חמשת אלות השיר – פרק 5 – במו ידיי

לאחר שפור שיתקה את המפלצות ניצלו אלות השיר את ההזדמנות על מנת לברוח מאויביהן ולחפש אחר הלורד בס, לרוע מזלן כעבור דקות אחדות התאוששו המפלצות מההלם וחזרו לרדוף אותן תוך כדי שהן מתקדמות במהירות. וואן הביטה לאחור בתסכול וחשבה על פתרון.
"מה עלינו לעשות בשביל להתחמק?" היא שאלה את עצמה במחשבותיה, כעת בעוד היא ואחיותיה חולפות על פני המסדרון העצום היא לפתע הבחינה בדלת עץ שהייתה אטומה במוט ברזל עבה במיוחד – זה בדיוק היה מה שהיא רצתה כעת, היא ידעה שכך היא תוכל לנעול את המפלצות למשך מספיק זמן עד שהיא ואחיותיה יחליטו מה לעשות.
"מהר, בנות, עלינו להיכנס דרך הדלת הזו ולהחזיק אותה נעולה, אחרת המפלצות ישיגו אותנו." היא אמרה במהירות וכעת הזיזה את מוט הברזל בתנועה זריזה, כל אלות השיר לא הוציאו הגה מפיהן בעודן מצייתות להוראותיה של וואן – בתוך שניות אחדות כל חמשת האחיות היו בתוך החדר, וואן הבחינה במנגנון נעילה פנימי שהיה דומה למנגנון החיצוני ומיהרה להניח את מוט הברזל במקומו, המפלצות הגיעו אל הדלת כעבור כדקה והחלו לחבוט בה בעוצמה בניסיון לפרוץ אותה, וואן כעת הביטה לעבר אחיותיה תוך כדי שהיא סוקרת את החדר בזהירות, בודקת האם יש אפשרות לצאת ממנו מבלי לפגוש שוב במפלצות.
"יש כאן חלון, השאלה היא לאן הוא מוביל." אמרה פור, וואן הביטה לעברה והבחינה כי היא מצביעה על חלון שממנו חדרו קרני השמש החמימות אל תוך החדר הקטן, התברר כי החלון היה מספיק גדול בכדי שכל אחת מאלות השיר תוכל לעבור דרכו – אבל שוב, וואן לא ידעה לאן הוא מוביל.
בינתיים המפלצות המשיכו להכות בעוצמה בדלת ואלת השיר הבלונדינית התקשתה לאחוז בה למשך זמן רב כל כך, היא הבינה שעליהן לצאת מהחלון בכל מקרה ולא משנה לאן הוא מוביל, אם הן לא רוצות להתעמת שוב עם המפלצות עליהן לקפוץ החוצה מבעד לחלון הזה.
"זה לא משנה כעת, פור. אנחנו חייבות לברוח, לא נוכל להתמודד מול המפלצות אם אנחנו לא הורגות אותן." וואן השיבה, פור הסכימה איתה, כעת טו מיהרה לטפס על החלון והסתכלה החוצה.
"וואן ופור, החלון מוביל אל חצר הארמון! מהר, בואו אחריי…" אמרה אלת השיר בעלת השיער הכחול בעודה מתבוננת בחצר רחבת הידיים והמפוארת שהייתה מקושטת בפסלי שיש ומלאה בצמחייה מגוונת ומטופחת – למרות העובדה שהיה זה יום יפה בחצר מטופחת ומקסימה לא טו ולא אף אחת מאחיותיה הרגישו טוב לגבי המתרחש באותו יום, הזוועות שביצע הלורד בס זעזעו כל אחת ואחת מהן.
"מצוין, זה בדיוק מה שאנחנו צריכות." וואן אמרה ולאחר מכן טו קפצה מבעד לחלון וצעדה בזהירות על הגג האדום שבחוץ, היא החליקה למטה בזריזות מרשימה בעזרת עץ סמוך. לאחר מכן ת'רי קפצה משם ואז פייב, כעת פור ווואן נותרו בחדר, מתכוננות לעזוב בעצמן אלא שלפתע נשמעה חבטה עזה והדלת נשברה ברעש מחריש אוזניים, וואן עפה לכיוון ערימת סלים שהייתה בפינת החדר אך היא הצליחה לבלום את עצמה בעזרת ידיה, כעת היא קמה והגנה על פור בעודה מנופפת בחרבה אל מול המפלצות הצמאות לדם ששאגו בזעם והתכוננו לתקוף את שתי אלות השיר.
"פור, צאי החוצה. אני אעסיק אותן, עכשיו!" וואן קראה בדאגה ופור התכוננה לרוץ אך לא לפני שהיא שאלה עוד שאלה אחת אחרונה.
"מה יהיה איתך? את תהיי בסדר, אחות גדולה?"
"הכל יהיה בסדר, פור. כעת לכי, אני דואגת יותר שאת תיפגעי מאשר מכך שאני אפגע." וואן השיבה בחיוך מתוק, פור הרגישה מחנק בגרונה ומהר מאוד מספר דמעות זלגו מעיניה, היא כל כך התרגשה מכך שוואן מוכנה להקריב הכל רק על מנת להציל אותה ולסייע לה לברוח, היא לא תשכח זאת לעולם.
"ת…ת…תודה." אמרה פור בגמגום ובכתה בהתרגשות, וואן הנהנה בראשה ועדיין חייכה אל אחותה שכעת יצאה במהירות דרך החלון והצטרפה אל שאר אלות השיר שחיכו בחצר בחוץ.
כעת וואן עמדה מול המפלצות, היא הביטה בהן בכעס אך מצד שני ריחמה על האנשים התמימים שנרצחו על ידי הלורד על מנת להפוך להיות אותן מפלצות מזוויעות ומחליאות, היא ידעה כי היא לא תסלח לו לעולם, היא ידעה שאפילו המוות שלו לא יכפר על מעשיו הנוראיים.
"יש לכם מזל שחפים מפשע נרצחו בשביל ליצור אתכם… אם לא העובדה הזו אני הייתי שוחטת את כולכם כבר מזמן." היא אמרה וכעת אחת המפלצות הסתערה עליה, אלת השיר הצעירה הדפה את האויב בבעיטה מדויקת לבטנו וכעת רצה לכיוון החלון אלא ששלוש מפלצות נוספות תפסו ברגלה ומשכו אותה לאחור, היא הבינה שכעת אין לה מנוס מפגיעה באויביה, אחרת הם יטרפו אותה.
"אני מצטערת." היא לחשה וכעת חתכה את ידיהן של המפלצות במכה מהירה, שלוש ידיים צנחו על רצפת החדר השחורה בפרץ אדיר של דם כהה ושאגות מיוסרות שברו את הדממה, וואן כעת ניצלה את ההזדמנות לקום על רגליה ולרוץ לעבר החלון, היא טיפסה עליו ויצאה לעבר הגג – היא רצה במיומנות מרשימה לכיוון העץ העצום שעמד מולה, היא תפסה באחד מענפיו וכעת גלשה למטה בזהירות, מצטרפת אל אחיותיה שחיכו בסבלנות למטה, או לפחות כך זה היה נראה.
כאשר וואן התקרבה לעברן של אחיותיה היא הבחינה כי הן נראות מאוד מוטרדות, היא לא הבינה מה הבעיה.
"מה קרה? למה אתן כל כך מודאגות?" תהתה האחות הבכורה בעודה צועדת בין אחיותיה, היא הביטה בעיניהן של כל אחת מהן והרגישה היטב את הפחד שהן מרגישות, לו רק היא ידעה מה גרם לכך.
"תקשיבי לרעשים האלו, וואן, משהו כאן מרגיש לי ממש לא טוב." פור אמרה בדאגה ואכן באוויר נשמעו קולות של צעדים עוצמתיים של יצור כבד וגדול במיוחד, וואן מיהרה לשלוף את חרבה ועמדה לפני אחיותיה, מתכוונת להגן עליהן בכל מחיר מפני הסכנה שמתקרבת.
"אחות גדולה, אני מפחדת." טו אמרה בדאגה ורעדה מרוב חשש, וואן הביטה לעברה בדאגה ולאחר מכן הביטה לכיוון הקצה השני של החצר.
כעת היא גילתה מה כל כך הפחיד את אחיותיה כאשר מבין החומות הופיע לפתע גולם עצום וצעד במהירות לעברן של אלות השיר, וואן נדרכה במקומה ואחזה בחרבה בעוצמה בעודה מגינה על אחיותיה, טו נצמדה אליה ופייב, פור ות'רי נעמדו מאחור – חוששות מאוד מהאיום המתקרב.
כעבור מספר שניות התקרב הגולם מרחק מטרים בודדים מוואן, תחילה חשבו האחיות שמדובר היה בגולם פשוט שהחליט לתקוף אותן אך מהר מאוד התברר שלא כך היה הדבר כאשר על ראשו של היצור הענק ישב גבר בעל שיער שחור וקצר שהיה שמן ונמוך ולבש בגדים ירוקים ויוקרתיים – וואן זיהתה אותו, זה היה לא אחר מאשר הלורד בס בכבודו ובעצמו וכמה שהיא כעסה כעת.
"ובכן, תראו מה יש לנו כאן…" אמר הלורד בחיוך מרושע בעודו מביט באלות השיר, הוא אחז בשתי ידיות שהיו מחוברות לראשו של הגולם הצהוב והענק וישב בכיסא שחור ומרופד במרכז הראש של היצור.
"אתה…" וואן אמרה בזעם, מביטה לתוך עיניו השחורות והקטנות של הרודן האכזרי שמולה, היא רצתה כל כך להרוג אותו, היא לא רצתה להותיר לו אפילו הזדמנות אחת להימלט – היא רצתה לסיים את זה כמה שיותר מהר ולהבהיר לכל הממלכה כי היא ואחיותיה לא רק מפזרות הבטחות אלא גם מקיימות אותן – היא האמינה כי בס חייב להיענש על מעשיו האיומים ולא משנה מה המחיר, היא מוכנה אפילו להקריב את חייה על מנת לגאול את תושבי מידגארד מייסורי השלטון הרודני.
"את כל כך חמודה כשאת כועסת." אמר בס בחיוך מרושע, וואן כעת כעסה אפילו יותר, היא רצתה לצוות על אחיותיה לפעול כנגד הלורד האכזרי.
"אין לי זמן לבדיחות המפגרות האלו, היום יהיה היום שבו אתה תמות! אתה תשלם על מעשיך ואנשי הממלכה הזו סופסוף יזכו לצדק שמגיע להם – היום כולם יידעו שהניצחון של אלות השיר מתחיל לקרום עור וגידים, היום כולם יידעו שיש עוד תקווה. אתה תהיה הראשון שימות, אין לך שום סיכוי להימלט!" היא צעקה בכעס ובגאווה, מרגישה שהניצחון נמצא בידה, גם אם נראה שמצפה לה מאבק לא פשוט בכלל מול הגולם העצום, היא פשוט הרגישה כך ושום דבר לא יכול היה לשנות את זה.
"את זה עוד נראה…" בס צחק בטירוף וכעת הזיז את אחת הידיות שבראשו של הגולם לאחור, מיד היצור ניסה להכות באגרופו בטו, אך לפתע וואן התערבה.
"טו, תפעילי את הקסם שלך, עכשיו!" היא צעקה אך לרוע מזלה זה כלל לא עזר כאשר היצור העוצמתי שמולה כבר כמעט ופגע בטו, בסופו של דבר ידו חדרה עמוק אל תוך הקרקע ונראה היה כי הוא הרג אותה, בס כבר חייך בסיפוק והביט בהנאה רבה באבק שהופיע באזור הפגיעה.
"היה כל כך חבל להרוג יצור מתוק כמוך, אבל אין מה לעשות… את פלשת לתוך הטירה שלי ועשית דברים איומים ובלתי נסלחים. את הרגת את אנשיי ואת סייעת לאחותך הבלונדינית לנסות ולהדיח אותי, העונש היחיד שמתאים לבוגדים ומורדים הוא מוות! ולא משנה אם את ילדה מתוקה או סתם אדם מבוגר ומרגיז." נאם הלורד אך הוא לא הבחין כי וואן הצילה את טו מפגיעתו של הגולם ועמדה בדיוק מאחוריו.
"את בסדר, אחותי?" שאלה אלת השיר הבלונדינית את אחותה הקטנה, טו הנהנה בראשה וכעת וואן הניחה אותה על הקרקע, היא הביטה לעבר אחיותיהן שנראו מבוהלות מאוד, היא ידעה שכעת עליה למצוא תוכנית פעולה, היא החליטה להמר על המתקפה של פייב.
"פייב!" היא קראה בקול רם, כעת בס הבחין בה ובטו וזה היה בדיוק מה שהיא רצתה שיקרה, פייב חייכה בהתלהבות לעברו של הגולם העצום וידעה היטב מה מצופה ממנה.
"קח את זה, מכוער!" היא אמרה והרימה את ידיה באוויר, מיד היא החלה לשיר ושוב יצרה את מתקפת האנרגיה שלה, היא שיגרה את הגל לעברו של הגולם אך לפתע פלג גופו העליון עלה באוויר והמתקפה פגעה במקום באחד מצריחי הטירה שהחל לקרוס לכיוונן של האחיות, בס צחק בקולי קולות למראה ההחטאה של פייב.
"לעזאזל!" וואן אמרה בייאוש בעודה מבחינה כי הגולם הצליח לשרוד את המתקפה.
"אין סיכוי…" פייב נבהלה בעצמה.
"אתן לא מבינות דבר אחד, ילדות. אני יודע הכל על המתקפות שלכן, אני ראיתי הכל בכדור הבדולח שלי בזמן שחיכיתי בחדרי. לומד היטב כל מהלך ומהלך שלכן על מנת להגיע מוכן לרגע הגדול. אני לא טיפש כפי שאני נראה!" דיבר הלורד בס בגאווה עזה, אולי מגזים ביוהרה שלו, זה לא היה אכפת לו.
מיד החל המגדל לצנוח לעבר פייב, ת'רי ופור שעמדו חסרות אונים במקומן והיו בהלם מוחלט, וואן הבינה כי נראה שהן עומדות בפני סכנה גדולה וכעת החלה לשיר, הילה אדומה הקיפה את גופה ועל ידיה מיד הופיעו סימנים שנכתבו בכתב עתיק ומסתורי, כעת בס היה מרוכז בצריח שקרס ולא הבחין בכך שוואן הפעילה את כוחותיה – בסופו של דבר צנח הצריח ברעש מחריש אוזניים על רצפת החצר ושוב אבק כיסה את כל השטח, בס נראה היה כל כך מרוצה ובטוח בעצמו ובניצחונו, אך הוא לא ידע מה עומד לקרות – לו היה יודע הוא בוודאי היה נזהר הרבה יותר.
בעודו חוגג את ניצחונו הוא הבחין לפתע כי הצריח שקרס על הקרקע נישא באוויר, מיד שינה הלורד את הבעת פניו ונותר המום אל מול המראה המוזר, כעבור מספר שניות הוא הבחין כי מי שנשאה את הצריח הייתה לא אחרת מאשר וואן, כן, היא הצילה את אחיותיה ממוות וודאי וניצלה את כוח השיר על מנת לחזק את עצמה באופן כל כך משמעותי וכמעט לא הגיוני – לא ניתן היה להסביר את הפלא הזה במילים.
"אתה כל כך בטוח בעצמך, אבל אתה יודע משהו, ישנו דבר כזה שנקרא חטא היוהרה… חשוב מאוד להיזהר ממנו." אמרה אלת השיר בחיוך ממזרי וכעת זרקה את הצריח הצידה, כעת היא שלפה את חרבה ומיהרה בריצה לעבר הגולם.
"אבל…אבל איך?" בס התפלא ולחץ בכל כוחו על הידית, הגולם שלו ניסה לחבוט בוואן באגרופו אך אלת השיר התחמקה במהירות על טבעית וכעת חתכה את ידו של הגולם, בס הביט במראה הזה בתדהמה בעוד היד צונחת על הקרקע שלצידו, כעת הוא הבין שיכול מאוד להיות שזהו סופו.
וואן רצה במהירות על גופו של הגולם והתקרבה לעבר הליבה שלו שזהרה באור כחול ומסנוור, היא מיהרה להבין כי כוח הקסם שמפעיל אותו נובע מהליבה, אם היא תהרוס אותה היא למעשה תהרוס את הגולם כולו ותוכל לנצח בקרב, היא רק הייתה צריכה להגיע אליה בהזדמנות המתאימה לכך.
הגולם שוב ניסה להכות בה אך וואן התחמקה בגלגול מהיר וכעת מצאה את עצמה מרחק סנטימטרים בודדים מהליבה, היא הפנתה את חרבה קדימה וכעת ידעה שזה הרגע הגדול שלה – בס צרח בבהלה ואלות השיר הנוספות קפצו בטירוף רב והריעו לאחותן הגדולה.
"בבקשה אל תכי שם, לא!" אמר הלורד אך וואן לא הקשיבה לו ובכל כוחה נעצה את חרבה בליבה של הגולם תוך כדי שהיא פולטת צרחה עוצמתית אל האוויר, מיד התרחש במקום פיצוץ אדיר והגולם התרסק על הקרקע ברעש מחריש אוזניים והתפורר לרסיסים – בין השאריות שלו בס זחל החוצה, פצוע בכל גופו ונושם בקושי רב, הוא הביט בוואן בבהלה וניסה לברוח אך אלת השיר רדפה אחריו עד שהוא נתקל באחד מקירותיה של החומה של טירתו, חסר כל סיכוי לברוח הוא החל לבכות וכרע על ברכיו, מתחנן לרחמים.
"אני מתחנן בפנייך, אני לא אעשה את זה יותר, אני אהיה שליט טוב… אני אהיה שליט טוב, אני אעשה כל מה שתגידי – רק אל תהרגי אותי, בבקשה." הוא בכה בקול אך וואן בתגובה רק התקרבה לעברו בצעדים איטיים ובתנועה מאיימת והחזירה את חרבה לנדן שלה שהיה תלוי על גבה, היא אגרפה את כף ידה וליטפה אותה בידה השנייה, בס נצמד אל הקיר ושלח מבט נואש לעברה של אלת השיר הצעירה והיפה, מקווה שאולי ישנו סיכוי קלוש שהיא תחוס על חייו.
"אל תטרח אפילו לבזבז את הנשימה שלך." וואן אמרה בקור וכעת שלחה את אגרופה לאחור וכעבור זמן קצר שיגרה אותו לעבר ראשו של בס שהתפוצץ בפרץ אדיר של דם שמילא את הקיר ונזל כעת על הרצפה – זהו זה, אלות השיר ניצחו ובס חוסל, ארץ החולות כעת חופשית.
מיד אחיותיה של וואן רצו לעברה בהתרגשות וניסו לחבק אותה, וואן הסתובבה אליהן בחיוך נלהב והתכוננה לחבק את טו שרצה אליה בטירוף אך לפתע היא הרגישה חולשה עזה בגופה ומהר מאוד היא איבדה את הכרתה, טו ופור תפסו אותה והשכיבו אותה על הקרקע, מביטות בה בדאגה למרות הניצחון הגדול.
"מה קרה לאחות הגדולה וואן?" פייב שאלה בסקרנות ושיחקה בשיערה הזהוב והגלי, פור הביטה בה בכעס, לא מצליחה להבין כיצד היא לא רואה.
"היא השתמשה בכל כוחה על מנת להציל אותנו ולהרוג את הלורד בס, כוח השיר לקח ממנה כל כך הרבה." פור הסבירה, טו הביטה בה בתדהמה.
"למה את מתכוונת? זאת אומרת, גם לנו זה יכול לקרות?"
"כן, זה יכול לקרות. אנחנו פשוט עוד לא הצלחנו להגיע ליכולת כזו, אם אנחנו ננסה לעשות את זה אנחנו עשויות להיכנס להלם משתק ובמקרה הרע אפילו למות. וואן כל כך חזקה, רק היא וזירו יכולות לנצל את מירב הכוחות שלהן." פור השיבה, טו נותרה בהלם מוחלט לאור ההסבר הזה, פייב לא ממש הקשיבה ות'רי בכלל נרדמה באותו זמן.
"ומתי אנחנו נוכל?" טו התעשתה על עצמה ושאלה בחיוך ילדותי ותמים תוך כדי שהיא מלטפת את שיערותיה של וואן ומנסה להרגיע אותה.
"אני לא חושבת שאנחנו אי פעם נוכל לעשות את זה." פור ענתה לה.
לפתע הבחינו האחיות בתנועה חשודה מכיוון אחת מהכניסות לארמון, פור הביטה בחשדנות בדמות המסתורית שעמדה שם – כעבור דקות אחדות הופיע במקום אותו אדם.
זה היה גבר גבוה ובלונדיני שהרכיב משקפי ראייה קטנות, הוא היה לבוש בבגדים כחולים – אדומים ובגלימה כחולה, אלות השיר לא הבינו מה רצונו ורק חיכו במקומן בשביל לראות מה הוא מתכנן לעשות.
"מי אתה?" פור שאלה.
"אני בסך הכל מישהו שיכול לעזור לכן, השאלה היא האם אתן רוצות סיוע או לא." השיב הגבר המסתורי בלחישה שהעבירה צמרמורת עזה בגופה של פור, לעומתה ניכר כי פייב וטו דווקא התלהבו מאוד מנוכחותו.
"אתה חייב להיות אחד מעוזריו של הלורד בס, אנחנו לא רוצות שום סיוע מרוצחים מטורפים וקרי לב כמותכם!" פור צעקה עליו, אך כעת טו התקדמה אליו בחיוך נלהב ופייב יחד איתה.
"פור, אל תהיי כל כך כבדה שוב… הוא נראה כמו אדם נחמד מאוד והוא גם נראה לא רע בכלל מבחינה חיצונית, מה יכול להשתבש?" פייב דיברה בטיפשות האופיינית לה, פור לא יכולה הייתה לסבול את זה שוב.
"אל תתחילי אפילו, תהיי בטוחה שוואן לא הייתה מאשרת לנו לשתף פעולה עם האיש הזה." היא אמרה בכעס, פייב בתגובה צחקה והניחה את ידה על שיערה, פור תפסה את מצחה בכף ידה בייאוש.
"אני לא יודעת בקשר לזה, אבל אנחנו צריכות לפחות לתת לו הזדמנות." טו התערבה בשיחה.
"אתן יכולות לעשות מה שאתן רוצות, אבל כל מה שאתן צריכות לדעת זו העובדה שאני יכול לעזור לכן מאוד במשימה שלכן ולתת לכן דברים שאתן משתוקקות אליהם מאוד." השיב הגבר הבלונדיני.
"את זה אנחנו עוד נראה, אבל קודם אני רוצה שוואן תתעורר ואז נחליט." פור עדיין עמדה על שלה.
"תנו לי לעזור לכן בכך." הגבר הבלונדיני ניגש כעת לכיוונה של וואן שנחה על ברכיה של פור, הוא הניח את ידו מעליה ומיד אנרגיית קסם כתומה הקיפה את כף ידו, כעבור שניות אחדות וואן פקחה את עיניה – פור נותרה בהלם מוחלט והביטה בגבר המסתורי בפה פעור.
"מה אתה לעזאזל?" היא תהתה, כעת גם פייב, טו ות'רי הבחינו במחזה הנדיר.
"אם אחותך הגדולה תסכים לקבל אותי תחת חסותה, אני אסביר הכל."