חלום רצוני

לפני כיומיים חלמתי חלום קסום שנחרט בזיכרוני.
זה היה ערב קרוב ל 22:00. בן הזוג שלי (בחלום) היה איש תחזוקה באחוזה של עשירים. צעדתי דרך החצר של האחוזה כדי להגיע אליו, ידעתי שהוא מסיים את המשמרת ב 22:00. בשטח הירוק מסביב לאחוזה היה בופה קטן בצד ואנשים לבושים יקר שתו יין ושוחחו ביניהם. לאחוזה היו כמה כניסות ובכל כניסה עמד מאבטח. המשכתי לעקוף את הבניין לבדוק אולי בכניסה הבאה אחד השומרים ימס מהסיפור שלי, שבאתי לבקר את בן זוגי שלא ראיתי הרבה מאוד זמן והוא סיים לעבוד עכשיו. באחת הכניסות עמד אהובי בסרבל כחול של איש תחזוקה וניגב את הידיים שלו. הוא חייך אלי בחיוך רחב וקפצתי עליו בחיבוק. הרגשתי שיש ממנו ריח של זיעה משולב בריח הטבעי שלו, שאני כל כך אוהבת гזה כלל לא הרתיע אותי.
"אני בטח לא מריח טוב הא?"
"זה בסדר לא אכפת לי" אמרתי תוך כדי שהצמדתי את הלחי לחזה שלו.
המאבטח שאל אותי מי אני, ואהובי (נקרא לו סטיב), סטיב, ענה לו שאני הגעתי בשבילו ושאנחנו ביחד אז הכל בסדר הוא יכול לא לדאוג. המשכנו להתחבק והוא הצמיד את הגוף שלי אליו באחיזת מותניים. הייתה בינינו אהבה כנה בחלום, הייתה הרגשה של מערכת יחסים מאוד יציבה שהתפתחה לאט. סטיב אמר שאני אלך לטייל קצת בשטח הירוק, הוא צריך להחליף כמה מילים עם הבוס שלו לפני שהוא הולך. טיילתי שם והרגשתי כמו ילדה קטנה בשדה פרחוני וקסום. פתאום הערב הפך לצהריים שטופי שמש של השעה 16:00-17:00 ויכולתי לראות שהאחוזה עומדת על צוק ותחתיו מפלי מים שמקיפים את כולו. הכל היה ירוק עם צמחים אקזוטיים שכמעט יכולתי לשמוע אותם מדברים מעבר לרשרושי העלים. העיניים שלי לא נחו בין היופי שראיתי, ופתאום בכל זה ראיתי את הבית הכי מרתק שיכולתי לדמיין. בהתחלה זה היה נראה מבנה מגורים של עובדי האחוזה (מנקים, מאבטחים, טבחים וכו'), ואז כשהתקדמתי מעט וזווית הראיה שלי השתנתה ראיתי מחזה שונה לגמרי. זאת הייתה מין טירה שעמדה על קצה הצוק ממש, שהגג שלה היה בצורת משולש ארוך שנמשך לכל אורכה. דלתות הכניסה היו עצומות עשויות זכוכית שחורה שלא אפשרו לראות דרכם כלום. הרגשתי אאורה עצומה סביב הטירה הזאת. הרגשתי שהיא הייתה ריקה מאדם, הבנייה הייתה חדשה לגמרי ועוד הרגשתי שאסור היה להתקרב אליה היא חיכתה למישהו מאוד מיוחד שיאכלס אותה. בתוך החלום (שלא הבנתי עדיין שזה חלום) רציתי שאני וסטיב נגור בתוך הטירה הזאת, כאילו היא הייתה בנויה בשבילנו ונכנס אליה עוד כמה שנים טובות כשסטיב יסיים את התואר שלו ויתחיל להרוויח טוב. ויהיו לנו שני ילדים. ראיתי את המחזה הזה, שאני לבושה בשמלת מחוך, ועל ראשי כובע תכלת עם שוליים עבים, אני קוראת לילדה כלשהי בשמה (שאני מבינה שזו ביתי) והיא רצה אלי דרך השדה הירוק. הכל נעלם מראשי כלא היה, כשסטיב סיים את השיחה עם הבוס שלו, וקרא לי. זה שוב נהיה ערב כנראה כבר 22:40. רצתי אל סטיב ושוב הוא תפס אותי בחיבוק.
"בואי הבייתה, אני כבר לא יכול לחכות להוריד ממך את הבגדים" התחלנו להתנשק שם על הטרסה הפרחונית…. ואז השעון המעורר שלי צלצל. ואפילו לא הייתי צריכה לקום בשעה כזאת באותו היום סתם שכחתי לבטל אותו.
מאז אותו חלום נחרט לי בזיכרון המקום הקסום ההוא והטירה שכל כך רציתי להיכנס אל תוכה ולגלות את סודה.