אחות גדולה, האיש הזה הוא קוסם! הוא הציל אותך בעזרת הקסם שלו, את חייבת לצרף אותו לקבוצה שלנו." טו קראה בהתלהבות וליטפה קלות את שיערותיה הבלונדיניות של וואן, אחותה הגדולה לא הבינה.
"רגע אחד, עצרו הכל! למה אתן חושבות שאני אסכים לצרף את האיש הזה לקבוצה שלנו. הוא בוודאות אחד מעוזריו של הלורד בס, הוא לא יהסס לפגוע בנו בבוא ההזדמנות המתאימה לכך!" היא אמרה בזעם, הגבר בתגובה רק חייך ולא אמר מילה, הוא ציפה שוואן תגיב בדיוק כך ולא הייתה בכך שום הפתעה מבחינתו.
"אני לא חושבת שהוא יפגע בנו." פייב השיבה.
"כן, הוא הציל אותך. הוא העיר אותך מהעילפון באמצעות הקסם שלו, איזו סיבה יש לאדם ששונא אותך לעשות דבר כזה?" פור אמרה, לשם שינוי מסכימה עם דעתה של פייב.
"אתה עזרת לי להתעורר?" וואן שאלה בפליאה, הגבר הבלונדיני הנהן בראשו.
"ראשית כל, הרשי לי להציג את עצמי בפנייך. אני הוא פרטישיון, הייתי עוזרו של הלורד בס במשך שנים מכיוון שהוא שם אותי בשבי." הוא אמר.
"פרטישיון?"
"מה?" השיב הגבר בסקרנות.
"אני מודה לך." וואן אמרה בחיוך, לאט לאט נרגעת ומרככת את עמדתה כלפי הקוסם שמולה, אחיותיה שמחו לראות כי היא מתחילה לקבל אותו גם אם זה לקח זמן, הן חשבו שיהיה טוב לקבל אותו לקבוצה שלהן על מנת שהוא יוכל להציע להן עזרה במשימתן.
"תהיי בטוחה שאני לא אעזור עוד לרודנים, גברתי הקטנה. תהיי בטוחה שאם רק תסכימי אני אעזור לכן בכל דבר שאי פעם תבקשו, אני יכול לומר לך כבר שיש לי פתרון מעולה לבעיה שלך." פרטישיון אמר, כעת וואן קמה על רגליה והביטה בו בעניין רב, מתרשמת ממראהו הנאה ומהגובה שלו ביחס אליה – חלף המון זמן מאז שהיא ראתה גבר טוב מראה, היא לא התנגדה לכך כעת.
"והאם אתה יודע מה הבעיה שלי?" היא שאלה, פרטישיון צחק וגירד מעט בשיערו.
"אתן צריכות להגיע לעיר הקתדרלה לפני הרודנים, קלי קלות."
וואן לא יכולה הייתה להאמין, כיצד הוא הצליח לדעת? אין שום סיכוי שמישהו יכול היה לדעת על מה היא חשבה מבלי אפילו לפגוש אותה קודם לכן.
"איך ידעת את זה?" היא שאלה בעניין רב, פרטישיון בתגובה צחק קלות.
"ראיתי אתכן מבעד לכדור הבדולח של הלורד בס, לפני שנלחמתן נגדו וניצחתן בקרב." הוא אמר, כעת וואן הבינה הכל, לא היו לה מילים.
"ואיך אתה חושב שתוכל לעזור לנו לעשות את זה?" פור שאלה במקומה, כעת פרטישיון שיחק במשקפי הראייה שלו והצמיד אותן לעיניו, הוא הביט לעברה של אלת השיר חומת השיער וחשב על תשובה.
"ללורד בס יש ספינה שנמצאת במרחק כמה ימים מכאן, וההגעה אל עיר הקתדרלה דרך הים היא מהירה יותר ובטוחה יותר מאשר דרך היבשה. אם תבואו אחריי ונוציא את הספינה נוכל להקדים את שאר הרודנים." אמר הקוסם בקור רוח, וואן בתגובה חייכה בהתלהבות, היא חשבה שזה יכול להיות רעיון מצוין, היא רק קיוותה שהם יוכלו לצאת בזמן על מנת באמת להגיע להגשמת המטרה הזו.
"אז עלינו למהר בשביל להגיע לשם לפניהם, אם הם יצליחו להשיג את מקור הכוח לפנינו אנחנו נהיה בצרות גדולות במיוחד." אמרה אלת השיר הבלונדינית ברצינות וכעת התכוננה להוביל את אחותה אל מחוץ לארמון אלא שלפתע היא נזכרה בדבר מה, אותה ילדה שהיא הבטיחה לחפש, אבל השאלה הגדולה הייתה מה עלה בגורלה והאם ניתן יהיה להחזיר אותה בשלום לאמה?
"קדימה, בואו נלך." טו אמרה בהתלהבות אך וואן הביטה בה מעט בכעס, מתפלאת כיצד היא שכחה מהילדה שהן התחייבו למצוא.
"אנחנו חייבות קודם למצוא את הילדה שהאישה ההיא מהשער איבדה, זה חשוב לנו יותר כרגע כי הבטחנו לעשות את זה!" היא אמרה בקור, פרטישיון הביט לעברה מעט בצער בעודו חושב על הילדה, הוא לא ידע האם העובדה שהוא יגלה את האמת תהרוס את האמון שנבנה בינו לבין וואן.
"הכוונות שלכן טובות מאוד, באמת, אבל לצערי אין לכן טעם אפילו להתחיל לחפש אותה." הוא אמר לבסוף, וואן לא הבינה למה הוא מתכוון, היא לא ידעה מה עומד מאחורי דבריו והיא קיוותה שהנורא מכל לא קרה, כמה שהיא ריחמה על האישה המסכנה.
"מה קרה?!" פור שאלה בבהלה, טו ופייב הביטו בפרטישיון בסקרנות ות'רי ישנה באותו זמן, כמו תמיד.
"זה מה שקרה…" אמר פרטישיון בשקט וחשף בפני אלות השיר את ידו בה הוא אחז בגופה קרועה ומבותרת שממנה נותרו רק עור רקוב ועצמות, וואן הביטה בו במבט רצחני וחשבה שוב על הלורד האכזר וחסר הלב שהיא זה עתה הרגה, היא לא יכולה הייתה להבין כיצד פרטישיון היה מוכן לשרת חלאה שכמותו, ולא משנה מה הייתה הסיבה לכך.
"אז אתה רוצה להגיד לי שזה מה שנשאר ממנה?" וואן שאלה בשקט, פרטישיון הנהן בראשו ושלח לעברה מבט עצוב ומאוכזב, מבין היטב לליבה.
"לא!" טו בכתה בקול, פייב הסיטה את מבטה בגועל ופור נשארה לבהות במראה הזה בהלם מוחלט וללא מילים, היא שמחה שלפחות וואן הצליחה להרוג את הלורד בס ואולי באמצעות המעשה הזה להביא איזושהי נחמה לקורבנותיו.
"בכל סיטואציה אחרת הייתי אומרת שאני מגרשת אותך ולא מסכימה לך להצטרף לקבוצה שלי, אבל המקרה הזה הוא שונה." וואן אמרה, פרטישיון תהה מה כוונותיה באמירה הזו.
"וואן? למה את עושה את זה? הוא לא סייע לילדה המסכנה כאשר רצחו אותה…" פור דיברה בזעם אך וואן לא הקשיבה, היא רק רצתה להסביר לפרטישיון את כוונתה, מבחינתה הייתה סיבה חשובה לצירופו אל הקבוצה שלה ושל אחיותיה, בלי קשר למה שקרה לילדה.
"פור, אנחנו צריכות את העזרה שלו, בין אם הוא אשם במוות של הילדה או לא. אנחנו צריכות את הספינה שהוא הציע ואנחנו צריכות להגיע אל עיר הקתדרלה, אני חושבת שבמקרה הזה אנחנו צריכות לרגע להתפשר על הערכים שלנו ולחשוב על התועלת הרבה שתגיע אם ניקח אותו תחת חסותנו." היא אמרה ברצינות, פור זזה הצידה באכזבה רבה מאוד בעוד וואן פוסעת אל כיוון השער של הארמון וחולפת על פניו של פרטישיון, לא לפני שהיא אמרה לו דבר מה.
"תזכור, אם תנסה לבגוד בנו אפילו פעם אחת לא תהיה שום דרך חזרה, אתה תשלם על מעשיך ותזכה לגורל המתאים לגודל הפשעים שלך." היא איימה עליו, פרטישיון קפא במקומו והרגיש זיעה קרה נוזלת מגבו, הוא לא רצה לזכות לגורל דומה לזה של אדונו, הוא ממש לא רצה שזה מה שיקרה לו.
וכך בסופו של דבר יצאו אלות השיר מתוך חצר הארמון, הן הסתכלו בגאווה על כל הנזק שהן עשו לטירתו של הרודן ועל החיילים ההרוגים, אותם חיילים אכזריים שסייעו ללורד בס במעשיו האיומים, הן היו כל כך מרוצות – אך דבר אחד הטריד אותן מאוד, איך הן יספרו לאישה על מותה של בתה? והאם הן יוכלו לסמוך על פרטישיון? האם הקוסם הוא בעל ברית ראוי או שמא אויב שמתחזה לאחד כזה?